בעלבכ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שרידי מקדש בכחוס בבעלבכ

"האבן הגדולה" בבעלבכ

בעלבכ (בערבית: بعلبك‎) היא עיר בלבנון השוכנת בבקעת הלבנון בקרבת הגבול הסורי, בגובה 1,170 מטר מעל פני הים, ומהווה את מרכזה. העיר נמצאת על השבר הסורי אפריקני סמוך לקו פרשת המים שבין נהר הליטאני, הזורם דרומה, ובין נהר העאסי (אורונטס), הזורם צפונה.
מקור השם הוא בימי הפיניקים ובאל בעל בצירוף בקע כלומר "אדון הבקע", כנהוג באותה תקופה בה היו בעלים מקומיים שנקראו על שם האזור. בתקופה הרומית כונתה העיר "הליופוליס" והייתה מרכז דתי חשוב, ובו מקדשים מפוארים ליופיטר שזוהה עם בעל, לוונוס ולבכחוס. העיר הרומית השתמרה בצורה טובה יחסית עד ימינו, והוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. מאז 1955 מתקיים באתר פסטיבל בעלבכ, שהוא אחד הפסטיבלים התרבותיים החשובים ביותר בעולם הערבי.

העיירה בעלבכ, שרוב אוכלוסיתה שיעית, נחשבת זה שנים ל"עורף האסטרטגי" של חזבאללה, ובמקום מתגוררים בכירים של הארגון, ופועלים מוסדות אזרחיים וצבאיים של חזבאללה, בית חולים שמשרת את לוחמי חזבאללה, כמו גם מכללה אסלאמית. לטענת חזבאללה, הכוח שחטף את שני חיילי צה"ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב ביום י"ז בתמוז תשס"ו (13.7.06) והביא בכך לפרוץ מלחמת לבנון השנייה, התאמן באזור בעלבכ. באותו מבצע הפציץ צה"ל מספר פעמים מחסנים ומחנות של חזבאללה בעיר ובסביבתה. יחידות מיוחדות של צה"ל אף פעלו במהלך המבצע בבית החולים דאר אל-חיכמה, הממומן מכספי צדקה איראניים ומנוהל ברובו על ידי תומכי חזבאללה. הלוחמים חיפשו אמנם דמות בכירה, אך בסופו של דבר נלקחו בשבי רק חמישה אנשי חזבאללה.

בעלבכ נחשבת גם לבירת הסמים של לבנון. בעיירה כמה עשרות מעבדות סמים.

[עריכה] במקורות יהודיים

העיר בעל בכ מזוהה כ"בעל גד", שהייתה השטח הצפוני ביותר שכבש יהושע בן נון. "ויקח יהושע את כל הארץ הזאת...מן ההר החלק העולה שעיר ועד בעל גד בבקעת הלבנון, תחת הר חרמון" (יהושע, י"א ט"ז-י"ז). (כך טוען חוקר א"י הרב ישראל-זאב הורוביץ באנציקלופדיה "ארץ ישראל ושכנותיה", עמ' 166, וכן זאב וילנאי באנציקלופדיה "אריאל", כרך א-ב, עמ' 981-982, וכך מופיע גם בתנ"ך המבואר "דעת מקרא", על ידי יהודה קיל, ספר יהושע, עמ' צ', הערה 47). אז היא נקראה על שם "בעל" – האל הכנעני, ו"גד" – אליל המזל.

המשנה במסכת מעשרות, (פרק ה' משנה ח') דנה במעמדו של שום מיוחד וחריף המגיע מהעיר, הנקרא "שום בעל-בכי". גם היום מתקיים בעיר שוק ירקות ססגוני.

במקורות היהודיים החל מימי הביניים יש מספר עדויות על יהודים שהתגוררו במקום. כבר בימי רבי סעדיה גאון, במאה העשירית, התקיימה במקום קהילה יהודית, וחלק מתלמידי ישיבתו באו ממנה. רבי בנימין מטודלה ביקר בה בשנת 1175, ולדבריו המקום היה אתר נופש ליהודי דמשק, כמו ערי לבנון עלי ובחמדון, בהן גם התפתחו קהילות יהודיות מבוססות בעקבות הנופשים. רבי משה אלשייך מספר על מספר יהודים מקומיים, ואף על שניים מהם, שהיגרו לדמשק, ונהרגו שם. בשנת תרי"ח (1858), מספר משה ריישר, חוקר ארץ ישראל מירושלים, על מספר יהודים ספרדים המתגוררים במקום.