גבריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במלאך. לערך העוסק בטיל, ראו גבריאל (טיל).

יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

המלאך גבריאל, בשלוש הדתות המונותאיסטיות המרכזיות (ערבית:جبريل ג'בריל, לטינית:Gabrielus), הוא מלאך שמשרת כשליח האלוהים.

[עריכה] ביהדות

המלאך גבריאל מוזכר לראשונה בספר דניאל פרק ח' "ויקרא ויאמר: "גבריאל, הבן להלז את המראה". גבריאל הוא אחד מארבעת המלאכים העומדים לפני כיסא הכבוד ותפקידם להשגיח ולשמור על ארבעת כנפות הארץ (מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל).

באגדה מוזכר כאחד משלושת המלאכים המופיעים לפני אברהם. בפיוט למוצאי שבת, "המבדיל בין קדש לחול", ועל פי הקבלה, מוזכר גבריאל כמלאך העומד בשמאלו של האל ובכך מיצג למעשה את מידת הדין והגבורה. גם מלבושו מלבוש דין ועשוי כעין "אש-אוכלה" לעומת מיכאל המיצג את החסד ומלבושו כעין "מים-וקרח".

למרות היותו לבוש כאש אוכלה הוא זה המציל את חנניה מישאל ועזריה מן הכבשן הבבלי ואת אברהם מכבשן נמרוד.

בפיוט שלפני תפילת נעילה ביום הכיפורים "אל נורא עלילה" של רבי משה אבן עזרא, מופיע שמו של גבריאל כשר ישראל יחד עם מיכאל וכמחיש הגאולה יחד עם אליהו "מיכאל שר ישראל אליהו וגבריאל יבשרו הגאולה בשעת הנעילה".

לעתים מופיע גבריאל באגדה כשר של פורענות. הוא זה שהופך את סדום, הוא המכה את מחנה סנחריב בשעת מלחמתם עם חזקיהו והוא זה שתוקע קנה בים, ועליה עולה שרטון וממנה נבנית רומי, אויבתם המושבעת של ישראל (וזאת כתוצאה וכעונש על נישואי שלמה עם בת פרעה) (בבלי שבת נו עמ' א').

מיכאל וגבריאל נחשבים כבכירי מלאכי השרת וכסניגורים על ישראל.

[עריכה] באסלאם

באסלאם תופס המלאך גבריאל מקום של כבוד ומכונה גִ'בריל (جبريل), והוא שהעביר לנביא מוחמד את הבשורה על כך שנולד להיות נביא.

בסורה 17 ובחדית' מתאר מוחמד כיצד, בשעה שנם את שנתו ליד הכעבה, העיר אותו המלאך גבריאל והורה לו לעלות על חיה פלאית בעלת כנפיים "קטנה מאתון אך גדולה מחמור", פניה פני אשה גופה כגוף של סוס וזנבה כעין זנבו של טווס, שכינויה הוא "אל-בוראק" (הברק). על פי פקודת המלאך גבריאל , עלה מוחמד על החיה הפלאית והגיע במהירות הבזק למקדש שלמה בירושלים (בקוראן לא מפורש השם ירושלים אלא "מסגד-אלאקסא" ורק בפרשנות האסלאמית מוזכר השם ירושלים (על פי המחקר מקובל לחשוב שהמקום היה דווקא אל-מדינה). בירושלים התפלל עם בחירי הנביאים (אברהם, יצחק, אדם הראשון, משה ועיסא הוא ישו), וגבריאל מציע לו לשתות יין או חלב ומוחמד בחר בחלב. אז אמר לו המלאך גבריאל שזו הדרך הנכונה עבורו ועבור חסדיו. לאחר מכן נשא אותו גבריאל השמימה והראה לו את שערי גן עדן - הנקודה שבה נפגשים תחילת המציאות עם סופה. באותו מפגש שמימי גבריאל לוקח את הנביא מוחמד למפגש עם אללה, שבו אלוהים מצווה על מוחמד שיגיד לחסידיו שיתפללו 50 תפילות ביום. מוחמד מקבל את המצווה הזו וחוזר. בדרך חזרה הוא פוגש את נבי-מוסא (הנביא משה) ששואל אותו כמה תפילות אלוהים ציווה עליו, מוחמד עונה לו שאלוהים ציווה עליו 50 תפילות ומשה אומר למוחמד תחזור לאלוהים ותבקש ממנו הקלה, כי 50 תפילות ביום זה קשה מאוד לאנשים. מוחמד חוזר לאלוהים ומבקש ממנו במבוכה הקלה בתפילות למען חסידיו, אלוהים מוריד ל-45, מוחמד חוזר עוד פעם ופוגש את משה שאומר לו לחזור לאלוהים עוד פעם ולבקש הקלה, וזה נמשך עד שאלוהים הוריד ל-5 תפילות ביום. מוחמד חוזר למשה ומספר לו על החמש תפילות, ומשה אומר לו לחזור לאלוהים עוד פעם ולבקש הקלה, וכאן הנביא מוחמד מתבייש לחזור לאלוהים ואומר למשה שחמש תפילות זה בסדר ושהוא לא יכול לחזור עוד פעם לאלוהים מרוב מבוכה. אז שב מוחמד למכה כשהוא רכוב על גבי הבוראק המעופפת.

