ארתור זייס-אינקווארט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ארתור זייס-אינקווארט (22 ביולי 1892 - 16 באוקטובר 1946) פושע מלחמה נאצי, האחראי לפשעים רבים בפולין ובהולנד.

תוכן עניינים 1 קריירה מוקדמת 2 ה"אנשלוס" 3 מושל פולין והולנד 4 אחריותו לשואה 5 תבוסה והעמדה לדין

[עריכה] קריירה מוקדמת

זייס-אינקווארט נולד בסטונארוב, במורבייה, באותו הזמן חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא עבר עם הוריו לוינה בשנת 1907 ולמד משפטים באוניברסיטת וינה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא האוסטרי, ושירת כקצין ברוסיה, רומניה ואיטליה. הוא קיבל מספר עיטורים על גבורה במלחמה, והשלים את לימודי המשפטים לאחר שנפצע בשנת 1917.

בשנת 1921 ייסד משרד עצמאי לעריכת דין. כעורך דין מצליח הוזמן לשרת בממשלתו של הקנצלר האוסטרי אנגלברט דולפוס בשנת 1933. לאחר רצח דולפוס הפך ל"יועץ המדינה" משנת 1937 בממשלתו של הקנצלר קורט שושניג. בשנת 1931 הצטרף למפלגה הנאצית האוסטרית, ולמרות שהרחיק עצמו מהם לאחר שהמפלגה הוצאה אל מחוץ לחוק באוסטריה בשנת 1934, חידש את חברותו בשנת 1936. כאוסטרים רבים תמך זייס-אינקווארט באיחוד עם גרמניה, ומסיבה זו תמך במפלגה הנאצית האוסטרית, כפי שהעיד במשפטו בנירנברג, אם כי טען כי הסתייג ממעשיהם הפרועים. בתקופה זו היה במעמד המוזר של איש אמונם של הקאנצלר שושניג והנשיא וילהלם מיקלאס, תוך שהוא חותר עם בכירי הנאצים בגרמניה תחת עצם קיומה של המדינה האוסטרית.

[עריכה] ה"אנשלוס"

בחודש פברואר 1938 החליט אדולף היטלר כי הגיע הזמן לאנשלוס – איחודה של אוסטריה (ארץ מולדתו של הפיהרר) עם גרמניה. בפגישה עם הקנצלר האוסטרי קורט שושניג העלה היטלר מספר רב של דרישות, שמילוין היה מביא לאיחוד בפועל בין אוסטריה וגרמניה. ביניהן מינויו של זייס-אינקוורט לשר הפנים והממונה על המשטרה והביטחון. שושניג דחה את הדרישות, והודיע על משאל עם על עצמאות אוסטריה ב13 במרץ. יומיים לפני כן התפטר שושניג, תחת לחץ צבאי גרמני כבד, אך מיקלאס סירב לדרישותיו של היטלר למנות את זייס-אינקווארט לקאנצלר. תוכניתו של היטלר הייתה כי לאחר מינויו של זייס-אינקווארט, יזמין הקאנצלר החדש את הכוחות הגרמנים לעשות סדר במדינה, על מנת "למנוע שפיכות דמים", וכך תינתן למעשה ה"אנשלוס" שהיה בפועל אינוס ברוטלי של מדינה חסרת מגן, הלגיטימציה הבינלאומית הדרושה.

מיקלאס סירב למנות נאצי לקאנצלר, ועמד בסירובו עד שעה מאוחרת באותו היום. הדבר גרם לפגיעה בתוכניתו של היטלר. לבסוף שלח זייס-אינקווארט את "המברק", גם מבלי שמונה לקאנצלר על ידי הנשיא. הדבר היה למעשה חסר משמעות. הפלישה הנאצית לאוסטריה הייתה מוכנה מזה שבועות.

בחצות הלילה של אותו הלילה נכנע הנשיא מיקלאס ומינה את זייס-אינקווארט לקאנצלר אוסטריה. הקבינט שמונה היה כולו על טהרת הנאצים. ב12 במרץ 1938 נפגש זייס-אינקווארט עם היטלר בעיר לינץ, עיירת נעוריו של היטלר, והכריז כי עצמאותה של אוסטריה בטלה ומבוטלת. ב13 במרץ חתם זייס-אינקווארט על חוק המאחד את גרמניה עם אוסטריה (הנשיא מיקלאס סירב לחתום על חוק זה, ולפיכך חתם עליו זייס-אינקווארט על אף שלא הייתה לו את הסמכות לכך) ומעשה האנשלוס תם ונשלם מבחינה רשמית. "אוסטריה" הכריז החוק החדש, "היא מחוז של הרייך הגרמני". בכך הקדים זייס-אינקווארט אנשים כווידקון קוויזלינג בבגידה במולדת לטובת המטרה הנאצית.

המחוז החדש (אשר כונה "אוסטמרק") נותר תחת שלטונו של זייס-אינקווארט, עם ארנסט קלטנברונר, איש האס אס הברוטלי, כראש המיניסטרים שלו. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לפתרון "השאלה היהודית". לא תהיה זו הפעם האחרונה ששאלה זו תעסיק את זייס-אינקווארט. בינתים קיבל המושל החדש דרגת כבוד באס-אס, ובמאי 1939 מונה לשר בלי תיק בממשלת הרייך.

