אודרי הפבורן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אודרי הפבורן (באנגלית: Audrey Hepburn ) (4 במאי 1929 – 20 בינואר 1993) הייתה שחקנית, דוגמנית ופעילת סעד בריטית שנודעה בפעילות הרבה בארגון UNICEF - קרן הטיפול בילדים של האומות המאוחדות.
אודרי הפבורן נולדה בשם אודרי קת'לין רסטון (Audrey Kathleen Ruston) בבריסל שבבלגיה והייתה בתו היחידה של הבנקאי האירי ג'וזף אנת'וני רסטון ושל הברונית ההולנדית אלה פון הימסטרה (Ella van Heemstra) - ברונית ממוצא צרפתי הקשורה בקשרי משפחה לבית המלוכה הבריטי. מאוחר יותר שינה אביה את שמו להפבורן ואודרי הפכה בעקבות שינוי זה לאודרי הפבורן רסטון. לאודרי הפבורן היו שני אחים חורגים - אלכסנדר ואיאן קוורלס פון אפורד (מנישואיה הקודמים של אימה לאציל הולנדי).
תוכן עניינים |
[עריכה] בצעירותה - עד מלחמת העולם השנייה
הפבורן למדה בבתי ספר פרטיים באנגליה ובהולנד. אביה עזב את אמה עוד בהיותה צעירה, לאחר גירושיהם בשנת 1935, ובהמשך חייה תיארה הפבורן אירוע זה כאירוע מכונן טראומטי ביותר עבורה.
לאחר הגירושין עברה הפבורן לגור עם אימה בארנהם שבהולנד, עד הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה. מחשש לחייה בשל היותה אזרחית אנגליה, שינתה את שמה ל"אדה פון הימסטרה" באמצעות זיוף תעודותיה ותעודות אמה.
לאחר הפלישה לנורמנדי הרעו הגרמנים שבהולנד את יחסם לאוכלוסייה המקומית, ובשנת 1944 סבלה האוכלוסייה מרעב כבד ומחוסר אמצעי חימום. בשל תת תזונתה חלתה הפבורן והייתה מרותקת למיטתה זמן רב. היא סיפרה כי נהגה לקרוא הרבה על מנת להסיח דעתה מהרעב. כאשר הבריאה נהגה לרקוד בלט ברחובות ולאסוף כסף עבור המחתרת ההולנדית.
[עריכה] הפבורן כוכבת הקולנוע
לאחר תום מלחמת העולם עברו הפבורן ואמה ללונדון שם למדה הפבורן בלט ועבדה כדוגמנית. בשנת 1951 החלה להופיע בתפקידי משנה זוטרים בסרטים. תפקידה העיקרי הראשון היה בסרט משנת 1951 - "האנשים הסודיים" בו שיחקה רקדנית בלט. כמו כן השתתפה הפבורן בשנה זו במחזה "ג'יג'י" בתיאטרון בברודווי ועבור תפקיד זה זכתה בפרס עולם התיאטרון.
סרטה ההוליוודי הראשון, בו שיחקה לצד גרגורי פק היה "חופשה ברומא" שזכה להצלחה רבה, ועבורו היא זכתה בשנת 1953 בפרס אוסקר עבור השחקנית הטובה ביותר.
הסרט "חופשה ברומא" הפך אותה לכוכבת, ובהמשך קיבלה הצעות רבות להשתתף בסרטים והשתתפה בין היתר ב"סברינה" עם המפרי בוגרט וויליאם הולדן עמו הייתה בקשר רומנטי. מאוחר יותר השתתפה הפבורן עם הולדן בסרט נוסף - "יום מהפכה אחד בפריז".
בשנת 1954 חזרה הפבורן להופיע בתיאטרון בתפקיד פיית המים בהצגה "אונדין", תפקיד עבורו זכתה בפרס טוני עבור השחקנית הטובה ביותר.