המפגש עם הנביאים מתבצע בירושלים בכיפת הסלע ובכך מאשרר את היות מוחמד אחרון הנביאים על פי האסלאם. ציון מאורע זה מצוין כל שנה בארוע דתי אסלאמי המכונה "יום אל אסראא ואל אל מעראג' ופירושו בעברית "יום העלייה לשמיים".

[עריכה] בנצרות

בנצרות מוזכר המלאך גבריאל כ"מלאך המבשר", כלומר, המלאך שבישר על הולדת ישו הנוצרי לאמו מרים המכונה מריה. אם המשיח מקבלת בשורה "גדולה" מן המלאך גבריאל ועל פיו היא אמורה ללדת את בנה, שיושיע את האנושות מן העוול והרשע (ראו מגניפיקט):

	בחדש השישי נשלח המלאך גבריאל מאת האלהים לעיר בגליל, אשר שמה נצרת, אל בתולה מארסת לאיש מבית דוד ושמו יוסף, ושם הבתולה מרים. בהכנסו לחדרה אמר המלאך, "שמחי, ברוכת החסד. יהוה עמך". היא נדהמה לשמע הדבר וחשבה בלבה מה טיבה של הברכה הזאת. אמר לה המלאך, "אל תפחדי, מרים, כי מצאת חן לפני אלהים. הנה תהרי ותלדי בן, ותקראי שמו ישוע. הוא גדול יהיה ובן-עליון יקרא, ויהוה אלהים יתן לו את כיסא דוד אביו; וימלך על בית יעקב לעולם ואין קץ למלכותו." אמרה מרים אל המלאך, "איך יהיה הדבר הזה, הרי אינני יודעת איש?" השיב המלאך ואמר: "רוח הקודש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך. לכן קדוש יקרא הילוד, בן-אלהים. והנה אלישבע קרובתך גם היא הרתה בן בזקנתה, וזאת שקראו לה עקרה הרה זה החדש הששי, כי לא יפלא מאלהים כל דבר." אמרה מרים, "הנני שפחת אדני, יהי לי כדברך". והמלאך הלך לו.
-- לוקס, פרק א' פסוקים 26-38

המקום בו נתבשרה מרים על הולדת בנה על ידי המלאך גבריאל על פי המסורת הנוצרית נמצא בנצרת, במקום בו נמצאת כיום כנסיית הבשורה. במקום זה נמצאו מימצאים ארכאולוגים המתעדים פעילות נוצרית החל מהתקופה הביזנטית דרך התקופה הצלבנית וכלה במבנים מן העת החדשה. בשנת 1969 נבתה במקום כנסייה חדשה על ידי ג'ובאני מוציו עבור הקוסטודיה הפרנציסקנית. בנצרת ישנה גם כנסייה אורתודוכסית יוונית מן המאה ה-18 המכונה "כנסיית גבריאל" על שם ההתגלות והבשורה של המלאך גבריאל למרים במסורות הנוצריות.