[עריכה] מושל פולין והולנד

לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה מונה זייס אינקווארט למושל דרום פולין, אך בטרם הספיק להכנס לתפקידו, הוקם הגנרלגוברנמן, הוא יחידת המינהל המדינית שהקימו הגרמנים בשטחי פולין שלא סופחו לרייך גופא. זייס-אינקווארט מונה לסגן מושל הגנרלגוברנמן, הנס פרנק. תחת שלטונם היו שנים עשר מליון איש, וביניהם מליון ושמונה מאות אלף יהודים. בתפקידו היה זייס-אינקווארט אחראי להתחלת "הפתרון הסופי" - החרמת רכוש יהודי, גירוש היהודים לגטאות, והפעלת צעדים חמורים כנגד כלל האוכלוסייה.

במאי 1940, לאחר כיבוש ארצות השפלה, מונה זייס-אינקווארט למושל הולנד. הוא תמך במפלגה הנאצית ההולנדית והתיר להם ליצור מיליציה מזוינת משלהם. מפלגות פוליטיות אחרות נאסרו, ורבים מעובדי המדינה נאסרו. המימשל במדינה היה נתון לשרירות ליבו של זייס-אינקווארט עצמו. בין היתר גבה "מס כיבוש" בסך 50 מליון מרק לחודש.

כ 530,000 הולנדים עבדו עבור הגרמנים, מהם 250,000 נשלחו לעבודת כפייה בגרמניה עצמה.

הוא פיתח שיטות להלחם ב"טרור" וכאשר שביתה כללית פרצה באמסטרדם ארנהם והילברסום במאי 1943 שפט את מנהיגי השובתים בבית דין צבאי והטיל על האוכלוסייה קנס קולקטיבי של 18 מליון גילדן. עד לסיום הכיבוש היה זייס-אינקווארט האחראי להוצאה להורג באופן "חוקי" של כ-800 איש, אם כי יש המונים עד 3,500 קורבנות. מיולי 1944 רוב סמכויותיו נמסרו למפקד הצבאי של הולנד ולגסטפו.

[עריכה] אחריותו לשואה

זייס-אינקווארט היה אנטישמי מובהק. עם כניסתו לתפקידו בהולנד פיטר את כל היהודים משירות המדינה, ומעמדות מפתח בתקשורת ובכלכלה. הכריז על רישום היהודים, ויצר גטו באמסטרדם. ממאה וארבעים האלף שנרשמו כיהודים, שרדו רק 13,500.

ב25 בפברואר 1942 הכריזו ההולנדים על שביתה כללית בתביעה להפסיק את הפעולות כנגד היהודים. השביתה דוכאה בכוחות גדולים. זייס-אינקווארט העמיד את העם ההולנדי בנאום פומבי ב12 במרץ על הברירה - אהדה ליהודים או שיתוף פעולה עם השלטונות הכובשים.

בהולנד היו שלושה מחנות ריכוז - ווכט, אמרספורט ו"מחנה המעבר" וסטרבורק. מחנות ווכט ואמרספורט שימשו כמחנות ריכוז לעבודות כפייה, אך בסופו של דבר נשלחו אנשי המחנות לווסטרבורק, ומשם בהקדם האפשרי ברכבות להשמדה במזרח. כמאה אלף מיהודי הולנד עברו במחנה וסטרבורק בדרכם להשמדה. בשנת 1941 נשלחו ראשוני היהודים למאוטהאוזן ובוכנוולד אך מיולי 1942 נשלחו להשמדה בסוביבור, אושוויץ טרזיינשטט וברגן בלזן. חלקו של זייס-אינקווארט בפעולות אלו היה מכריע.

[עריכה] תבוסה והעמדה לדין

כאשר התקדמו בנות הברית אל עבר הולנד, הורה היטלר על הפעלת תוכנית "אדמה חרוכה", הריסת נמלים בהולנד, והצפת חלק ניכר מן המדינה. התוצאות היו הרות אסון - רעב ברוב המדינה, שגבה כשלושים אלף קורבנות הולנדים. לאחר מותו של היטלר ומינויו של קרל דניץ כיורשו, זייס-אינקווארט מונה על פי צוואתו של היטלר לשר החוץ בממשלה הזמנית החדשה, אך ממשלה זו הייתה חסרת כל סמכויות, אף גורם בינלאומי לא הכיר בה, והמינוי היה חסר משמעות. מכל מקום ב-23 במאי 1945 פוזרה הממשלה, וחבריה נעצרו. זייס-אינקווארט נתפס בהמבורג.

הוא הועמד למשפט במשפטי נירנברג והואשם בקשר לביצוע פשעים כנגד השלום, תכנון וייזום מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות. הוא נמצא אשם בכל ארבעת סעיפי האישום פרט לקשירת הקשר. הוא נדון למוות בתליה והוצא להורג בנירנברג ב-16 באוקטובר 1946.
אינקווארט בדרכו לגרדום - "אני מקווה כי ההוצאה הזאת להורג תהיה הפעולה האחרונה בטרגדיה של מלחמת העולם השנייה ואני מקווה כי האסון הזה יישרה תבונה על העם".

הקודם: קורט שושניג

קאנצלר אוסטריה 1938

הבא: -