דוקטרינת טרומן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוקטרינת טרומן היא מדיניות אמריקנית על פיה תתמוך ארצות הברית ב"עמים חופשיים הנאבקים בנסיונות שעבוד על ידי מיעוטים חמושים או כתוצאה מלחץ חיצוני".
במקורה, הייתה הדוקטרינה מדיניות נגד לפעולות ברית המועצות (בעיקר באירופה) ובמיוחד נגד תמיכתה בתנועות הקומוניסטיות באיראן, תורכיה ויוון.
ב-12 במרץ 1947 הודיע נשיא ארצות הברית הארי טרומן בנאום בפני הקונגרס האמריקני שיתמוך במדינות שיבקשו סיוע מארצות הברית, כדי לשמור על חירותן. בזאת תמה סופית תקופת דוקטרינת מונרו והוחלפה בגישה המבוססת על תורת הבלימה של ג'ורג' קנאן.
מניעיו של טרומן היו אידאולוגים ופרגמטיים:
- הצד הפרגמטי היה בלימת התפשטות הקומוניזם בעולם. כוונתו הייתה להציל את יוון ותורכיה מן הקומוניזם הסובייטי, שכן שתי המדינות נחשבו נכס אסטרטגי למערב.
- הצד האידאולוגי היה ביסוס המשטרים החופשיים בעולם כולו, על-ידי קיום בחירות חופשיות ודאגה לחופש התקשורת, חופש הדת והגנה על זכויות הפרט. דוקטרינת טרומן היא הכרזה רשמית שבעצם מבטלת את דוקטרינת מונרו הבדלנית מהמאה ה-19 שלפיה פעלה ארצות הברית עד כה - ההתערבות במלחמות העולם נכפתה עליה.
בתקופת המלחמה הקרה היעד העיקרי היה בלימת ההתפשטות הסובייטית האנטי-קפיטליסטית. תחילה באמצעות תמיכה כלכלית במדינות אירופה, כמו בתוכנית מרשל. בהמשך ביצירת חזית מדינית-ביטחונית, על ידי רשת בריתות הגנה אזוריות כגון נאט"ו.
במהלך שנות החמישים התפתחה תאוריית הדומינו שטענה כי נפילת מדינה אחת לידי הקומוניסטים תביא לנפילת אחרות. בהתאם לתאוריה זו יצאה ארצות הברית למספר מלחמות על מנת למנוע מתנועות קומוניסטיות או הנתמכות על ידי ברית המועצות מלהשתלט על מדינות באסיה: מלחמת קוריאה בתחילת שנות החמישים, ופעילות בדרום-מזרח אסיה שנמשכה עד להתפרצותה של מלחמת וייטנאם בתחילת שנות השישים.
| אירועים חשובים
(1945–1967) |
אירועים חשובים
(1968–1991) |
מאמרים נוספים | משתתפים עיקריים | משתתפים עיקריים נוספים |
|---|---|---|---|---|
|
שנות ה-60:
|
סכסוכים אחרים: |
מנהיגים פוליטיים: |
המשך מנהיגים פוליטיים: הגוש הקומוניסטי:
|
[עריכה] קישורים חיצוניים
סיכום לבגרות על דוקטרינת טרומן, מתוך סיכומונה.
