הגלעד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בחבל ארץ בארץ ישראל. לערך העוסק בקיבוץ ישראלי, ראו גלעד (קיבוץ).

הגלעד הוא כינויו של חבל ארץ בארץ ישראל המזרחית, בשטח אשר הינו כיום חלק מממלכת ירדן.

הגלעד מזוהה בתנ"ך כאזור גאוגרפי המשתרע ממזרח לנהר ירדן, אשר גבולו הצפוני הוא קו הכנרת וגבולו הדרומי אזור ים המלח. לפי הגדרת המקרא מצפון לגלעד מצוי אזור הבשן, ומדרום לו המישור (או הרי מואב). הגלעד נחלק לאזור צפוני ודרומי: מצפון לנחל יבוק ובכלל זה הרי עג'לון, ומדרום ליבוק הרי סלט ועמון. בגלעד כמות משקעים של 500-600 מ"מ בשנה. בחלקו הצפוני מצוייה רמת אירביד שבין הרי עג'לון לירמוך, והיא מהווה מקום מתאים לחקלאות. הדבר הביא אותה להיות המקום המיושב ביותר באזור ובה יושבת העיר השנייה בגודלה בירדן, אירביד. הרי הגלעד תלולים ומצויים בהם מקווי מים רבים, וכמות המשקעים בהם מגיעים ל-700 מ"מ בשנה. באזור נמצאים פוספטים המהווים משאב חשוב לירדן. בהרי גלעד הדרומיים מצוייה בירתה של ירדן, עמאן. שם המקום נקשר למילה הערבית ג'לעד שמשמעותו גס, קשה, ייתכן על שום אופיו ההררי.

[עריכה] התיישבות והיסטוריה

ההתיישבות באזור החלה בסביבות המאה ה-23 לפסה"נ בייחוד באזורי מצבורי הברזל בסביבת היבוק. היא והופסקה בין המאה ה-20 ל-13 לפסה"נ. בסוף אותו זמן קמו הממלכות מואב ואדום.

ההתיישבות היהודית באזור עבר הירדן החלה בימי משה לאחר השמדת וגירוש ממלכת סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. במקום החליטו להתיישב השבטים גד וראובן וחצי משבט המנשה בשל המקנה הרב המצוי במקום. עם התיישבות השבטים שם נבנות באזור ערי מבצר. בניגוד לחבל הבשן אשר היה כפי הנראה מיושב בצפיפות, היה הגלעד דליל מבחינת אוכלוסייה וישובים. לכן היה הגלעד על שטחיו ההרריים טובים למקנה. מצוין גם כי האזור היה משופע ביערות. היערות נזכרים גם בהקשר למלחמתו של אבשלום בשמואל ב', יח, 3-8: "ותהי המלחמה ביער אפרים... וירב היער לאכול בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא". שרידי יערות גדולים אלה מצויים באזור עד היום.

הגלעד יושב ברובו בידי חצי שבט המנשה וחלקו הדרומי על ידי שבטי גד וראובן, לפי הכתוב בדברים, ג 12-13: "מערער אשר על נחל ארנן וחצי הר הגלעד והעריו נתתי לראובני ולגדי, ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה". בתקופת השופטים פקדו את אזור עבר הירדן קרבות ומלחמות אשר גרמו בין היתר להעברת החוות של יאיר בן מנשה מן הבשן דרומה אל הגלעד. כחלק מאותם קרבות הנהיג יפתח הגלעדי את בני הגלעד למלחמה על עמון (שופטים יא), אשר הוליד סכסוך קשה ביניהם לבין אנשי אפרים (שופטים יב, 1-6). מאוחר יותר שימש הגלעד ארץ מסתור לאנשים נמלטים, דוגמת דוד והעיר יבש גלעד ודוגמת איש-בשת, ובזמנים מאוחרים יותר שימשו מחנים ופנואל באזור היבוק כערי מפלט.

