גבל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גְּבַל הייתה עיר נמל בפניקיה בימי קדם. גבל נקראה בפי היוונים בִּיבְּלוֹס ובפי המצרים קֶפֶּן. מקור הכינוי "ביבלוס" כנראה בכך שפפירוס, ששמו המצרי "ביבלוס", יובא ליוון דרך גבל.
גבל שוכנת לחופי הים התיכון, בתחומי לבנון של היום, כ-42 קילומטרים צפונית לביירות. היישוב נקרא כיום בשם הערבי גְ'בֵּייל, למרות שבמספר שפות הוא עדיין מכונה "ביבלוס".
תוכן עניינים |
[עריכה] החפירות הארכיאולוגיות במקום
המקום מהווה מוקד משיכה לארכיאולוגים בשל עיי החורבות שבמקום, בעקבות התיישבות בת מאות רבות של שנים. הסופר הצרפתי ארנסט רנן ערך במקום חפירה בשנת 1860, אולם חקירה ארכיאולוגית מקיפה לא נערכה במקום לפני שנות העשרים של המאה ה-20.
[עריכה] ייסוד העיר
נראה כי המקום יושב לראשונה בתקופת האבן החדשה, בערך בשנת 5000 לפנה"ס; על-פי פילון האלכסנדרוני, לביבלוס יצא מוניטין של העיר העתיקה ביותר בעולם.
[עריכה] העיר בעת העתיקה
שרידי היישוב העתיקים ביותר במקום הם כנראה בתים בגודל אחיד מהאלף השלישי לפנה"ס. בתקופה זו החלה להתפתח התרבות הפיניקית, וארכיאולוגים גילו במקום חפצים מצריים מתקופת השושלת הרביעית של מצרים ומתקופות מאוחרות יותר. הסימנים מעידים על כך שהעיר הייתה עשירה.
בשנת 2700 לפנה"ס לערך נבנה בעיר מקדש לבעלת גבל, שנחשבת לאלת העיר.
גבל ואנשיה נזכרים בתנ"ך במספר מקומות: בספר יהושע יג, ה; ספר מלכים א, ה, לב; ספר יחזקאל כז, ט; תהלים פג, ח.
הממצאים הארכיאולוגיים בגבל מעידים בבירור על כתב אלפביתי, המורכב מעשרים ושתיים אותיות, בערך מ-1200 לפנה"ס. דוגמה חשובה לכתב זה הוא הסרקופג של המלך אחירם. אחד המונומנטים החשובים ביותר מתקופה זו בגבל הוא מקדש רשף, אל המלחמה, שנהרס בזמן שלטון היוונים לאחר כיבוש המקום בידי אלכסנדר הגדול בשנת 332 לפנה"ס. בתקופה זו כבר היה במקום שימוש במטבעות, וישנן עדויות רבות לסחר עם ארצות ים-תיכוניות אחרות.
נראה כי מקדש רשף נבנה מחדש במהלך השלטון הרומאי, והעיר גבל, למרות שהייתה קטנה משכנותיה צור וצידון, הייתה המרכז של כת מאמיני אדוניס. במאה השלישית נבנה במקום תיאטרון קטן אך מרשים.
[עריכה] העיר בימי הביניים
בזמן האימפריה הביזנטית הייתה גבל מקום מושבו של הגמון, והעיר התפתחה במהירות. למרות שידוע כי לאחר הכיבוש המוסלמי בשנת 636 הוקמה במקום קולוניה פרסית, אין כמעט עדויות ארכיאולוגיות לכך. הסחר עם מדינות אירופאיות גווע, וימי השפע חזרו לגבל רק לאחר הכיבוש הצלבני בשנת 1098.
העיר הייתה בסיס צבאי חשוב במהלך המאה ה-11, ושרידי המצודה שבמרכז העיר הם מהמרשימים שבאתרים הארכיאולוגיים במקום. העיר נכבשה בידי צאלח א-דין ב-1187, נכבשה שוב בידי הצלבנים, ולבסוף נכבשה בידי הסולטאן בייברס ב-1266. בהמשך שוקמו ביצוריה. בשנת 1516 נכבשה העיר, והאזור כולו, בידי האימפריה העות'מאנית.
העיר הוכרזה אתר מורשת עולמית בשנת 1984.
