מישור החוף הדרומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מישור החוף הדרומי הוא אחד משלושת חלקיו של מישור החוף והוא הדרומי שבהם ומכאן שמו. הוא משתרע מדרום לאגד הערים תל אביב יפו עד לרצועת עזה, ומחוף הים התיכון במערב עד לגבעות השפלה במזרח, גבולות אלה אינם מקובלים על הכול ויש חילוקי דעות לגביהם.
את גבולו הצפוני של מישור החוף הדרומי נהוג לקבוע בנחל הירקון, באזור גוש דן, משם הוא ממשיך דרומה לאורך קו החוף עד לרצועת עזה ואזור העיר רפיח. קטע זה של מישור החוף הוא הרחב ביותר מבין שלושת קטעי מישור החוף והוא עשוי להגיע עד לכ-40 קילומטר ברוחבו המקסימלי באזור חבל אשכול.

תוכן עניינים 1 תיחום גאוגרפי מצפון לדרום 2 קרקע 2.1 רצועת החולות 2.2 רצועת רכסי הכורכר 2.3 רצועת גיבעות החמרה 2.4 רצועת אדמות הסחף 3 הצומח 3.1 צומח חוף הים 3.2 צומח החולות 3.3 צומח הגרומוסולים 4 החי 4.1 דו חיים, מכרסמים וזוחלים 4.2 עופות 4.3 יונקים 5 התיישבות וחקלאות במקום 6 מישור החוף הדרומי מבחינה צבאית והיסטורית 7 ישובים שיש עליהם ערך בויקיפדיה 8 ראו גם 9 לקריאה נוספת

[עריכה] תיחום גאוגרפי מצפון לדרום

יש המחלקים את מישור החוף הדרומי לשני חלקים מרכזיים:

• מישור חוף יהודה - מנחל הירקון בצפון ועד נחל שקמה בדרום, אזור זה משתרע מאזור תל אביב ועד לקצה הצפוני של רצועת עזה והוא נקרא כך מכיוון שלאחר מספר קילומטרים ברוחב קטע זה מתחילה שפלת יהודה, המוכרת גם כ"השפלה", ובנחליה מתנקזים המים מהרי יהודה הנמצאים ממזרח.
• מישור חוף עזה - מוכר גם כרצועת עזה והוא תחום מנחל שקמה בצפון ועד גבול ישראל - מצרים בדרום למרות שלא כל שטחו של קטע זה הוא בשטחה של רצועת עזה אלא נכלל בו גם חבל אשכול.

יש לעשות הבדל ברור בין השפלה למישור החוף הדרומי שכן ישנו שוני בין שני מושגים אלו-אכן, ישנו אזור שהוא "משותף" לשני אזורים אלו אך בעיקרון אזור השפלה הוא יותר מזרחי ובו כבר מתחילות להופיע הגבעות המערביות של שפלת יהודה ואילו מישור החוף הדרומי הוא יותר מערבי ואין בו זכר לגבעות של שפלת יהודה.

[עריכה] קרקע

פני השטח במישור החוף הדרומי הם גבנוניים, הדבר בולט בעיקר ברכסי הכורכר החוצים את האזור לאורכו. בדרך כלל גובהם לא עולה על 70-80 מטר, חוץ מאזור קרית גת, שבו יש התרוממות עד לגובה של למעלה מ100 מטרים, ואפילו 138 מטר באזור חוות ניבה. באזור מישור החוף, ניתן להבחין בארבע רצועות המשתרעות ממערב למזרח:

• רצועת החולות
• רצועת רכסי הכורכר
• רצועת גבעות החמרה
• רצועת קרקעות הסחף

[עריכה] רצועת החולות

רצועת החולות נמשכת המישור החוף לכל אורכו ומגיעה לרוחב של 5 - 6 קילומטרים, ונקטעת לחמש יחידות משנה רוחביות על ידי עמקי הסחף שיוצרים ערוצי הנחלים בדרכם אל הים, ההולכים ונעלמים מתחת לשטחי הבניה של הערים הגדולות:

• חולות אשקלון (בין נחל שקמה לאשקלון)
• חולות ניצנים (בין אשקלון לאשדוד ; ערך מורחב - חולות ניצנים)
• חולות אשדוד (בין אשדוד לנחל לכיש)
• חולות יבנה (בין נחל לכיש לנחל שורק)
• חולות ראשון לציון (בין נחל שורק לתל אביב-יפו)

[עריכה] רצועת רכסי הכורכר

רכסי הכורכר באזור מצטיינים בפריסתם הרבה, והם יוצרים 3 - 5 רכסים, המקבילים זה לזה, אך בשל המרחק הרבה ביניהם והכיסוי החולי קשה לעתים להבחין בהם, ביחוד בחלקו הדרומי של האזור. הרכס המערבי יוצר, במגעו עם קו המים, חוף, מצוקת וכפים, שנוצלו בתקופות שונות לבניית מעגנים ונמלים, דוגמת אשקלון הימית ויבנה ים, רכס זה מכוסה כמעט לכל אורכיו בחוליות, המגיעות עד חולון בצפון. ממזרח לו משתרע רכס הכורכר, שעליו שוכנת ראשון לציון, הוא מפוצל ליחידות אורך משניות, ובינו לבין הרכס המערבי והחוליות הוא יוצר את המרזבה. הרכס המזרחי בנוי כשורת גבעות מפוצלות, הנמשכות מרמלה דרך אזור רחובות, לגדרה ודרומה. בשל גובהם הגדול יחסית של גיבעות הכורכר, ניבנו עליהם יישובים הצופים על מישור החוף והדרכים שמובילות אל הים, ובמאה ה20 הותקנו מחצבות כורכם לבניה וסלילת כבישים.

[עריכה] רצועת גיבעות החמרה

תפוצת גיבעות החמרה מגיעה לשיאה בצפונו של האזור. הן מהוות גוש רחבה משתרע בין נחל שורק בדרום ונחל אילון בצפון. ובו כלולות סביבות היישובים ראשון לציון, רמלה ורחובות. קרקע זאת נפוצה גם בדרום, בעיקר בחלקו המערבי של האזור, ברכסי הכורכום ובחולות.

[עריכה] רצועת אדמות הסחף

עמקי האורך שיוצרים נחלי האזור בולטים רק בחלקו המערבי, הם מהווים את המרזבה של מישור החוף הדרומי. בניגוד לאבוסים שבאזור השרון, המקבילים לה בהיותם מצויים בין רכסי הכורכר, המרזבה היא רחבה, גבוהה יותר (25-30 מטר מעל פני הים) וניקוזה יעיל וכמעט אינו יוצר שטחי ביצות. לאורכה של המזרבה נמשכים כביש החוף ומסילת הברזל לעזה (בקטע שמיבנה דרומה). קרקעיתה בנויה אדמות סחף שהורבדו על ידיד הנחלים, הבולטות בצבען הכהה.

בחלקו המיזרחי של האזור אפשר להבחין בעמקי אורך נוספים, רחבים יותר ומקוטעים. במקביל לעמק האורך המיזרחי של השרון (מרזבת השרון) מצוי גם במישור החוף הדרומי עמק אורך, הנמשך מצפון לדרום, בין רכסי הכורכר וגבעות החמרה מזה ושלוחות השפלה מזה. כלפי דרום הוא מתרחב והולך עד לאגן ניקוז של נחל לכיש (בו עובר כביש האורך המיזרחי רמלה-קרית גת).

לנחלי מישור החוף הדרומי אופיינית זרימה בערוצים נפרדים עד למרזבה, לרגלי החוליות ורכסי הכורכר המערביים מתלכדים ויוצרים ערוצים נפרדים לערוצים הראשיים ומוסיפים לזרום צפונה לאורך כמה קילומטרים עד שהם פורצים להם דרך מערבה, לעבר הים. כך הם יוצרים, במעבר מן המרזבה אל חוף הים, קשת גדולה, המנתקתאת אזורי החולות לגושים בודדים.

