אנדריי ולאסוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אנדריי ולאסוב

אנדריי אנדרייביץ' ולאסוב (רוסית: Андрей Андреевич Власов)‏ (1 בספטמבר 1900 - 2 באוגוסט 1946) מפקד צבאי רוסי. במהלך מלחמת העולם השנייה נפל בשבי הגרמנים ושם הקים צבא של שבויים רוסים שלחם לצד הצבא הנאצי כנגד הרוסים.

[עריכה] קריירה מוקדמת

ולאסוב החל את הקריירה שלו כסטודנט בסמינר לכמרים. בשנת 1919 עזב את הסמינר, והצטרף אל הצבא האדום, בתקופת מלחמת האזרחים הרוסית. הוא לחם בחזית הדרומית באוקראינה, הקווקז, ובחצי האי קרים. הוא הצטיין כלוחם, ובשנים הבאות עלה בדרגות בשורות הצבא האדום.

בשנת 1930 הצטרף אל המפלגה הקומוניסטית הרוסית. בשנת 1938 נשלח כיועץ צבאי לצבאו של צ'אנג קאי שק בסין, וכך, כפי הנראה, שרד את הטיהורים הגדולים אשר השמידו באופן פיזי את רוב צמרת הצבא האדום בשנים אלו.

עם פלישת הגרמנים לרוסיה היה ולאסוב בתפקיד אחראי בגזרת קייב. הוא הצליח לצאת מן הכיתור בו כותרו כשש מאות אלף חיילים רוסים, והועבר לפקד על עוצבה בגיזרת מוסקבה. בתפקיד זה הצטיין מאד, והיה בין המפקדים המצטיינים בהתקפת הנגד בחודש דצמבר 1941. על פעולותיו אלו קיבל שבחים ועיטורים. ולאסוב נחשב לאחד הכריזמטים והנמרצים שבדור המצביאים החדש אשר החליף את הגוורדיה הסובייטית הישנה של מפקדי מלחמת האזרחים וחושל בקרבות בשנת 1941. על בני דורו נמנו דמויות כגיאורגי ז'וקוב וואסילבסקי, אשר עד לסיום המלחמה זכו לתפקידים רמי דרג, עיטורים ודרגות. ולאסוב היה בין השורה הראשונה של מפקדים אלו.

בקיץ 1942 תכנן הצבא האדום שורה של מתקפות שנועדו לנצל את המומנטום שהשיג במהלך החורף. מתקפות אלו הוכנו באופן גרוע, והסתיימו בתבוסה רוסית בכל שלוש החזיתות - חארקוב, קרץ' וסבסטופול. המפלות היו אך הקדמות לנסיגה הרוסית הכוללת אל נהר הוולגה בקיץ 1942.

במסגרת זו קיבל ולאסוב הוראה להנהיג את שתי הדיביזיות שהיו תחת פיקודו (וכונו "ארמית המחץ השנייה" - 2ая Ударная Армия), למתקפה באזור הנהר וולחוב. לאחר שהחל במתקפה והשיג מבקע, הסתבר כי אין לו את הכוח הדרוש כדי להפוך את המבקע לראש גשר בר קיימא, וכי אם לא ייסוג, מצויים כוחותיו בסכנת כיתור. לאחר שקיבל פקודה להמשיך במתקפה ולא לסגת, כיתרו הגרמנים את כוחותיו. הוא סירב להתפנות במטוס ונפל בשבי.

בזיכרונותיו נותן המרשל קיריל מרצקוב תמונה שונה לחלוטין של הקרב. על פי מרצקוב נטש ולאסוב את הפיקוד באמצע הקרב. מספר פעמים הצליחו כוחות רוסיים לפרוץ את הכיתור, אך ללא עזרה מאורגנת מבפנים לא ניתן היה לחלץ את לוחמי "ארמיית המחץ השנייה", וחלקם הניכר נפל בשבי ונהרג, אם כי רבים הצליחו להיחלץ מטבעת הכיתור. גרסה זו מציגה את ולאסוב באור של קרייריסט קפריזי אשר הפקיר את חייליו בשל סכסוך אישי.

[עריכה] צבא השחרור הרוסי

לאחר שנפל ולאסוב בשבי, הסכים לעמוד בראשו של צבא אשר יילחם לצד הגרמנים כנגד הרוסים. יש להניח כי הסכמתו זו נבעה ממרירות אישית כנגד סטלין על האופן שבו נזנחו כוחותיו בכיתור ונפלו בשבי. בשנת 1942 פרסם ולאסוב מספר כרוזים בעלי אופי אנטי קומוניסטי ואנטישמי. כרוזים אלו הושלכו ממטוסים, והיוו גורם לעריקתם של חיילים רוסים רבים אל הצבא הגרמני.

תכניות לפעולה ממשית וליצירת צבא רציני הוקפאו. פעולות של "צבא אנטי סובייטי" רוסי נגדו את המדיניות של היטלר והאס אס לפיה הרוסים הם עם עבדים נחות, המסוגל לכל היותר לעבודות שחורות. חזונו של היטלר היה יצירת מדינה גרמנית המשתרעת עד להרי אורל. לא היה מקום לכל אוטונומיה רוסית בחזון זה. יש לזכור, כי כשנה לאחר מכן, בשנת 1943, דחה סטלין יזמה גרמנית דומה של הגנרל זיידליץ, ליצירת צבא גרמני אנטי נאצי אשר יוצנח בתחומי הרייך, ויש להניח כי הסיבות להקפאת שתי התכניות היו דומות.

