תאוריות הקשר על רצח רבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תאוריות הקשר על רצח רבין הן תאוריות קשר העוסקות ברציחתו של יצחק רבין. התאוריות יצאו בעיקר מקרב הציבור הימני אך גם מקרב הציבור השמאלי. התאוריות שונות זו מזו במידת קיצוניותן. בתאוריית הקשר ה"ימנית" מאמינים יותר אנשים מאשר בתאוריית הקשר ה"שמאלנית". המבקרים מצידה השמאלי של המפה הפוליטית בישראל של תאוריות הקשר ה"ימניות" רואים את הופעתן כתחליף למה שהם רואים כחובתו המוסרית של הימין לומר: "ידינו שפכו את הדם הזה", ומסבירים את מקורן בחוסר היכולת להפנים אשמה כבדה זו. תאוריות הקשר המוצגות להלן הן על פי רוב זניחות, ואינן מקיפות חלק גדול מהציבור.

פרטים שונים שהתבררו בחקירת הרצח נראים חריגים, ויוצרים רצון להאמין בתאוריה כזו או אחרת. למשל: פרטים מסוימים בסרט על הרצח אינם נראים סבירים לאור הפירוש הלא קונספירטיבי, והצעקות "סרק" שנשמעו בזירת הרצח מיד לאחר היריות, ועוד פרטים רבים המופיעים בספריו של ברי חמיש. לא נמצאה הוכחה לתאוריות אלו, מה גם שחלק מהפרטים החריגים שנבדקו גם על ידי ועדת שמגר, שעסקה בחקר נסיבות הרצח. הדעה המקובלת היא שדברים חריגים יכלו לקרות במהומה שנוצרה בעקבות הרצח גם בלא סיבה מיוחדת. כמו כן, הריבוי הגדול של הפרטים בחקירת הרצח צפוי שיגרום לצירופי מקרים שונים ומשונים.

תוכן עניינים

1 תאוריות קשר מצדה הימני של המפה הפוליטית
2 תאוריית הקשר מצדה השמאלי של המפה הפוליטית
3 ראו גם
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] תאוריות קשר מצדה הימני של המפה הפוליטית

ישנן מספר תאוריות קשר הנשמעות בימין הישראלי, אשר המשותף לכולן הוא האשמת השב"כ במעורבות או בידיעה מראש על ההתנקשות, ואמונה שועדת שמגר שעסקה בחקר נסיבות הרצח "טייחה" ממצאים מסוימים.

תאוריות אלו מתחלקות לשתי מחלקות עיקריות: תאוריות הטוענות שרבין מת מכדורי יגאל עמיר, ותאוריות הטוענות שרבין נורה גם או רק בזמן הנסיעה.

[עריכה] תאוריות בהן יגאל עמיר הוא הרוצח

לפי אחת התאוריות, תכנן שמעון פרס לביים נסיון רצח פוליטי שיופנה כלפי הנהגת השמאל, על מנת ליצור לה אהדה בקרב הציבור. לשם כך נעזר בשב"כ אשר מצא את יגאל עמיר, שאכן חפץ לבצע התנקשות ביצחק רבין מתוך השקפת עולמו הניצית. על השב"כ מוטל היה לשים באקדחו של יגאל עמיר כדורי סרק אולם בביצוע משימה זו התרחש כשל, מתוך רשלנות או בכוונת מכוון, ובאקדח הושארו כדורים חיים. לכן הושמעה הקריאה "סרק, סרק" בעת ההתנקשות (קריאה זו, שאין חולק כי הושמעה, ועד היום אין יודעים מי השמיעה, היא החיזוק המרכזי לתאוריית הקשר) ולכן יכול היה יגאל עמיר להמתין בחניית האח"מים מבלי שישאל על כך ויבורר מה מעשיו במקום. כך גם מוסברת נוכחותו של הצלם רוני קמפלר במרפסת סמוכה ממנה צילם דווקא את ירידתו של רבין במדרגות בתום העצרת.

בסופו של דבר נורה יצחק רבין בכדורים חיים בניגוד לתוכנית שיוחסה לשמעון פרס. אולם על פי תאוריית הקונספירציה, אפשר היה להציל את רבין אלא שאז החליט פרס שהסיכון לחשיפה הוא רב מדי לכן הניח לרבין לדמם למוות. מכונית ראש הממשלה הסתובבה 22 דקות ברחבי העיר עד שרבין נפח את נשמתו. רק אז הוא הובל לבית החולים "איכילוב".