מערכת הדרכים באזור הייתה מבוססת לפנים על תוואים טבעיים, כגון דרך חוף הים, שעלתה מעזה צפונה לאורך המרזבה (בקירוב בתוואי מסילת הברזל לוד-חיפה וכביש החוף) "הדרך הדרומית" שעברה לרגלי גבעות השפלה מלוד דרומה, וצירי רוחבף שעברו בעמקי הנחלים, כיום נפרצות הדרכים בהתאם לצורכי התעבורה, וכמעט ללא התחשבות בתוואים הטיבעיים. בייחדו בולט הדבר בכביש המהיר תל אביב-אשדוד ובדרכי רוחב רבות שניפרצו באזור, בעיקר בצפונו, באזור גבעות החמרה של האזור.

[עריכה] הצומח

[עריכה] צומח חוף הים

בקרבת הים נושבות רוחות חזקות, הנושאות עימן רסס מלוח של מי ים. כמות הרסס והשפעתו על הצמחים רבה בקירבת הים, ואילו במרחק של כמה עשרות מטרים מן החוף פוחתת השפעתו. בהתאם לשינוי בעוצמת הרוחות וברסס גדל הצומח ב"חגורות" המקבילות לחוף. לחגורות הקידמיות אופייני צומח חופי מיוחד, העמיד בפני רוחות ורסס מי הים. רצועת החוף של אזור ההצפה של הים היא מלוחה, וכמעט לא גודל בה דבר. לעתים מצויים ברצועה זאת צמחי זוגן לבן. צמח זה, הנפוץ בחופי סיני, חדר בשנים האחרונות והגיע עד לחוף הכרמל.

חגורת הצומח הראשונה הקרובה לים היא חברת המילחית האשלגנית ולפופית החוף. בעורפה של חברת צמחים זו, ברצועה קצרה, שולטת בדרך כלל חברת מד חול דוקרני ולוטוס מכסיף, אם כי הגבולות בין שתי החגורות לא תמיד ברורים.

חגורת הצמחים השלישית מאכלסת את החוליות הקידמיות שלמרגלות מצוק הכורכר. חוליות אלו בנויות לרוב מחול גס ומחצץ כורכרי. לחגורת הצמחים הזאת אופיינים לוטוס מכסיף, חבצלת החוף, צלבית החוף, גלעניון החוף, ידיד החולות המצוי, ועוד. בפסגת המצוק עוצמת הרוח חזקה ביותר, התשתית נעדרת כיסוי חולי והצומח מורכב מבני שיח שרועים.

לחוליות העורפיות, כלומר אותן חוליות המצויות מעבר למסחה המוצק, אופיינייות שתי חברות של צומח החולות. החוליות הנעות מאוכלסות בחברת ידיד החולות המצוי. החוליות שנעצרו בידי רכס הכורכר מכוסות בחברת הלענה חד זירעית, המלווה גם בצמחי רותם המדבר, דנתיות החולות, ארכובית ארץ ישראלית, ועוד.

[עריכה] צומח החולות

בשקעים בין החוליות מופיעים צמחי אגמונית הכדורים, קנה-סוכר מצרי וארכובית ארץ ישראלית. מציאותם של צמחים אלו מעידה על מי תהום גבוהים ועל תשתיות של קרקע חריסית. בתי גידול אחרים הם החולות הנודדים, החולות המיוצבים למחצה והחולות המיוצבים, רכסי הכורכר, קרקעות החמרה, קרקעות גרומוסולים, ובתי גידול לחים, כגון נחלים, ביצות ובריכות. כל אחד מבתי גידול אלה מאוכלס על ידי חברות מצחים המיוחדות לו. המשותף למרבית בתי הגידול של מישור החוף היא מציאותן של קרקעות חוליות. כמות המים בקרקעות אלה היא מועטת (3%-10%), והמים מחלחלים בהם לעומק רב. גם כושר ההזנה של קרקעות אלה הוא דל, והן עניות בחנקות. יוצאי דופן הם בתי הגידול שבהם מצויה מתחת לחול שכבה חריסית עוצרת-מים. התנאים בבתי הגידול החוליים, ובמיוחד בחוליות, דומים מאוד לתנאים השוררים בבתי גידול מדבריים. ואמנם, כתוצאה ממחסור במים וממיעוט החנקות בקרקע, צמחי החולות הם בעלי תכונות קסרומורפיות.

