המתקפה על פרל הארבור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
| קרב פרל הארבור | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||
|
|||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||
| האימפריה היפנית | ארצות הברית | ||||||||||
| מפקדים | |||||||||||
| צ'ואיצ'י נגומו | האסבנד קימל, ואלטר שורט |
||||||||||
| כוחות | |||||||||||
| 6 נושאות מטוסים, 2 אוניות מערכה 3 סיירות, 9 משחתות, 8 מיכליות 23 צוללות, 5 צוללות ננסיות, 441 מטוסים |
8 אוניות מערכה, 8 סיירות, 29 משחתות, 9 צוללות, כ-50 ספינות קטנות יותר וכ-390 מטוסים |
||||||||||
| אבדות | |||||||||||
| 29 מטוסים, 5 צוללות ננסיות, 10 צוללות (אחת נפלה בשבי), 55 טייסים ואנשי צוות אוויר |
כ-3,600 חיילים ואזרחים, מתוכם כ-2,500 הרוגים, 4 אוניות מערכה טבעו ו-4 ניזוקו, 3 סיירות ניזוקו, 3 משחתות טבעו, 2 ספינות קטנות יותר טבעו, 188 מטוסים נהרסו ו-155 ניזוקו. |
||||||||||
המתקפה על פרל הארבור, בבוקר יום ראשון, 7 בדצמבר 1941, הייתה מתקפת פתע יפנית על הבסיס האמריקאי בפרל הארבור, שבהוואי, באותה התקופה הבסיס המרכזי של צי ארצות הברית באוקיינוס השקט. את המתקפה ביצעו מטוסים של הצי הקיסרי היפני שהמריאו מנושאות מטוסים. בשעה 7.55 בבוקר נתן מיטסו פושידה, הטייס היפני המוביל, את האות למתקפה כשקרא בקשר "טורה, טורה, טורה". ההתקפה על פרל הארבור נצרבה בתודעה האמריקאית כאירוע של "קלון" לאומי, Infamy, שייזכר לדיראון עולם, והיא נחשבת לכשלון המודיעיני הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית, עד מתקפת הטרור על מגדלי התאומים בניו-יורק. המתקפה על פרל הארבור גרמה לכניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה ובדיעבד לתבוסתה של יפן. בתקיפת פתע זאת ארצות הברית איבדה תריסר ספינות מלחמה, 188 מטוסים, 2,403 חיילים ו־68 אזרחים.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע: מדיניות ההתפשטות של יפן
את הסיבות שהביאו את יפן לצאת למתקפת פתע הרת גורל נגד ארצות הברית בפרל הארבור, ניתן למצוא עוד בשלהי המאה ה- 19, לאחר התקופה הידועה ביפן כתקופת הרסטורציה של מייג'י, שהביאה לפתיחת השערים לעולם וגרמה לתהליך תיעוש מהיר שעברה יפן, בדרך להפיכתה למעצמה אזורית ועולמית.
תהליך זה לווה בתוך יפן בהתפתחות של מגמות לאומניות קיצוניות ומיליטרסיטיות שהטיפו להתפשטות יפנית לצורך השוואת כוחה עם מעצמות המערב וכדי להבטיח את האינטרסים שלה בסין ובדרום מזרח אסיה. את הסימנים הראשונים לאימפירליזם היפני אפשר היה לגלות כבר עם סיום מלחמתה נגד סין, ב- 1895, שהביאה לסיפוח האי פורמוזה (טיוואן). יפן אותתה כבר אז על שאיפותיה הטריטורליות בסין עצמה, שאיפות שאז עדיין לא נחשבו למעשיות. אולם לאחר מלחמת רוסיה-יפן, ב- 1905, היא זכתה סוף סוף לדריסת רגל בסין-במנצ'וריה, באזור קוואנטונג, השתלטה על מסילת הברזל של מנצ'וריה והעלתה תביעות לבעלות על דרום סחלין.
ב- 1940, יפן סיפחה את קוריאה, תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מהבטחה שנתנה ב- 1904 להעניק לקוריאה עצמאות ולהבטיח את שלמותה הטריטוריאלית. באמצע מלחמת העולם הראשונה, ב- 1915, ניצלה יפן את המצב כדי להציב בפני סין רשימה של 21 תביעות, שלימדו למעשה על כוונותיה האמיתיות להשתלט על מדינת הענק.