הפבורן הפכה לאחת השחקניות הפופולריות ביותר בהוליווד. היא שיחקה לצד פרד אסטר בסרט "פנים מצחיקות", לצד המפרי בוגרט וגרי קופר בסרט "אהבה אחרי הצהריים", לצד קרי גרנט בסרט "חידון בחרוזים", לצד רקס הריסון בסרט "גבירתי הנאווה", לצד פיטר אוטול בסרט "איך לגנוב מיליון" ולצד שון קונרי בסרט "רובין ומריאן".
אחד מתפקידיה הידועים ביותר היה בסרט משנת 1961 - "ארוחת בוקר בטיפני".
ליהוקה בשנת 1964 לסרט "גבירתי הנאווה" היה מרכז של מחלוקת, שכן הכול ציפו כי תיבחר ג'ולי אנדרוס - באותה עת שחקנית לא ידועה, שהופיעה בתפקיד זה קודם לכן בברודווי. המפיקים העדיפו לבחור בהפבורן הידועה על פני אנדרוס. הפבורן שרה את השירים עבור המחזמר, אולם, בלא ידיעתה הוחלף קולה בקול הזמרת מארני ניקסון. אנדרוס עצמה לוהקה באותה שנה לסרט מרי פופינס, ואף זכתה עבור תפקיד זה בפרס האוסקר בעוד שהפבורן לא הייתה מועמדת עבור תפקידה.
החל משנת 1967, לאחר 15 שנים ככוכבת, מיעטה הפבורן להופיע בסרטים. לאחר גירושיה מבעלה הראשון מל פרר ונישואיה לפסיכיאטר אנדריה דוטי היא ילדה את בנה השני. רק לאחר גירושיה מדוטי שבה להופיע בקולנוע בסרט "רובין ומריאן". היא סירבה להופיע בסרטים מספר שנים לאחר מכן, ושבה לשחק בסרט "קו הדם של סידני שלדון" בשנת 1979.
סרטה האחרון היה הקומדיה "הם צחקו על כולם" בבימויו של פיטר בוגדנוביץ'. הפבורן הופיעה הופעת אורח נוספת אחת בסרט "לנצח" (Always) של סטיבן שפילברג משנת 1988 - סרט שלא זכה להצלחה והורד מהר מהאקרנים.
[עריכה] עבודתה עבור UNICEF
בשנת 1978 מונתה הפבורן שגרירה מיוחדת של קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (UNICEF). הפבורן התרגשה מאוד ממינוי זה והחליטה להקדיש את חייה לשפר את חייהם של ילדים בארצות עניות, על מנת שלא יסבלו רעב כמו שהיא סבלה במהלך מלחמת העולם השנייה. הפבורן ביקרה בארצות רבות באפריקה ואסיה ופעלה לאיסוף כספים לתוכניות של UNICEF במשך שארית חייה.
בשנת 1992 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש את מדליית החירות הנשיאותית לאות הכרה על עבודתה ההומניטרית, והאקדמיה האמריקאית לקולנוע העניקה לה את פרס ההומניטריות של ג'ין הרשולט (הפרס ניתן לה לאחר מותה).
[עריכה] נישואיה ופטירתה
בתחילת שנות ה-50 התארסה הפבורן לג'יימס הנסון בו התאהבה "ממבט ראשון" לדבריה, אולם לאחר שנקבע מועד חתונה, ואף נתפרה עבורה שמלה, ביטלה הפבורן את החתונה משום שהגיעה למסקנה שלא תוכל להמשיך בקריירה שלה אם תינשא לו (את השמלה נתנה כמתנה לזוג איטלקי עני שעמד להתחתן ולא היה לו כסף לרכוש שמלה).
הפבורן נישאה פעמיים - לשחקן האמריקאי מל פרר ולפסיכיאטר האיטלקי אנדראה דוטי, ונולדו לה שני בנים - אחד מכל בעל - שון מפרר, ולוקה מדוטי.