[עריכה] צומח הגרומוסולים

המישורים האלוביאליים במישור החוף מעובדים ברובם, והצומח הראשוני בהם הושמד כנראה בזמנים ההיסטוריים, וכיום לא נשאר מהם שריד. הקרקע כאן היא חרסיתית, פורייה ובעלת כושר נשיאת מים רב. לעתים גרוע הניקוז בקרקעות אלה, ואז לקוי גם האוורור. בשל תכולת החרסית הגבוהה תופחת הקרקע לאחר הרטבתה ומתכווצת עם התייבושתה, נוצרים בה סדקים. בסדקים אלה נשפכת קרקע מן האופק העליון אל האופק התחתון, ולפיכך מתערבבת הקרקע והיא חסרת פרופיל ברור. הצומח של קרקעות אלו כיום הוא צמח סגטלי (צמחי שדות וצמחי באשה) והחברה השולטת בו היא חברת ינבוט השדה וחוח עקוד. זוהי חברה של עשבי באשה, המלווה גידולים חקלאיים, או מצויה בשטחים הנתונים למשטר של עיבוד חקלאי.

[עריכה] החי

[עריכה] דו חיים, מכרסמים וזוחלים

במישור החוף הדרומי אפשר להבחין בשני אזורים השונים זה מזה. האזור שבצפונו הוא המיושב ביותר בארץ, ואילו האזור שבדרומו דליל והיישוב בו מפוזר. תפוצת בעלי החיים קשורה קשר הדוק במידת איכלוסו של השטח.
ההתישבות היהודית במישור החוף הדרומי שינתה את פניו לחלוטין. ייבוש הביצות שהיוט בו חיסל מקום חיות זה לחלוטין, ויחד עימו נעלמו הצמחים שאפיינו אותו ובעלי חיים רבים, בעיקר דו חיים, שחיו בו.
פעולות האדם גרמו שינויים מרובים נוספים, שעיקרם הרס מקומות חיות רבים והצטמצמות החי בהם או אף הכחדתם. מצד שני האדם יצר מקומות חיות חדשים (אזורי מגורים עם צמחי נוי, פרדסים ומטעים, ואף ערמות אשפה ומזבלות) שאליהם חדרו בעלי חיים אחרים, המאכלסים אותם כיום בצפיפות.
בדרום מישור החוף חיים נציגים של אזורים זואוגרפיים שונים. החולות הנודדים הן מקום חיות מדברי מתון (גם אלו הנמצאים ליד תל אביב), ורוב החי בו הוא ממוצא מדברי. לצד אלה מצואים שם גם נציגים ערבתיים וגם נציגים של עולם החי הטרופי, הסודנים (שמוצאם מאפריקה), והאורינטלי (שמוצאם מאסיה), אך אלה מעטים יחסית.

רוב בעלי החיים שמוצאם מדברי חיים בחולות בדרום מישור החוף הדרומי. כאלה הם הישמונית המצויה, הכח האפור, נחש החולות, ושנונית החולות מן הזוחלים. וגרביל החולות, גרביל החוף, מריון החולות, והירבוע המצוי מן המכרסמים.
לכמה מבעלי החיים של החולות יש מינים ויקאריים (מחליפים) במקומות חיות אחרים, כגון גבעות הכורכר, באבוסים, במישורי קרקעות הסחף ובאזורי הגבעות. צמד אחד כזה הטא שנונית החולות ושנונית השפלה. בחולות מצויה שנונית החולות, לטאה שמקור שמה הוא אצבעות רגליה, המצוידות בקשקשים משוננים (שתפקידם להרחיב את משטח הדריכה של השנונית ולמנוע את שקיעת בחול). במקומות החיות האחרים מחליפה אותה שנונית השפלה, הגדולה ממנה במקצת ואצבעותיה משוננות פחות משלה.
צמד אחר הוא קיפוד החולות והקיפוד המצוי. בחולות חי קיפוד החולות, הבהיר ובעל האוזניים הארוכות, שהוא בעל חיים מדברי טיפוסי. במקומות החיות האחרים מחליף אותו הקיפוד המצוי, שמוצאו צפוני והוא שוכן בכל אירופה.