בחוגי הימין הקיצוני בישראל אף התהלכו תאוריות מרחיקות לכת עוד יותר, כאילו שמעון פרס יזם במכוון את הרצח. לפי אחת התאוריות, כוונתו של שמעון פרס הייתה למנוע מרבין, שאצלו החלו לעלות הרהורי חרטה על הסכמי אוסלו, לחזור בו מהם.

בנוסף יש תאוריות הטוענות כי יגאל עמיר היה מלכתחילה סוכן השמאל.

[עריכה] תאוריות בהן יגאל עמיר אינו הרוצח

למרות שיגאל עמיר עצמו הודה במעשה הרצח, שיחזר אותו ומעולם לא הביע חרטה, יש הטוענים שלא הוא רצח את רבין. לפי גרסה זו, יגאל עמיר כלל לא ידע שלא הוא הרוצח או שלחילופין, הופעל עליו לחץ כבד להודות ברצח.

על סמך חלק מן התאוריות הטוענות כי יגאל עמיר אינו הרוצח, כדוריו של עמיר היו כדורי סרק. קביעות אלו נשענות על סידרה של ממצאים לכאורה, בין השאר על עדויות של קריאות: "סרק, זה לא אמיתי" שנשמעו בזירת הרצח מייד לאחר הירי, על עדויות של תוצאות המעבדה המשטרתית, לפיהן לא נתגלו שרידי ירי על כפות ידיו של יגאל עמיר, וכן בהסתמך על הבדיקות הבליסטיות להערכת מרחק הירי, לפיהן אחד הקליעים נורה מטווח מגע, טווח שיגאל עמיר לא הגיע אליו הן על פי העדויות בשטח, והן על פי קלטת הרצח שצולמה על ידי קמפלר. לאחרונה חלה התפתחות חדשה בנושא, ואף הוגשה לבג"צ עתירה (מ"ס 229/06, מתאריך 8/1/2006), הדורשת לפסול את הדו"ח הפתולוגי של פרופ' יהודה היס בפרשת רצח רבין. טענת העותרים היא כי רבין נורה לראשונה דווקא במהלך הנסיעה, לאחר יריות סרק בכיכר. על-פי תרחיש זה ("תאוריית הכדור הראשון"), רבין נורה בחזהו מכדור בודד בזמן הפינוי למטה השב"כ. בעקבות הפציעה הקשה בחזה, שגרמה לריסוק אחת החוליות, הועבר רבין למיון באמבולנס נט"ן (ולא במכונית השרד כפי שנמסר בגרסה הרשמית) ונפטר במיון מהלם ספינלי בשעה 22.30. רק לאחר קביעת מותו של רבין ב-22:30, נוספו, על פי הטענות, 2 פצעי הירי בגב של רבין שיוחסו ליגאל עמיר. עם השנים התפרסמו מסמכים שונים הנטענים כמסמכים מקוריים של בית החולים, המאששים, לטענת המפרסמים, את התאוריה שלהם על הרצח.

[עריכה] פרסום התאוריות

בספר מאוחר יותר (The Last days of Israel, 2001), טוען ראש העוסקים בתאוריית הקונספירציה, ברי חמיש, כי מאחורי רצח רבין עומדת "המועצה ליחסי חוץ" ומי שעמד אז בראשה, ג'ורג' בוש האב. לטענת חמיש, הרצח נועד להבטיח את רציפות שלטון השמאל בישראל גם אחרי בחירות 1996 ולהבטיח את מימושם המלא של הסכמי אוסלו. ברי חמיש הוא מרצה מבוקש בחוגי ימין קיצוני-דתי בישראל.