הפבורן התאהבה בפרר בעת צילומי הסרט סברינה, ונישאה לו ב-25 בספטמבר 1954. הנישואים נמשכו 14 שנים ("יותר מדי" לדבריה של הפבורן). לפרר הייתה מאהבת במשך מרבית שנות הנישואין, ואף להפבורן היה רומן עם השחקן אלברט פיני עמו שיחקה ב"שניים לדרך". לאחר גירושיה, פגשה בעת מסע ליוון את הפסיכיאטר האיטלקי אנדריאה דוטי והתאהבה בו. לאחר נישואיה דוטי בגד בהפבורן מספר רב של פעמים ולבסוף, לאחר 13 שנות נישואין, כשהייתה הפבורן סבורה שבנה לוקה יוכל להתמודד עם הגירושין, התגרשה מדוטי.
לאחר גירושיה פגשה את השחקן ההולנדי רוברט וולדרס עמו ניהלה מערכת יחסים ארוכה אך לא נישאה לו. הפבורן ווולדרס חיו יחד שמונה שנים מבלי להינשא. כאשר נשאלה הפבורן על כך, על ידי המראיינת ברברה וולטרס ענתה הפבורן שהיא ווולדרס נשואים - אולם לא באופן רשמי.
בשנת 1992 חלתה הפבורן בסרטן התוספתן, ונותחה בבית חולים בלוס אנג'לס. אולם הסרטן פשט בגופה. הפבורן סירבה לעבור טיפולי כימותרפיה ונפטרה ב-20 בינואר 1993 בטולוכנז שבווד בשווייץ בגיל 63.
[עריכה] סרטים
| אנשים משייכים אותי לתקופה בהם הסרטים היו נחמדים, נשים לבשו שמלות יפות בסרטים והמוזיקה הייתה תמיד נעימה. אני אוהבת שאנשים כותבים לי ואומרים "היה לי מצב רוח רע ואז נכנסתי לקולנוע, ראיתי סרט שלך וזה עשה את כל ההבדל". | ||
| -- אודרי הפבורן | ||
- הולנדית בשבעה שיעורים (Dutch in Seven Lessons) (1948) (סרט דוקומנטרי)
הפברון בכרזת הסרט "ארוחת בוקר בטיפני" - תינוק מונטה קרלו (Monte Carlo Baby) (1951)
- צחוק בגן העדן (1951) (Laughter in Paradise)
- דגן פרא (1951) (One Wild Oat)
- אספסוף גבעת האזוביון (1951) (The Lavender Hill Mob)
- סיפורי האישה הצעירה (1951) (Young Wives' Tale)
- האנשים הסודיים (1952) (The Secret People)
- נלך למונטה קרלו (We Will Go to Monte Carlo)(1952) (גרסה צרפתית ל-Monte Carlo Baby)
- חופשה ברומא (Roman Holiday) (1953)
- סברינה (1954)
- מלחמה ושלום (1956)
- פנים מצחיקות (Funny Face) (1957)
- אהבה אחרי הצהריים (Love in the Afternoon ) (1957)
- אחוזות ירוקות (1959) )(Green Mansions)
- סיפורה של נזירה (1959) (The Nun's Story)
- הבלתי נסלח (1960) (The Unforgiven)
- ארוחת בוקר בטיפני (1961) (Breakfast at Tiffany's)
- שעת הילדים (1961) (The Children's Hour)
- חידון בחרוזים (1963) (Charade)
- נוצצים בפריז (1964) (Paris, When It Sizzles)
- גבירתי הנאוה (1964) (My Fair Lady)
- כיצד לגנוב מיליון (1966) (How to Steal a Million)
- שניים לדרך (1967) (Two for the Road)
- בודדה באפלה (1967) (Wait Until Dark)
- רובין ומריאן (1976) (Robin and Marian)
- קו הדם (1979) (Bloodline)
- הם צחקו על כולם (1981) (They All Laughed)
- לנצח (1989)
[עריכה] תוכניות טלוויזיה
הפבורן השתתפה בסרט הטלוויזיה בהפקת סי בי אס "יום גשום בצומת גן העדן" (Rainy Day at Paradise Junction) קודם לפרסומה בסרט "חופשה ברומא". בשנת 1993 השתתפה הפבורן בסדרת הטלוויזיה "גני העולם" (Gardens of the World with Audrey Hepburn ) בת תשעת הפרקים בהפקת רשת פי בי אס.