באזורי מגורים מצויים זוחלים רבים. שממית הבתים הורודה, המוכרת לכל, מופיעה על הקירות בבתי האדם וטורפת מיני עש ליד נורות החשמל. לא פחות ממנה בולט החרדון המצוי, ששוכן על מבנים הרוסים, על קירות בתים ואף על גבעות כורכר והגיר בכל האזור. הזכר הכהה, העומד במקום בולט במרכז הטריטוריה שלו ומבצע קידות עמוקות שמטרתן להרתיע חרדונים אחרים מלפלוש לתחומו הוא מחזה שכיח בנוף. יש חוקרים שסבורים שהערבים רואים בקידות החרדון חיקוי לתנועות התפילה שלהם, ומכאן האיבה שרוחשים הערבים לחרדון.
הזוחל השלישי שהתרבה בשנים האחרונות בישובי האדם, ובעיקר בישוב הכפרי, הוא הצפע המצוי. נחש זה, שהוא הגדול והמסוכן בארץ, התרבה כנראה עקב הרעלת התנים באזור, רוב מקרי ההכשה בארץ הם הכשות צפע, ויש להיזהר מפניו.

[עריכה] עופות

רוב העופות הארץ מצויים באזור זה, ולא ניתן למנות את כולן. התופעה הבולטת ביותר בנוף היא ריבוי השחפים, בעיקר שחפי האגמים, בעונת החורף. שחפים אלה מוצאים חלק ניכר ממזונם במזבלות הגלויות הפזורות באזור. הם בולטים מאוד במזבלת חיריה הסמוכה לנמל התעופה בן גוריון (הנתב"ג). שם הם מהווים סכנה מתמדת למטוסים ממריאים. חלק גדול מזמנם מבלים השחפים במקווי מים באזור. כגון באגם של הספארי ברמת גן ובאגני חימצון של גוש דן ליד ראשון לציון. בלילה השחפים לנים על פני הים, באזור נמל יפו והטיילת בתל אביב.
אגני החימצון בשידפן, באגם השקמה, ובמקומות אחרים באזור (אגני רחובות ואשדוד) הם אתרי מנוחה לעופות מים רבים, הנחים בביצות האזור. בחורף מצויים שם שחפים, ברווזים, בצניות, חופמים, חופיות ועוד. באביב מקננים שם הסיקסקים והתמירונים. לפעמים מגיעים לאגני החימצון גם עופות נדירים כמו אוזים, פלמינגו ושקנאים.

מינים לא מעטים של ציפורים פשטו והתרבו באזור עקב היישוב המובגר, ותפסו את מקומם של מינים שנדחקו בשל הרס מקומות החיות הטיבעיים שלהם. תור העיר הוא דוגמה בולטת למינים אלו. התור נפוץ כיום בכל מקומות היישוב בארץ ומקנן אף במרפסות הבתים בערי האזור. כך בולטים גם הבולבול, הצופית והשחרור שהתרבו באזור עם התרבות המטעים וגינות הנוי, המספקים להם את מזונם.
עופות אלה מרחיבים את גבולות תפוצתם וקינונם בהתמדה, וכבר הפכו בני בית אף בישובי מערב הנגב. מענינת בעיקר התפשטותה של הצופית מבקעת הירדן לאזור החוף בעקבות צמחי נוי עשירי צוף, כגון טקומית החוף, בגנוניה והיביסקוס, המספקים לה שפע צוף גם בעונות של היעדר פריחה בצמחי הבר.
עופות נוספים, כגון אנפיות הבקר, זרזירים, נחליאלים לבנים ועוד נוהגים ללון במושבות לינה מיוחדות, שאליהן מתכנסים לעתים אלפי פריטים ללינה משותפת. לעיתי מצויות מושבות הלינה בליבה ההומה של העיר, אך נראה שהרעש לא מפריע לעופות אלה.

