תגובת העולם לשואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כבר בועידת אוויאן ב–1938 סירבו המדינות השונות לקלוט את המהגרים היהודים. במהלך המלחמה, כשידיעות על "הפתרון הסופי" הופצו בעולם, איש לא האמין להן והן הועלמו מידיעת הציבור, במטרה למנוע לחץ ציבורי לתגובה. ההסבר שניתן בדיעבד ליחסן הסביל של המדינות לשואה היה חוסר ידיעה של המצב, אך גם כשתוצאות השואה פורסמו לאחר תום המלחמה, לא ניתן סיוע מהיר ומקיף לניצולים, והגבלת כניסת היהודים לארצות המערב נמשכה.

תוכן עניינים 1 ארצות-הברית ובריטניה 2 דנמרק 3 הולנד 4 צרפת 5 פולין 6 בולגריה והונגריה 7 רומניה 8 יוון ואיטליה 9 הכנסייה הקתולית 10 "הצלב האדום" 11 חסידי אומות העולם 12 תגובת יהודי ארצות-הברית 13 פעולות ההצלה של יהודי שווייץ 14 תגובת היישוב היהודי בארץ-ישראל 15 קישורים חיצוניים

[עריכה] ארצות-הברית ובריטניה

בריטניה חששה כי הצלת היהודים תביא אותם לשערי א"י ועשתה מאמצים לחבל בפעולות ההצלה. ב–1942 סירבו הבריטים לאשר לאונייה "סטרומה", שיצאה מרומניה ועליה 769 נוסעים, לעגון בחופי הארץ, בטענה כי הנוסעים הם נתיני מדינת אויב. במהלך משא-ומתן האונייה הרעועה טבעה עם נוסעיה. לקראת סוף המלחמה ניאותו הבריטים להפעיל יחידות בריגדה יהודיות, אך הן הוגדרו כחלק מצבא בעלות-הברית ולא כקבוצות שמטרתן להציל פליטים יהודים.

באפריל 1943 כונסה ועידת בריטית-אמריקאנית באי ברמודה, על-מנת לחפש פתרונות לבעיית יהודי אירופה המושמדים בשואה. בוועידת ברמודה הוחלט שיש לקיים ועידה בינלאומית (בדומה לוועידת אוויאן מ–1938) לדון בענייני הפליטים ולהקים בצפון אפריקה מחנה לפליטים שברחו מאירופה. מצד שני, נקבע כי אין באפשרותן של מעצמות המערב לעזור ליהודים, משום שהעזרה צריכה להינתן לכל הפליטים ולא רק ליהודים, ומעצמות המערב חסרות אמצעים להגשת עזרה בהיקף כזה. נטען כי מתן עזרה, כמו משלוח ספינות להוצאת הפליטים מאירופה, עלול לפגוע במאמץ המלחמתי ולהאריך את המלחמה (באותה עת פעלו ארצות הברית ובריטניה להעברת עשרות אלפי פליטים לא יהודים - פולנים ויוגוסלבים – אל מחוץ לאירופה). הצעתו של אחד מצירי הפרלמנט הבריטי, להבטיח מקלט לפליטים היהודים שנמצאו בסכנה, נדחתה על ידי שר החוץ הבריטי, בטענה כי יש לדון ראשית בסדרי הביטחון וכי הענקת המקלט כרוכה בקשיים גאוגרפיים וכלכליים. נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט הקים ב-1944 את "הוועד למען פליטי המלחמה", שהעביר סכומי כסף גדולים לפליטים היהודים, וקיבל את הסכמת שליט רומניה להפסיק את גירוש היהודים מארצו.
לקראת סוף המלחמה התכנסו בעלות-הברית להחליט על דרכי תגובה נגד הנאצים והועלתה הצעה להפציץ את מחנה ההשמדה באושוויץ. ההצעה נדחתה בטענות שונות: הפעולה הייתה עלולה לפגוע במאמץ המלחמתי, משום שאשווייץ לא היה מטרה צבאית, והפסקת הטבח תושג רק בניצחון מלא על גרמניה; היה חשש לפגיעה ביהודי המחנות (המתנגדים להפצצה התעלמו מהעובדה שהיהודים ממילא נועדו להשמדה); היה חשש לפעול על סמך שמועות בלבד, שייתכן שהיו שגויות.