בתקופת שאול ניסו בני עמון לכבוש את יבש גלעד, ושאול שנחלץ להגנתה ביסס בכך את שלטונו וקנה את נאמנות אנשי הגלעד לממלכת ישראל. בימיו גם נלחם שבט ראובן עם ההגראים (דברי הימים א', ה 5) אשר היו שבט מבני קדם שאזורי ההתיישבות והמקנה שלו השתרעו מן הפרת ועד מזרח הגלעד. בימי שלמה הופקדו 12 שרים על נציבויות באזורי הגולן, הבשן והגלעד, כאשר נציבות אחת השתרעה ברמת גלעד, חוות יאיר וחבל ארגוב בבשן, שנייה במרכז הגלעד באזור יבוק והשלישית בדרומו ובצפון "המישור" עד נחל ארנון, אזור שכונה "ארץ גד": "בן גבר ברמות גלעד לו חוות יאיר בן מנשה בגלעד לו חבל ארגוב אשר בבשן שישים ערים גדולות חומה ובריח ונחושת..." (מלכים א, ד 13 והלאה).

לאחר התפלגות הממלכות נותר הגלעד תחת שליטת ממלכת ישראל אך צפונו נכבש בידי ארם (מלכים א כב), וחלקים ממנו נפלו לידי בני עמון. בימי ירבעם השני ניתן להסיק על השתלטות של שבט יהודה על שטחים לכיוון מזרח על חשבון בני גד וראובן. ישנה דיעה לפיה באותה תקופה החלה התיישבות גדולה בדרום הגלעד, כשאחת מהמושבות הגדולות הייתה "ארץ טבאל". ב-814 לפסה"נ נכבש הגלעד כמעט כולו בידי חזאל מלך ארם (מלכים ב, י 32-33), אך מספר שנים אחר כך נחלשה אחיזתו שם והאזור חזר לידי ישראל. אנשי השבטים התגוררו באזור עד ימי גלות שומרון, אז נחרב רוב היישוב היהודי שם בידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי בשנת 733 לפנה"ס. אך כמו ממערב לנהר, גם בעבר הירדן נותרו משפחות, אחת מהן היא משפחת טוביה העמוני מאזור רבת בני עמון שנודעה מימי שיבת ציון ועד תקופת החשמונאים. בימי החשמונאים נתחדשה ההתיישבות באזור, זאת לאחר שבזמן המרד ערך יהודה מסע קרבות לשיפור מצבם הביטחוני של התושבים בגלעד.

בתקופה הרומאית חולקה הארץ לחמש פרובינציות, והגלעד נכלל בחלקו הצפוני בפלסטינה סקונדה וחלקו בפרובינציה ערביה. היישוב היהודי בעבר הירדן פסק מלהתקיים בימי הביניים.

בביקורו של לורנס אוליפנט בארץ ישראל ב-1879, העלה את הרעיון כי היהודים אשר יעלו ארצה יתיישבו באזור הגלעד, רעיון אשר גם הביא בסיפרו "ארץ הגלעד". עם זאת הרעיון נדחה על ידי התורכים.

הציונות הרויזיוניסטית האמינה בחזון ההתיישבות היהודית גם בעבר הירדן; דבר אשר לא יצא אל הפועל בשל הוצאתו מתחומי פלסטינה ב-1922 על ידי המנדט הבריטי. מנחם בגין, בנאומו ביום הקמת המדינה הזכיר חזון זה: "על כן נשא נישא בגאון את חזון הגאולה השלמה, את חזון המולדת המשוחררת תחת הדגל העברי.... עוד הנף יניפו חיילי ישראל את דגלנו על מגדל דוד; עוד חרוש תחרוש מחרשתנו את שדות הגלעד". אולם כאמור הגלעד נתון לשליטת ירדן וכיום ניתן לתייר בו ולהנות מנופי הריו המרהיבים מן בקעת הירדן ומדרום רמת הגולן.

[עריכה] ראו גם

• אירביד

אזורים בארץ ישראל
מישור החוף : מישור החוף הצפוני | מישור החוף הדרומי
יהודה | השרון | השומרון
הגליל : הגליל העליון | הגליל התחתון
הנגב: הרי הנגב הדרומי | הרי הנגב הצפוני | הרי הנגב התיכון
העמקים: עמק יזרעאל |בקעת הירדן | הערבה
הבשן | חורן | טרכון | הגולן
הגלעד | רמת אירביד | הרי מואב | הרי אדום