[עריכה] יונקים

נוסף למכרסמים שחיים באזור, מצויים באזור גם יונקים אחרים, אך בשל היישוב הצפוף ופעולות האדם נעלמו מן העוף רוב היונקים הבינונים והגדולים. עד לראשית שנות השישים היו התנים חלק ניכר מן הנוף, ויללותיהם נשמעו מידי לילה בישובי האזור, אך בשנת 1963 החל משרד החקלאות להרעיל את התנים, ורובם נעלמו מן השטח, אחת המושבות הקטנות והמענינות של תנים ששנותרו באזור מצויה ליד היישוב פלמ"חים, ובה נערכו תצפיות ומחקרים זואולוגים רבים. הדברת התנים גררה בעקבותיה התרבות של מזיקים, ובכללם הצפע המצוי. הדרבן והארנבת הם שני יונקים בינוניים שהתרבו גם הם בעקבות השמדת התנום. הנזקים הכבדים שהם גורמים לגני הירק ולשאר גידולים חקלאיים מוכיחים עד כמה חפוזה הייתה ההחלטה על הדברת התנים. בשנות ה70 החלה אוכלוסית התנים להתאושש בהדרגה, ואולי בעתיד עוד תישמע יללותיהם בלילות.
מן היונקים הקטנים המצויים באזור, מצויים שלושה מיני חדף, וביניהם החדף הזעיר, שהוא קטן היונקים בעולם, אורך גופו 5 ס"מ ומשקלו כ2 גרם. החדפים אוכלים חרקים ותולעים, ולמרות שהם נראים כמו עכברים חדי אף (ומכאן שמם), הם אינם משתייכים למשפחת המכרסמים אלא לסידרת אוכלי החרקים, שעימה נמנים גם הקיפודים.
מינים רבים מסדרת העטלפאים שכנו באזור. העטלפים אוכלי החרקים נפגעו קשות בגלל הרעלת החרקים המזיקים ליבולים, אף כי הם מועילים לאדם בהשמדת חרקים אלה, ואיל עטלף הפירות המצוי, שהוא הגדול בעטלפי ישראל, משגשג באזור ומוצא את מזונו בשפע המטעים ובחצרות הבתים. מן העצים הגדולים בחצרות הוא להוט בעיקר אחרי פירות השסק, האזדרכת והפיקוס. את שעות היום הוא מבלה במערות ובבורות מים עזובים, ובלילות הוא יוצא לאכול פירות.
בשנים האחרונות התרבו בשוליו הדרומיים של האזור ובשטחים שאינם מיושבים בצפיפות מספר יונקים מרשימים. ביניהם בולטים עדרים קטנים של הצבי ארצישראלי, בעל חיים מוגן ואסור לציד. השועל המצוי, החי בעיקר בחולות ופעיל בלילות, והקרקל, חתול ממוצא טרופי-סודני, ובאוזנייו השחורות נמצאות ציציות שיער שחורות. אלה היקנו לו את שמו, שפירושו בתורכית "שחור אוזניים".

[עריכה] התיישבות וחקלאות במקום

בני אדם ישבו במקום עוד מימי קדם, בתחילה היו אלו הפלשתים וכן עוד מספר שבטים כנעניים שישבו לחופי מישור החוף הדרומי, בעיקר באזורי יפו, אשדוד, אשקלון ועזה אך גם באזורים אחרים. הביקוש לאוזר אדמה זה נבע מהקרבה לים ומכאן פתח כלכלי לים התיכון וכן אדמה שהיא בחלקה נוחה לחקלאות וכן הנחלים הזורמים במקום.

ראשוני המתיישבים היהודים שישבו במקום עם חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל התיישבו בעיר יפו שהייתה ברובה עיר ערבית. בסוף המאה ה-19, עם הקמת המושבות הראושנות הוקמו במקום המושבות רחובות, נס ציונה, באר טוביה, גדרה, ראשון לציון ומאוחר יותר הוקמו תל אביב (תחילה כ-אחוזת בית) וכן התפתחו במקום יישובים חקלאיים ולא חקלאיים עם הזמן כגון כפר מרמורק, נגבה, בית דגן ועוד. בשנות ה-30 ושנות ה-40, לפני ההחלטות על חלוקת המדינה, החל תהליך יישוב אזור מישור החוף הדרומי על ידי מספר יישובים כגון גברעם, תקומה ועוד על מנת לבסס את היישוב היהודי באזור זה ולקבוע עובדות בשטח לפני החלוקות המתקרבות, ועל כן במבצעי חומה ומגדל ו11 הנקודות הוקמו יישובים גם באזור זה וכן על מנת לחבר את מרכז הארץ היהודי עם מעט היהודים שישבו באזור הנגב.