אחרי המלחמה התרכזו עשרות אלפי יהודים במחנות העקורים ודרשו להגיע לא"י. כשבריטניה סירבה לפתוח את שערי הארץ ליהודים, אירגן טרומן, הנשיא החדש של ארצות הברית, ועדה לבדיקת מצבם של העקורים. הזעזוע ממסקנות הוועדה גרם לאמריקאים ללחוץ על בריטניה לקבל 100 אלף עקורים לארץ, אך הבריטים סירבו לדרישה. ההעפלה לארץ עוררה הדים חיוביים בעולם, אך בריטניה לא התפשרה ושלחה את הספינות שנתפסו בידיה למחנות בקפריסין.

ב–1945 הוקמה ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לדון בבעיית הפליטים. בשל התנגדות ערבית בוטלו מסקנותיה, שקראו לעלייה של 100,000 יהודים לארץ ישראל. כדי למצוא מוצא מן הסבך, הוקמה ועדה מעורבת שנייה. הצעתה, שנתפרסמה בשם תוכנית מוריסון, דיברה בין היתר על הגירת 100,000 נפש רק לאזור יהודי זעיר בארץ-ישראל, לאחר חלוקתה. הן המנהיגות הערבית והן ההסתדרות הציונית דחו את ההצעה. לאחר שלא נמצא פתרון הולם ליהודים הופנתה הבעיה לאו"ם, שהחליט בכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת המדינה.

[עריכה] דנמרק

ערך מורחב – הצלת יהודי דנמרק

תגובת דנמרק לשואה נחלקת לשני מישורים: המישור הפורמלי והמישור הלא-פורמלי. כאשר היטלר ציווה על יהודי דנמרק לענוד טלאי צהוב, הגיב מלכה של דנמרק בחריפות וישנם אף הטוענים כי הוא ענד את אותו הטלאי במחאה עד אשר בוטלה הגזרה. במישור הלא-פורמלי, העם הדני ובראשו המחתרת הדנית הצילו את יהודי מדינתם בכך שעזרו להם לברוח לשבדיה הנייטרלית. עם זאת, דנמרק סירבה באופן תדיר להגירה יהודית אליה במהלך שנות ה-40.

[עריכה] הולנד

הולנד לא סופחה במלואה לשטח הכיבוש הנאצי והגרמנים אפשרו לשלטון המקומי להמשיך בתפקידו. השלטון ניסה להציל יהודים ובאמסטרדם פרצה שביתה כללית של הפועלים, במחאה על פרסום הודעת גירוש יהודים. הגרמנים לא היססו לדכא את ההפגנה בנשק.

[עריכה] צרפת

בצרפת המחתרת הייתה בעיקר זאת שעזרה ליהודים. הממשל נכנע לגרמנים והפך ל"שלטון בובה", בשתפו עמם פעולה בכל הנוגע ליהודים. המשטרה ופשיסטים צרפתים סייעו לגרמנים לארגן את היהודים בצרפת למשלוחי המוות. בדרום צרפת, שהייתה בשליטת אנשי וישי, קיבלו גרמנים סיוע מלא מהמשטרה, שרצתה לשמור על עצמאות צרפת.

[עריכה] פולין

ערך מורחב – היסטוריה של פולין: מלחמת העולם השנייה#השואה בפולין

הפולנים נותרו אדישים לגורלם של היהודים, לא סייעו להם להינצל ולא התקוממו נגד מעשי הרצח. היו מקרים בהם שיתפו הפולנים פעולה עם הגרמנים בהסגרת יהודים. אדישותם של הפולנים נבעה מסבלם עקב הכיבוש הגרמני, מבורותם של האיכרים הפולנים ומהאנטישמיות שלהם. לאחר המלחמה התבצעו מספר פוגרומים ביהודים על ידי פולנים.

