ויטליוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבלוס ויטליוס גרמניקוס, ובקצרה ויטליוס, קיסר רומא בשנת 69, היא שנת ארבעת הקיסרים.
נולד בשנת 12 לספירת הנוצרים. מילדותו היה מעורב במעשי תועבה. היה בין הילדים ששימשו כשעשועים מיניים לקיסר טיבריוס בשהותו באי קאפרי, וכן התחבב בדרכי חנופה על הקיסרים קליגולה, קלאודיוס ונירון קיסר. כך קיבל תפקידים חשובים באימפריה, לרבות נציב הפרובינקיה אפריקה, והמפקח על העבודות הציבוריות.
נשלח לגרמניה על ידי גלבה כשזה עלה לשלטון בשנת 68. שם מצא כר נרחב למזימות ומרידות, שכן הצבא מאס בגלבה שהיה ידוע כקמצן, ולוויטליוס יצא שם של אדם מושחת הנקנה בקלות. כשנודע לו על הרצחו של גלבה ועל עליית הקיסר אותו, הכריז על עצמו כקיסר, והביס את אותו בקרב בטריאקום, בשנת 69 (היא שנת ארבעת הקיסרים, שבה משלו בזה אחר זה גלבה, אותו, ויטליוס ואספסיאנוס).
כשהגיע לרומי, על מנת לשלוט בה, נהג בזלזול כלפי המנהגים העתיקים, ובשחצנות וראוותנות גלויים לעין. היה שקוע בזלילה ובסביאה, ובעל נטייה להעניש בעונש המוות. לאחר שמונה חודשי שלטון אימים הכריזו צבאותיו על מרד, ושמו בראשם את אספסיאנוס ששהה אז ביהודה, שם עסק בדיכוי המרד הגדול.
כאשר הגיעו צבאות אספסיאנוס לרומי, ניסה להתחבא, אך נשלף ממחבואו, ונהרג על ידי ההמון, בהיותו בן 57, בשנת 69.
[עריכה] לקריאה נוספת
- גאיוס סויטוניוס טרנקוילוס, חיי שנים עשר הקיסרים, תירגם ד"ר אלכסנדר שור, הוצאת מסדה, 1977.