ב- 1918 יפן שלחה כח של כ- 7000 חיילים לסיביר כדי לסייע לרוסים בהגנה עצמית, אבל ניסתה בתוך כך לספח את סיביר לשלטונה, ניסיון שלא עלה יפה.
בשנים 1921-1922 יפן השתתפה בוועידת וושינגטון והייתה שותפה להסכמים שהושגו שם. אחד מהם היה ברית של 9 מדינות שנועדה לאפשר לסין לכונן משטר יציב. יפן התחייבה לעקרון של מדיניות אי התערבות בסין ולכיבוד ריבונותה ועצמאות שלטונה. לאחר הקמת ממשלת טנקה ביפן, בשנת 1927, היא אף נקטה במדיניות חיובית כלפי המאמצים לכונן בסין משטר עצמאי יציב. אולם כל המדיניות הזאת קרסה ב- 1931 עם פלישת סין למנצ'וריה והקמת ממשלת בובות בראשות מנצ'וקו Manchukuo, מהלך שהיה הפרה בוטה של ההבטחות שיפן עצמה נתנה. אומנם יפן הודיעה כי אין לה תביעות טריטוריאליות נוספות בסין אולם הצהרה זו לא עמדה במבחן המציאות, שכן זמן קצר לאחר מכן הכוחות היפנים התקדמו בתוך סין דרומה ומערבה, והשתלטו על שטחים נרחבים.
כשחבר הלאומים אימץ דו"ח אנטי יפני של ועדת לייטון שבחנה את המצב במנצ'וריה, נציג יפן נטש את הדיונים והודיע על כוונת ארצו לפרוש מהארגון. יפן המשיכה כל העת במדיניות דו-משמעית. ב- 21 בפברואר 1934 שר החוץ היפני העביר לעמיתו האמריקני הודעה בה אמר כי אין שום בעיה שלא ניתנת לפתרון באמצעים ידידותיים ביחסים שבין שתי המדינות. עם זאת ב- 17 באפריל אותה שנה הבהירה יפן את עמדתה כי ממשלת סין חייבת למלא אחר שורה של תכתיבים שהציבה לה, ובמקביל הודיעה על כוונתה לפרוש בסוף 1936 מאמנה בינלאומית שנחתמה ב- 1922 בוושינגטון, ושהטילה מגבלות על נוכחותה הימית באזור.
באותו שלב החלה יפן להכין את צבאה לאפשרות של פלישה לסין. היא גם ניהלה שיחות עם גרמניה הנאצית שהסתיימה בהקמת הברית נגד הקומינטרן, ב- 25 בנובמבר 1936, אליה הצטרפה גם איטליה ב- 1937, מה שסימל את הקמת ברית מדינות הציר ואת הפלישה היפנית לסין, שבאה ביולי 1937.
הפלישה היפנית לסין התאפיינה בשימוש בשיטות של רצח ואונס המוני, שהגיעו לשיאם בארוע הידוע לשמצה כטבח ננקינג, ב- 13 לדצמבר 1937. הארועים הקשים לא הפריעו לראש ממשלת יפן, הנסיך קונויי Konoye להצהיר כי הפלישה היפנית לסין נועדה להבטיח את השלום באזור. שר החוץ היפני הוסיף הערה צינית משלו: "יפן לא רואה בעם הסיני אוייב".
ביולי 1941 כתגובה להמשך מגמות הכיבוש היפני בסין ובהודו סין, הגיבה ארצות הברית בשורת סנקציות כלכליות, וביניהם אמברגו על יצוא נפט, סגירת תעלת פנמה לספינות יפניות והקפאת נכסים שהתפרשו על ידי יפן כצעד עוין. צעדיה של ארצות הברית רק חיזקו את עמדתה של יפן כי היא חייבת להשתלט על המושבות העשירות בחומרי גלם כדי להשתחרר מהתלות במערב ויש להילחם בארצות הברית שהיא המכשול העיקרי להקמת האימפריה היפנית.
יפן הייתה נתונה במלחמת יפן - סין השנייה מאז 1937 והשתלטה על מנצ'וריה עוד מספר שנים לפני כן. במהלך שנת 1941 המתיחות הארוכה בין יפן הקיסרית וארצות הברית עלתה. ארצות הברית והממלכה המאוחדת הגיבו לפעולות הצבאיות היפניות בחרם, בהקפאת נכסים ובסגירת תעלת פנמה לספינות יפניות.