[עריכה] פרסים
בשנת 1953 זכתה הפבורן בפרס אוסקר עבור השחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה בסרט חופשה ברומא. הפבורן הייתה מועמדת ארבע פעמים נוספות לפרס השחקנית הטובה ביותר עבור תפקידיה בסרטים: סברינה (בשנת 1954), סיפורה של נזירה (בשנת 1959), ארוחת בוקר בטיפני (בשנת 1961) והמתן עד החשיכה (בשנת 1967).
הפסדה בשנת 1964 לג'ולי אנדרוס הייתה תוצאה של בחירתה לסרט גבירתי הנאווה במקום אנדרוס שהופיעה בתפקיד בברודווי.
הפבורן היא אחת מתשעה השחקנים והשחקניות היחידים שזכו הן בפרס אמי, הן בפרס גראמי, הן בפרס טוני והן בפרס אוסקר (ראה: זוכי פרסי אמי, גרמי, טוני ואוסקר).
לאחר מותה, בשנת 1993 קיבלה את פרס ג'ין הרשולט להומניטריות.
הפבורן זכתה בשנת 1954 בפרס טוני עבור השחקנית הטובה ביותר בשל תפקידה במחזה אונדין, וכן פרס עבור הישגים מיוחדים בשנת 1968. הפבורן זכתה בפרס גרמי עבור אלבום סיפורי הילדים שיצא לאור לאחר מותה בשנת 1993. הפבורן זכתה בפרס אמי עבור הישגים מיוחדים - עבור סדרתה "גני העולם", לאחר מותה בשנת 1993.
[עריכה] סרט ביבליוגרפי
בשנת 2000 הופק סרט ביבליוגרפי על חייה בשם "סיפורה של אודרי הפבורן" (The Audrey Hepburn Story ) בהשתתפות השחקנית ג'ניפר לאב יואיט אשר הייתה שותפה בהפקת הסרט. הסרט זכה לביקורות שליליות בשל טעויות היסטוריות רבות וכן בשל משחקה של יואיט.
[עריכה] אודרי הפבורן כמקור לחיקוי
שחקניות רבות ניסו במהלך השנים להידמות לאודרי הפבורן בתצלומיהן ובמשחקן, ובהם השחקניות נטלי פורטמן, קיירה נייטלי, אודרי טוטו ואמי רוסום.
[עריכה] טריוויה
- הפבורן הייתה ידועה ברזונה, ורבים סבורים כיום שהייתה אנורקסית אולם בנה מכחיש זאת בתוקף וטוען כי נהגה לאכול הרבה אולם הקפידה על פעילות ספורטיבית רבה וריקוד בלט.
- הפבורן האמינה שלצבעי אוכל שונים יש ערכים תזונתיים שונים ולכן הקפידה על שילובי צבעים שונים במאכלים שאכלה.
- הסרטים האהובים על הפבורן היו סרטה הראשון - חופשה ברומא, הסרט "סיפורה של נזירה" ו"פנים מצחיקות" בו רקדה עם פרד אסטר.
- הפבורן דיברה צרפתית, איטלקית, הולנדית (פלמית) וספרדית.
- הפבורן תמיד טסה במחלקת תיירים בטיסותיה - היא סירבה לטוס במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה. היא הקפידה על חיים צנועים, והבתים בהם התגוררה היו בתים קטנים, אך בעלי גנים נרחבים בשל אהבת הגינון שלה.
- דמות הנסיכה אורורה בסרט היפהפיה הנמה של אולפני וולט דיסני מבוססת על דמותה של אודרי הפבורן, מאחר והמאייר העריץ אותה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר רשמי - קרן אודרי הפבורן
- אודרי הפבורן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- אודרי הפבורן - מלאך הילדים
- בול הדואר המנציח אותה
- אודרי הפבורן - עבודתה ההומניטרית
- אתר קישורים לאתרי אודרי הפבורן
- מידע על אודרי הפבורן
- גלריית תמונות