[עריכה] בולגריה והונגריה

על אף שהיו בעלות־בריתה של גרמניה, המדינות סירבו להסגיר את היהודים לידי הנאצים ובכך הצילו אותם מהשמדה. יחד עם זאת, בולגריה לא התנגדה להשמדתם של יהודי אזורי הכיבוש הבולגרי במוקדוניה. האדמירל מיקלוש הורטי, עוצר הונגריה, סירב לשתף פעולה בהשמדת יהודי הונגריה ויהודים הונגרים אף נפלו בשבי הרוסי בסטלינגרד כחיילי יחידות עונשין בצבא ההונגרי. לעומת זאת, פליטים יהודים גורשו ללא פשרות. רק ב־1944, עם הכיבוש הגרמני הישיר, יכול היה אדולף אייכמן, בסיוע עשרה מעוזריו להתחיל בגירוש 400 אלף יהודים מהונגריה, שמהם הושמדו 300 אלף תוך 46 ימים.

[עריכה] רומניה

רומניה שיתפה פעולה עם הנאצים, והשלטונות אף דאגו לרכז את היהודים באזור אחד כדי להקל את גירושם במרוכז, אולם עקב חוסר היעילות הרומנית, "נתקעו" חלק ניכר מהיהודים בשלב הריכוז במחנות עבודה ולא נשלחו למחנות ההשמדה. חלק ניכר מיהודי רומניה שוגרו לאזור שנקרא "טרנסניסטריה" שכלל שטחים שסופחו לרומניה לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות.

[עריכה] יוון ואיטליה

ביוון ואיטליה המגמה הייתה מעורבת. מוסוליני, חרף היותו בעל ברית של גרמניה סירב להסגיר יהודים להשמדה לא רק מאיטליה עצמה אלא אף מאזורי הכיבוש בצרפת . רק לאחר הכיבוש הגרמני הישיר של איטליה החלה השמדת היהודים . ביוון נשלחה כמעט כל הקהילה היהודית של סלוניקי לאושוויץ בתחילת 1943 ו–1,500 יהודים בלבד נותרו בחיים.

[עריכה] הכנסייה הקתולית

ערך מורחב – יחס הכנסייה לשואה

הכנסייה לא הגיבה רשמית והאפיפיור באותה התקופה, פיוס השנים עשר, לא גינה מעולם את ההשמדה. למרות שגינה את תוכנית T4 של המתת חסד. אף על פי כן, ידוע על מנזרים קתוליים שנתנו מסתור לפליטים יהודים, גם אם במקרים רבים הייתה ההצלה כרוכה בהמרת דתם, בעיקר של ילדים.

[עריכה] "הצלב האדום"

אנשי "הצלב האדום" טענו כי אינם יכולים לעזור ליהודים משום שהם לא מוגדרים כאזרחים או כשבויי מלחמה. יתרה מזאת, "הצלב האדום" היה מנוע מלפעול כרצונו בארצות הכיבוש ופעולתו הותנתה בעמדתם של הגרמנים ושל הממשלות שתמכו בהם. אף על פי כן, אנשי "הצלב האדום" העבירו משלוחי מזון, תרופות וכסף, כסיוע לאזרחים שהיו קורבנות המלחמה (כספי התרומות הגיעו ל"צלב האדום" מה"ג'וינט").

[עריכה] חסידי אומות העולם

התואר "חסידי אומות העולם" ניתן לאותם מעטים שפעלו למען הצלת היהודים באירופה. הם השתייכו לכל שכבות האוכלוסייה וסיכנו את חייהם למען היהודים מכמה סיבות: יחסי שכנות טובים בינם לבין היהודים טרם המלחמה; מחאה נגד הנאציזם; מניעים הומניטריים של עזרה לאדם בצרה; שליחות דתית, שמירה על ערכי המוסר והאנושיות. כמה מהם נתפסו והוצאו להורג.

