נרווה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נרווה (35-98), קיסר רומא משנת 96 ועד 98 לספירה.
בתחילת דרכו היה סנאטור, וכאשר דומיטיאנוס נרצח, הוא נבחר מקרב חברי הסנאט לכהן כקיסר.
מפעלו של נרווה היה בעיקר בתחומי המדינה, וגם תיקונים מתקופת דומיטיאנוס, להלן: שחרר גולים ממשפטים שנערכו בתקופת דומיטיאנוס, ביטל את משפטי המאיסטס, החזיר את הרכוש שנלקח על ידי דומיטיאנוס לתושבים, והקל את המסים לרומאים ולאיטלקים.
בנה מחסני תבואה כדי להקל את חילוקה לתושבים, ושיקם את מערכת הספקת המים.
בניסיון למנוע את העוני באימפריה, הטיל על הסנאט לקנות קרקעות לכבוד העניים למגוריהם.
מפעלו העיקרי ביותר של נרווה היה הקמת מוסד ה"אלימנטה" אשר תמך באיכרים ובילדים. המפעל פעל כך שאיכרים יקבלו כסף מטעם המדינה, וישלמו ריבית נמוכה. הריבית עברה לשלטונות המוניקיפיות אשר שילמו את כל הריבית, עם תוספת מכספם, להורי ילדים כדי שבידיהם יהיה מספיק כסף לטפל בילדיהם.
בתקופת שלטונו אימץ נרווה את טריאנוס נציב גרמניה העילית, וצירף את טריאנוס לקונסולאט יחד עמו. נרווה קבע שטריאנוס יהיה יורשו.
נרווה מת בשנת 98 לספירה, ככל הנראה מזקנה, וטריאנוס נבחר לכהן כקיסר.
[עריכה] יחסו ליהודים
עם עליית נרווה לשלטון באה הקלה ביחסי היהודים עם האימפריה. הוא הקל את גביית המס היהודי ואסר על רדיפתם של אנשים בשל אורח החיים היהודי שלהם.
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ע"מ: 437-443
