אלכסנדר סוורוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר סֵוֵורוּס (1 באוקטובר 208 - מרץ 235) כיהן כקיסר רומא בין השנים 222 ל-235. הוא ידוע גם כ"מרקוס אורליוס סוורוס אלכסנדר".
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדותו והכתרתו
אלכסנדר סוורוס נולד בשם בַּסְיָאנוּס באקרה שנמצאת בלבנון של היום, ליד טריפולי. אמו, יוליה מָמָאֶיה, הייתה דודה של הקיסר אלאגבאלוס. כשהיה בגיל 13 שכנעה סבתו את הקיסר לאמץ את סוורס אלקסנדר כבן ולהכתירו כיורש. חיל המשמר הפרייטוריאני רצח את אלאגבאלוס הקיסר, כנראה בהשפעת יוליה ממאיה, וזאת העלתה את אלכסנדר סוורוס, בנה בן ה-14, לכס הקיסרות בשנת 222 לספירה.
מכיוון שהוכתר כקיסר כשהיה נער היה מושפע מאימו לאורך כל שנות קיסרותו.
ביוזמת אמו, יוליה ממאיה, התחתן עם בת למשפחה אריסטוקרטית עשירה. אולם אז, מחשש שהאישה תחליף את מקומה בעמדת ההשפעה, שכנעה אותו האם להגלות את אשתו, והוא לא התחתן פעם נוספת בחייו.
הוא נקט רפורמות רבות בתחומים האזרחיים. הרפורמות שלו החלו בהקמת מועצה חדשה, שכללה כמה משפטנים, ביניהם המשפטן המפורסם אולפיאנוס דומיטיוס וסנאטורים.
[עריכה] השפעתו של אולפיאנוס
אלכסנדר סוורוס נתן מעמד סנאטורי לכמה מחיילי המשמר הפרייטוריאנים, וכך גם למקורביו, ביניהם המשפטן המפורסם אולפיאנוס דומיטיוס, שגם תפס חלק מן השלטון. אולפיאנוס ניצל את עמדתו החדשה כדי לשמור בחסכנות על אוצר הקיסר, זאת בניגוד לפזרנות ורבהתנות שאפיינו חצרות קיסריות קודמות. עם זאת, ברווחת התושבים חל שיפור: הוא תרם בשר ושמן לתושבים רומאים, שיקם מבני ציבור קדומים, תרם כסף לחקלאים ונתן מתנות כסף לתושבים. היחס לפרובינציות נעשה הוגן יותר, ומעמד הסנאט עלה.
לעומת זאת הקפיד אולפיאנוס על משמעת חמורה לחיילים וקיצוץ בהוצאות הצבא. בעקבות קיצוצים אלו פרצו מרידות רבות שבמהלכם הוא נרצח.
באותו זמן ייעץ אלכסנדר סוורוס להיסטוריון המפורסם דיו קסיוס לברוח מרומא כדי שלא ייפגע במהומות.
עם הזמן שב השקט לרומא.
[עריכה] מלחמותיו
בתקופת אלכסנדר סוורוס השתלט ארדשיר מלך פרס על הממלכה הפרתית (באזור צפון עירק של היום), והמלך האחרון של פרתיה נהרג. פרס ופרתיה אוחדו והיו לממלכה הסאסאנית. ארדשיר מלך הסאסאנים תקף את האימפריה הרומית במטרה להחזיר את הארצות שנכבשו על ידי הרומאים. בתגובה שלח אלכסנדר סוורוס איגרת לארדשיר ובה הזהירו רומא. ארדשיר לא פחד מהאיום של אלכסנדר סוורוס והתכונן למלחמה. צעד זה נודע לאלכסנדר סוורוס שהחל גם הוא להכין את צבאו.
אלכסנדר סוורוס שלח שלוש משלחות צבאיות שיילחמו בחלקים שונים של האימפריה, המשלחת השלישית שהייתה בפיקודו של אלכסנדר סוורוס עצמו, יצאה למסופוטמיה להילחם בססנידים. זו הייתה מערכה גדולה, ובסופה החליט אלכסנדר סוורוס לסגת לצורך תכנון מתקפה חדשה. עמד לו לרועץ האקלים הקשה שנתן את אותותיו בצבא ורבים מהחיילים מתו. הוא נסוג למקום עם אקלים נוח יותר, העיר אנטיוכיה שבסוריה.
במקביל, החליטו גם הססנידים לחדול מהתקפותיהם. אלכסנדר סוורוס ראה בזאת ניצחון וחזר לרומא, שם ערך חגיגות.
[עריכה] ההתנקשות בחייו
זמן קצר לאחר שובו מן המזרח החלו שבטים גרמאנים לתקוף את האימפריה הרומית. השבטים הגיעו כמעט למרכז האימפריה, איטליה. אלכסנדר סוורוס יצא לגרמניה וניסה לשכנע את השבטים שיפסיקו לתקוף תמורת זהב. בשל כך ראו אותו חייליו כפחדן, וקשרו קשר לרצוח אותו. כשהיה באזור מיינץ של היום, התנקשו בחייו בעת שהה באוהלו הצבאי, ב-18 או ב-19 במרץ 235, והרגו גם את אימו. במקומו הועלה לכס הקיסרות מצביא בשם מקסימינוס, שהמשיך את המלחמה בשבטים הגרמניים.
אלכסנדר סוורוס נזכר בהיסטוריה כקיסר טוב שהביא לפריחת האימפריה הרומית. יש הטוענים כי הוא מהקיסרים הגדולים ביותר של רומא.
[עריכה] יחסו לדת
הוא היה סובלני ופתוח בנושאי דת. בנה ליד ארמונו מקדש שבו הציב פסלים של קיסרים שאהב ושל אישים מפורסמים ממגוון הדתות שברחבי האימפריה, אלה היו אפולוניוס המיסטיקן, ישו הנוצרי, ואברהם אבינו.
יחסו לנוצרים היה טוב, הוא הרשה להם להימנות על המנגנון הקיסרי ואף הרשה להם לקיים את פולחנם. גם יחסו ליהודים היה טוב ואף אוהד.