לאחר הקמת המדינה, הוקמו יישובים רבים באזור זה, בעיקר באזור הערים אשקלון, אשדוד וחבל אשכול (תחילה חבל הבשור על מנת לפתח אזורים אלו שלא יושבו כמעט בכלל עד אז.

באזור הוקמו בשנות ה-50 גם מספר מעברות ועיירות פיתוח כגון יבנה, אשדוד, נתיבות, שדרות ואופקים אך עולים גם שוכנו במושבים וקיבוצים שהוקמו לפני קום המדינה או לאחריה.

כיום אזור זה הוא אזור ירוק ומיושב והחקלאות במקום, חבל אשכול וגם גוש קטיף עד לשנת 2005, מספקת תוצרת רבה לשווקים בארץ ובחו"ל.

בתחילת הייתישבות היהודית באזור, ובעיקר בעשרות השנים האחרונות, עוברת עלו מהפכה ונופו משתנה. תופעה זאת בולטת במיוחד באזורים העירוניים התעשייתים לאורך החוף. גם מפעל השפכים המרכזי לגוש דן שבחולות ראשון לציון, ואזורי התעשייה, נוסף על פיתוח רשת דרכים והפסקת זרימת סחף הנילוס (בעקבות הפעלת סכר אסואן) יוצרים שינויים בנופו הטיבעי של האזור.

[עריכה] מישור החוף הדרומי מבחינה צבאית והיסטורית

לפני הגעת השבטים לארץ כנען ישבו במקום שבטים רבים, ביניהם פלשתים. עם חלוקת הארץ יחשבו במקום השבטים דן וכן שטח שהיה בידי פלשתים. דוד המלך כבש את האזור מידי פלשתים ועל כן עבר האזור לידי שבט יהודה. בחלוקת בארץ לממלכת ישראל וממלכת יהודה עבר אזור זה לידי ממלכת יהודה למרות שתמיד שימש כאזור שנכבש לעתים על ידי ממלכת ישראל ולעתים על ידי מצרים. עם כיבוש הארץ על ידי ממלכת אשור נכבש גם האוזר אך עם עזיבת כוחות אזור את המקום נכבש על ידי ממלכת יהודה.

הערים החשובות בכל התקופות באזור זה היו יפו, אשדוד, אשקלון ועזה ועליהן נלחמו היוונים, הפרסים והחשמונאים. ערים אלו שימשו כמוצא חשוב לים ועל כן רבים נלחמו עליהן. בעת השלטון הערבי לא טיפחו השליטים את האזור והוא הוזנח, גם בזמן שלטון הצלבנים והממלוכים. עת נכבש האזור על ידי הממלוכים, שחששו מכניסה חוזרת של הצלבנים לחופי הארץ השמידו את נמל יפו אך למרות זאת הגיעו בדרכי היבשה צלבנים ונזירים מרחבי אירופה. כאשר הגיע לאזור נפוליאון הוא כבש את האזור בקרבות קשים בגלל החשיבות הרבה של אזור זה.

בעת תקופת השלטון העות'מאני החל האזור לשגשג במעט ושופצו נמלי יפו ואשדוד. עם התקדמות הבריטים לכיוון ארץ ישראל פינו העות'מאנים את היהודים ביפו ותל אביב מחשש שיעזרו לכוחות הבריטיים בכיבושיהם אך זה לא עזר ולבסוף נכבש האזור על ידי בריטניה אשר סייעה לפיתוח האזור מבחינה כלכלית והתיישבותית. במהלך המרד הערבי הגדול בשנים 1936-1939 נסגר נמל יפו, השער החשוב ביותר בכניסה לארץ ישראל ועל כן הוקם נמל תל אביב בכדי לשמש תחליף לנמל יפו. הבריטים, בתוכנית החלוקה שהציעו, הציעו כי אזור זה יעבור ברובו לשליטת היהודים וכי רצועת עזה תישאר בידי הערים. עוד החליטו הבריטים כי אזור יפו וכן הכביש המחבר בינה לבין לוד ישארו בשליטה בריטית (כאילו שליטה בינלאומית) שכן הבריטים רצו לשמור לעצמם את השער הימי לארץ ישראל (יפו) והשער האווירי לארץ ישראל (לוד).