ולאסוב עצמו היה ספק עציר, לא הותר לו לנוע בחופשיות, והוא היה נתון להתקפים של שכרות. במצב זה בילה את השנים 1942 - 1944 בשכנוע שבויים סובייטיים להצטרף לעוצבות שהורכבו מלוחמים שבויי מלחמה אשר שירתו לצד הגרמנים במלחמה. לוחמים אלו קיבלו את הכינוי "ROA" (ראשי תיבות ברוסית של "צבא השחרור הרוסי"). משימותיהם נעו בין פעולות שיטור ופעולות "נגד פרטיזנים", להשתתפות בלחימה. חלקם נשלח אף כחיל מצב לצרפת ונכנע שם לבעלות הברית המערביות עם הפלישה ביוני 1944.

יש לזכור כי יחסם של הגרמנים לשבויי מלחמה היה בין פשעי המלחמה של הוורמאכט ומהגרועים שבהם. השבויים נכלאו במכלאות פתוחות כשהם חשופים למזג האוויר הקשה וללא מזון. בתנאים אלו מתו מיליוני שבויי מלחמה מרעב ומחשיפה לקור. "פקודת הקומיסר" שניתנה לוורמאכט, הורתה כי יש להוציא להורג כל פעיל קומוניסטי. דבר שתורגם לעתים בשטח להוצאת כל מי שנראה כיודע קרוא וכתוב, או כל אדם המרכיב משקפיים. השבויים היהודים נשלחו להשמדה.
לאור כל זאת, פעולתו של ולאסוב לצד הגרמנים והסבת שבויי המלחמה לעוצבות הלוחמות כנגד הרוסים, היוותה בראש ובראשונה בגידה מוסרית בחבריו לקרב אשר נפלו עמו בשבי וזכו ליחס בלתי אנושי. אלו מן השבויים שסירבו להשתתף ב"ROA" היו צפויים לעבודות כפויות, יחס אכזרי ולהשמדה.

בשנת 1944 נראה היה כי מצבם של הגרמנים השתנה לרעה. לאחר הקרב על סטאלינגרד ולאחר התבוסה בקרב קורסק נראה היה כי גרמניה תידרש לכל מאמץ אפשרי ולמיצוי כל אפשרויות כוח האדם העומדות לרשותה על מנת לעצור את הצבא האדום הקרוב לגבול גרמניה. ולאסוב נפגש בספטמבר 1944 עם היינריך הימלר והורשה להקים צבא שיכלול את כל השבויים ועובדי הכפיה הרוסים. מטרתו המוצהרת לא הייתה השלטת הגרמנים ברוסיה, כי אם הדחתו של סטלין וכינון משטר חדש ברוסיה. הוקם "ועד לשחרור עמי רוסיה" אשר "צבא השחרור הרוסי" היה אמור להיות הזרוע הצבאית שלו, ואשר היה אמור לאחד את העמים הרוסים כנגד הנהגתו של סטלין.

בשלב זה, בו הייתה כל רוסיה לשממה לאחר שלוש שנות לחימה אכזרית, מאות כפרים נשרפו על יושביהם, היהודים הושמדו על ידי האיינזצגרופן בכל מקום בו היו, ומדיניות של ניצול לעבודות כפיה, שוד וביזה, אונס ורצח, הייתה המדיניות הגרמנית הרשמית כלפי האוכלוסייה באשר היא בשטחי הכיבוש, הייתה תוכניתו של ולאסוב מנותקת לחלוטין מן המציאות.

עם התקדמות המלחמה המשיך ולאסוב במדיניותו ה"עצמאית". בסופו של דבר מצא את עצמו עומד בראש צבא הנלחם כנגד הגרמנים באזור פראג, שכן התנגד להנחייה שניתנה לSS להרוס את העיר. לאחר מכן הגיע לסלובקיה ולחם לצידם של פרטיזנים סלובקים, כשהוא מנסה להגיע עם אנשיו למקום בו מצויים כוחות של בעלות הברית המערביות. הוא הסגיר עצמו לכוחות אמריקנים שהיו במקום.

הבריטים והאמריקאים, היו בעלי עניין מועט בגורלו של ולאסוב, שביקש מקלט מדיני בשורותיהם. נראה כי עצם המגע עימו עלול היה להביא לעימותים עם ברית המועצות. הוא הוסגר לידי הסובייטים במאי 1945 ובאוגוסט 1946 הודיע הרדיו הרוסי על הוצאתו להורג, לאחר משפט, שנערך לו ולאחד עשר מקציניו הבכירים. ולאסוב ואנשיו הומתו בתלייה. יתר אנשי "צבא ולאסוב" שנמצאו הוצאו להורג, או שנשלחו למשך שנים למחנות בסיביר. מיעוט קטן מהם שרד עד למתן החנינה הכללית שניתנה בברית המועצות למספר אסירים פוליטיים ב17 בספטמבר 1955. עד היום משמש השם "ולאסוב" ככינוי לבוגד במסורת הרוסית, בדומה לשימוש בשם "קוויזלינג".