העיתון "הצופה", עיתון בעל אורינטציה דתית-לאומית, חולל שערוריה כשפרסם את ההשערה כי שמעון פרס עמד מאחורי קנוניית הרצח, אף שהעיתון הכחיש שהשערה זו מבטאת את עמדתו. בערב יום השנה העשירי לרצח רבין, ב-3 בנובמבר 2005, זכו תאוריות הקשר לעידוד מסוים כאשר נחשף במשדר מיוחד של שידורי קשת שכלל סרט דוקומנטרי של נפתלי גליקסברג כי בחולצתו ובגופייתו של רבין יש חור נוסף מצדן הקדמי. המומחים שבדקו את בגדיו של רבין נחלקו בדעותיהם האם מדובר בירייה נוספת שלישית שנורתה באיש. בנוסף הועלתה העובדה שאין בנמצא תצלומים רלוונטיים לסוגיה מנתיחת גופתו של רבין. במהלך המשדר עלתה ההשערה שמא מדובר בכדור שנפלט מאקדחו של אחד המאבטחים והושם דגש על כך שלא מדובר בממצא שחייב להתפרש באופן קונספירטיווי. סברה אחרת לגבי חוסר התאימות בין מספר החורים בגופיה ובגופה של יצחק רבין היא שמדובר בחור רגיל בגופייתו, אולי של סיגריה. חולשתה הבולטת של התזה שהוצגה בתחקיר הערוץ השני הינה היעדר חור כניסה במקטורן מחד, והיעדר דווח על פצע כניסה התואם את הנקב בחולצה מאידך, כמו גם היעדר ממצאים תואמים בצילומי הרנטגן והסי טי לנזק ריקמתי כלשהו התואם את מיקום החור בחולצה. ללא חור כניסה במקטורן אין למעשה שום משמעות לחור בחולצה, שלא לדבר על היעדר ממצאים בבדיקה גופנית ובצילומי הרנטגן.

[עריכה] ביקורת על התאוריה

המבקרים את תאוריות הקונספירציה טוענים כי התאוריה נוצרה על רקע ההאשמות שהוטחו בימין בעקבות הרצח ורצונו לנקות את עצמו מאחריותו לו.

מבשר התאוריה הוא יהודי אמריקאי, ברי חמיש, שהושפע ללא ספק מתאוריות הקונספירציה הנפוצות בארצות הברית, בעיקר תאוריית הקשר על רצח קנדי. עם זאת, בישראל טענת הקונספירציה סבירה פחות, שהרי בארצות הברית החשוד העיקרי נרצח. ואילו בישראל הרוצח נתפס והודה ברצח.
כמו כן אין התאוריה מביאה בחשבון כי ישראל היא מדינה קטנה ומסוגרת אשר סוד כה גדול לא היה יכול להשמר בה; ובעיקר כאשר עם חילופי השלטון התכופים במדינה, נחשפו כל סודות השב"כ ושאר גופי המודיעין והבטחון בפני שלטון הימין (לרבות אנשי המחנה הלאומי שנכללו בקואליציה).

ביקורת חריפה על תאוריית קשר זו רואה בעצם קיומה חטא העומד בפני עצמו, המהווה נדבך נוסף על הפשע של רצח רבין. לפי ביקורת זו, על הימין הקיצוני בישראל להתמקד בשאלה איך יצא ממנו הרוצח יגאל עמיר, ומי האנשים שהעניקו לרוצח את הרקע האידאולוגי שעליו צמח. על פי המבקרים, יצירת תאוריית הקשר מסיטה את הדיון משאלות אלה והעובדות שמאחוריהן, וייתכן ויוצרת את התשתית לרצח הבא. עם זאת, עדיין לא פורסמה אף עדות שיכולה לסתור או לסתום את ה"חורים" הלא ברורים בעניין.

הביקורת על תאוריות הקשר אינן מוגבלות לגופן אלא כוללות גם ביקורת חריפה ביותר על המפיצים את התאוריות הללו. כלפי ברי חמיש, למשל, נטען שיש לו קשרים עם ארגונים נאו-נאציים [1].

במספר מקרים פעלו מבקרי תאוריות הקונספירציה כדי להשתיק בכח את הפצת תאוריות הקונספירציה, למשל על ידי מניעת אנשים מהגעה להרצאות בנושא. מקרה אחד כזה באוניברסיטה העברית הובל על ידי חבר הכנסת איתן כבל.

[עריכה] תאוריית הקשר מצדה השמאלי של המפה הפוליטית

על פי גרסתה השמאלנית של תאוריית הקשר, גורמי ימין קיצוניים בשב"כ, הפעילו את יגאל עמיר וחברו לו בקשר חתרני באמצעות סוכן השב"כ אבישי רביב, במטרה לרצוח את יצחק רבין. תאוריה זו מנסה להסביר את הקלות שבה חדר יגאל עמיר לשטח הסטרילי בכיכר רבין. נושא הדגל של תאוריה זו הוא פרופ' מיכאל הרסגור. הוא טען שרק משפט חוזר לאבישי רביב יחשוף את האמת, ויגלה שידו הארוכה של הימין הייתה מאחרי רצח זה. מבקרי תאוריה זו מוצאים בה מניעים ברורים: התויית תו קלון (נוסף על תו הקלון מרצח רבין) על רוב הציבור הדתי הלאומי, וניסיון לדחוק אותו החוצה ממוקדי הכוח של שירותי הביטחון.