במלחמת העצמאות היו במקום מספר קרבות ומבצעים חשובים והם:

• מבצע כיתור-כיבוש השטח שליד המושבות מזכרת בתיה וגדרה בהם הכפרים עקיר וקטרה. המבצע היווה חלק ממבצע ברק.
• מבצע ברק-מבצע גירוש הערבים באזור שבין רחובות לבאר טוביה
• מבצע חסידה מבצע להנחתת מטוס בודד נושא נשק מצ'כוסלובקיה במנחת ליד הכפר הערבי בית-דאראס הסמוך לבאר טוביה.
• מבצע השמד-חיסול כוחות הלחימה הערביים בין יבנה לאשדוד
• מבצע חמץ-כיבוש העיר יפו
• מבצע פלשת-מבצע לכיבוש האזור שבין יבנה לאשדוד
• מבצע דני-לכיבוש אזור לוד ורמלה
• מבצע יואב-אחד המבצעים המקיפים ביותר במלחמת העצמאות ובמהלכו נכבשו אזורי אשקלון, אשדוד, ניצנים, יד מרדכי וכן הופצץ אזור עזה
• מבצע אגרוף-מבצע הפצצת אזור עזה ואשקלון וכן אזור באר שבע
• מבצע התחלה-מבצע בו פוצצה מסילת הרכבת בין רפיח לאל-עריש
• מבצע אסף-מבצע לכיבוש האזורים האחרונים שנותרו בכיבוש ערבי באזור הנגב המערבי

[עריכה] ישובים שיש עליהם ערך בויקיפדיה

ערים:	המשך:	ערים שלא בתחומי ישראל:	מועצות אזוריות:	המשך:
אשדוד	חולון	עזה	מועצה אזורית חוף אשקלון	מועצה אזורית גן רווה
אשקלון	תל אביב-יפו	רפיח	מועצה אזורית אשכול	מועצה אזורית חבל יבנה
יבנה	מזכרת בתיה	חאן-יונס	מועצה אזורית שער הנגב
רחובות	קריית עקרון		מועצה אזורית עזתה
גדרה	אזור		מועצה אזורית מרחבים
נס ציונה	בית דגן		מועצה אזורית ברנר
ראשון לציון	כפר חב"ד		מועצה אזורית יואב
שדרות	נתיבות		מועצה אזורית באר טוביה
אופקים	בת ים		מועצה אזורית גדרות

[עריכה] ראו גם

• מישור חוף יהודה
• גאוגרפיה של ארץ ישראל
• מישור החוף הצפוני

[עריכה] לקריאה נוספת

• ספי בן יוסף, מדריך ישראל החדש - כרך 9: מישור החוף הדרומי ופלשת. (ערך יואב רגב) הוצאת משרד הביטחון ההוצאה לאור וכתר הוצאה לאור. 2001. ISBN: 10511111
• רות פלג, מישור החוף : אדם וסביבה לאורך הדורות, לחטיבה העליונה - הוצאת משרד החינוך, התרבות והספורט. המינהל הפדגוגי. האגף לתוכניות לימודים; הוצאת יד יצחק בן צבי. המרכז לחקר ארץ ישראל ויישובה. היחידה לתכניות לימודים. 2004.

אזורים בארץ ישראל
מישור החוף : מישור החוף הצפוני | מישור החוף הדרומי
יהודה | השרון | השומרון
הגליל : הגליל העליון | הגליל התחתון
הנגב: הרי הנגב הדרומי | הרי הנגב הצפוני | הרי הנגב התיכון
העמקים: עמק יזרעאל |בקעת הירדן | הערבה
הבשן | חורן | טרכון | הגולן
הגלעד | רמת אירביד | הרי מואב | הרי אדום