אזרחים מקומיים רבים באירופה סיכנו את נפשם למען הצלת יהודים. מעשי ההצלה נחלקים לכמה קבוצות:

1. גויים שהסתירו משפחות יהודיות בביתם (כגון אנה פרנק, שמשפחתה הסתתרה בעליית הגג בבית של נוצרים ונחשפה לאחר שהשכנים הסגירו אותה לנאצים).
2. אזרחים שעזרו להבריח יהודים בתוך ערמות חציר או בחביות שמן בעגלותיהם אל מעבר לגבול.
3. נשים נוצריות שלקחו את ילדי היהודים לאימוץ. לעתים אמהות יהודיות השליכו את תינוקותיהן מקרון הרכבת, בדרך להשמדה, אל זרועותיהן של נשים נוצריות שהמתינו לאורך המסילה.
4. כנסיות ומנזרים שהסתירו משפחות יהודיות במרתפיהן.
5. ממשלת דנמרק שסייעה ליהודים.

ראו גם: קטגוריה:חסידי אומות העולם

[עריכה] תגובת יהודי ארצות-הברית

ארגון הג'וינט היהודי, שפעל למען יהודי התפוצות, סייע רבות ליהודים בתקופת השואה: בשנות ה–30 תמך הארגון במאות אלפי יהודים בגרמניה שנושלו מפרנסתם על ידי הנאצים. בשנות המלחמה נשלחו עשרות מיליוני דולרים לצורכי סעד, כמו בתי-תמחוי, בתי חולים, בתי-מחסה לילדים ובתי-ספר. חבילות מזון ובגדים נשלחו לגטאות (בעיקר לגטו ורשה) ולמחנות הריכוז. יתרה מזאת, ה"ג'וינט" סייע ל–80 אלף יהודים באירופה הכבושה להגר ליבשות אחרות.

ב–1942, בהשפעת הלחץ הפוליטי מצד יהודי ארצות הברית, התפרסמה ההצהרה הראשונה של חבר הלאומים לגינוי ההשמדה. חבר הלאומים הזהיר את גרמניה ודרש את הפסקת הרצח ההמוני.

במרץ 1943, ביוזמת יהודי ארצות הברית, בדקו השלטונות האמריקאיים את האפשרות להציל 70 אלף יהודים מבולגריה תמורת הלוואה כספית לממשלת בולגריה. התוכנית נגנזה מחמת חוסר טיפול מתאים. המחנך היהודי חיים אהרון קפלן מתח ביומן גטו ורשה ביקורת נוקבת על הסלקטיביות בה נהגו עסקני הג'וינט בהעברת הסיוע לגטו.

[עריכה] פעולות ההצלה של יהודי שווייץ

חיים ישראל אייז, רחה שטרנבוך ועוד יהודים תושבי שווייץ נצלו את מיקומם במרכז השטחים הכבושים לשם שליחת מוצרי מזון ליהודים בשטחי כיבוש הרייך השלישי וכך אפשרו לרבים מהם לשרוד וכן עסקו בהברחתם לתוך גבולות שווייץ בצורות ליגאליות ושאינם ליגאליות. חיים ישראל אייז, סוחר חרדי מציריך, אף פיתח מתחת לאפה של המשטרה שיטה למשלוח דרכונים ותעודות אזרחות של מדינות דרום אמריקה ליהודים בגטאות על מנת לשפר את יחס הנאציים אליהם ואומנם בשלב ראשון נשלחו מחזיקי הדרכונים למחנה ויטל וחלקם אף הצליח לשרוד את המלחמה.

[עריכה] תגובת היישוב היהודי בארץ-ישראל

ערך מורחב – תגובת היישוב היהודי בארץ-ישראל לשואה

[עריכה] קישורים חיצוניים

• שושנה גולדפינגר, החרדים ופעולות ההצלה בשואה