אברהם אלקנה כהנא שפירא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (נולד ב-1 ביוני 1910; כ"ג באייר ה'תר"ע). רב, דיין והרב הראשי לישראל לשעבר, מכהן מזה שנים כראש ישיבת מרכז הרב ונחשב לדמות המרכזית בין רבני הציונות הדתית. מכונה בפי תלמידיו "רֵבּ אברוֹם".
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא נולד למשפחה ירושלמית ותיקה. בצעירותו למד בישיבת עץ חיים הירושלמית, ולאחר מכן בישיבת חברון בראשות הרב משה מרדכי אפשטיין והרב יחזקאל סרנא. לאחר נישואיו הוזמן ללמד בישיבת מרכז הרב, בה הוא מלמד עד היום, כחמישים שנה. כבר בצעירותו היה בקשר עם גדולי הרבנים כמו החזון אי"ש, הרב צבי פסח פרנק, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק (הגרי"ז), והרב איסר זלמן מלצר, שהדפיס את חילופי המכתבים עמו בספרו אבן האזל.
בשנת ה'תשט"ז (1956) מונה הרב שפירא לחבר בית הדין הרבני בירושלים על ידי הרב הראשי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בשנת ה'תשל"א מונה לאב בית הדין, משנת ה'תשל"ד כיהן בבית הדין הרבני הגדול ובשנת ה'תש"מ נתמנה לחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. כעבור שלוש שנים, ביום א' בניסן ה'תשמ"ג, ודווקא לאחר שפעל למען הארכת כהונתם של הרבנים הראשיים דאז, הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, נבחר הרב שפירא לרב הראשי לישראל. הרב שפירא כיהן בתפקיד 10 שנים עד ליום א' בניסן ה'תשנ"ג.
בשנת ה'תשמ"ב (1982), לאחר פטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, נתמנה לראש ישיבת מרכז הרב לצידו של הרב שאול ישראלי. מראשית כהונתו נוצר מתח בינו לבין קבוצת רבנים מהישיבה בראשות הרב צבי טאו, על רקע אידאולוגי. כתוצאה מכך עזבה קבוצת הרבנים את הישיבה, והקימה את ישיבת הר המור.
בזמן הסכמי אוסלו הרב שפירא היה בין מקימי גוף בשם איחוד רבנים למען ארץ ישראל שקבע שמסירת שטחים שבריבונות ישראל לנכרים, אפילו תמורת הסכם שלום - מנוגדת להלכה. הוא קרא לחיילים שלא להשמע לפקודות המורות לבצע את זה. באותה תקופה העניין עורר פולמוס רב. בראיון שמופיע בספר ויעמידה ליעקב לחוק של פרופ' אליאב שוחטמן הרב שפירא תוהה איך אדם שמפנה או שקורא לפנות יישובים יכול לקרוא לעצמו "דתי" אם באותו זמן הוא סבור שפינוי שכזה מנוגד להלכה.
בסמוך ליישום תוכנית ההתנתקות הרב שפירא קרא לאנשי כוחות הביטחון לסרב פקודה, ובעיתון "בשבע" (גיליון 155 עמ' 15) פורסם פסק הלכה מפורט שלו, שבו פסק שיש איסור תורה גמור להעביר קרקע של ישראל לנוכרי ואסור להשמע לפקודה כזו ואף לסייע לה. בפסק ההלכה כתב הרב שמי שישתתף בגירוש לא יינקה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ושאסור להשמע לרבנים שאינם "גדולי תלמידי החכמים שבדור", שאם הם פוסקים בעניינים הללו, הרי הם בגדר "רשע שוטה וגס רוח". רבים הבינו שהוא כולל בכך את כל הרבנים שפסקו אחרת ממנו וביקרו אותו על כך.
[עריכה] משפחתו
משפחתו של הרב שפירא היא משפחת דיינים מפורסמת. מלבד הרב שפירא עצמו ששימש כחבר בית הדין הגדול ואחר כך כנשיאו, גם אחיו הרב שמואל שפירא הוא חבר בית הדין הגדול, וכן אחיינו הרב אליעזר שפירא היה חבר בית הדין הגדול. בנו של הרב אליעזר שפירא, הרב שלמה שפירא, אף הוא דיין.
אביו, הרב שלמה זלמן שפירא, היה תלמיד חכם ירושלמי.
הרב שפירא נשוי לפנינה, אחותו של הרב שלום נתן רענן, ולהם ארבעה בנים: שלמה, הרב יעקב, הרב שמואל והרב בנציון.
[עריכה] מספריו
- מנחת אברהם (ג' כרכים) - לקט מתוך פסקיו ומאמריו ההלכתיים של הרב שפירא
- שיעורי מרן הגר"א שפירא - שיעורים בתלמוד שנתן הרב שפירא בישיבת מרכז הרב וסוכמו על ידי הרב בנימין רקובר.
- זכר יצחק (חלק א') - ספרו של רבי איצ'לה מפוניבז', שהוהדר על ידי הרב שפירא בצעירותו
בנוסף, יצאו ג"כ כמה חוברות עם שיחות שלו:
- יומא דריגלא
- עת לכל חפץ
- מורשה
[עריכה] מתלמידיו
- הרב דב ליאור - ראש ישיבת ניר קריית ארבע, רב היישוב קרית ארבע ואב בית הדין שם, ראש ועד רבני יש"ע.
- הרב יעקב אריאל - רב העיר רמת גן, מחבר שו"ת באוהלה של תורה (ארבעה כרכים) ועוד.
- הרב בנימין רקובר - עורך ספרי שיעוריו של הרב שפירא.
- הרב מרדכי שטרנברג - ראש ישיבת הר המור.
- הרב יהושע מגנס - ר"מ בישיבת מרכז הרב, ראש האולפנית, אחראי על הסדר מרכז.
- הרב איתן אייזמן - ראש מוסדות החינוך "נעם", לשעבר ראש לישכתו של הרב שפירא כרב הראשי לישראל.
- הרב שלמה שפירא - דיין, בן אחיינו של הרב שפירא, ומי שערך הכרך השני של הספר זכר יצחק.
- הרב זלמן מלמד - מרבני היישוב בית אל וראש הישיבה שם.
- הרב איתמר אורבך - ר"מ בישיבת מרכז הרב ורב היישוב חשמונאים.
- הרב אמנון שוגרמן - ראש ישיבת הגולן שבחיספין, רמת הגולן.
- הרב יגאל לרר - ר"מ בישיבת מרכז הרב ודיין בבאר שבע.
| הקודם: שלמה גורן |
הרב הראשי האשכנזי | הבא: ישראל מאיר לאו |
| הקודם: הרב צבי יהודה קוק |
ראשי ישיבת מרכז הרב (יחד עם הרב שאול ישראלי) |
הבא: - |