[עריכה] הכנות היפנים לתקיפה
בתחילת 1941 החל האדמירל יממוטו בהכנות למתקפה על פרל הארבור. יממוטו התייחס למתקפה כאל מתקפת מנע שנועדה לנטרל באופן זמני, לתקופה של כשנה, את כוחה של ארצות הברית בפסיפיק במקרה של מלחמה בין שתי הארצות. לאחר עימותים שהיו לו עם מפקדת הצי היפני, כולל איום שלו בהתפטרות, הוא קיבל בסופו של דבר את המנדט להקים כוח משימה יעודי של נושאות מטוסים ומינה את מינורו גנדה Minoru Genda להכין את תוכנית המתקפה שהתבססה כולה על עקרון ההפתעה. לקראת אפריל 1941 קיבלה התכנית שם קוד "מבצע Z".
בתחילת 1941 החל האדמירל יממוטו בהכנות למתקפה על פרל הארבור. יממוטו התייחס למתקפה כאל מתקפת מנע שנועדה לנטרל את כוחה של ארצות הברית בפסיפיק במקרה של מלחמה בין שתי הארצות. לאחר עימותים שהיו לו עם מפקדת הצי היפני, כולל איום שלו בהתפטרות, הוא קיבל בסופו של דבר את המנדט להקים כוח משימה יעודי של נושאות מטוסים ומינה את מינורו גנדה Minoru Genda להכין את תוכנית המתקפה שהתבססה כולה על עקרון ההפתעה. לקראת אפריל 1941 קיבלה התכנית שם קוד "מבצע Z".
בקיץ של אותה שנה התאמנו טייסי מפציצי הטורפדו היפנים באי קיושו. קפטן גנדה בחר בעיר קגושימה כאזור אימונים משום שהגיאוגרפיה, הטופוגרפיה והתשתית שלה סיפקו לטייסיו את אותם אתגרים שציפו להם בפרל הארבור. האימונים כללו טיסה בגובה של 1500 מטרים מאחורי צלע ההר קגושימה וצלילה לעבר המבנים והבתים בעיר, עד לירידה לגובה של 7 מטרים בלבד, לצורך הטלת הטורפדו במים, במרחק של כ- 270 מטרים מהמטרה.
תוכניות לתקיפה בתמיכת מקדמות צבאיות נוספות החלה בינואר 1941 והכנות למשימה היו בדרכן באמצע השנה כאשר התוכנית נקבעה ככדאית לאחר כמה קרבות של הצי הקיסרי. התקיפה הסתמכה על טילי טורפדו, אך כלי הנשק של אז דרשו מים עמוקים כאשר נשלחו מהאוויר. במהלך קיץ 1941 יפן פיתחה ויצרה טילי טורפדו שהיו מסוגלים לפעול במים הרדודים של פרל הארבור. המאמץ הוביל לפיתוחו של טורפדו מסוג 95 שגרם לרוב הנזק לספינות האמריקניות.
באותה התקופה עדיין נחשבה הטבעת אוניית מלחמה גדולה על ידי מטוסים, דבר בל יאמן בשל עוצמת האש האדירה אשר אוניות אלו יכלו לייצר. הנחה זו הופרכה במתקפה היפנית המוצלחת במלזיה (8 בדצמבר 1941) שהביאה להטבעת הסיירת הבריטית ריפלס ואוניית המערכה פרינס אוף וויילס. אכן, ברגע שזוהו המטוסים התוקפים, פערו כל התותחים על שתי האוניות את פיהם (בערך 120 כלי נשק על כל אוניה החל בתותחים הכבדים בני 16 האינצ'ים ועד לאחרון הארליקונים). אולם ההתקפה הצליחה וכל זאת במחיר של 4 מטוסים בלבד. סיירת המערכה, ריפלס, ספגה כחמש פצצות טורפדו ואילו אוניית המערכה, פרינס אוף ויילס, אשר הייתה הראשונה לפגוע באוניית המערכה ביסמרק, אך חודשים ספורים קודם לכן, ספגה כשש פצצות טורפדו וטבעה כאשר תת האדמירל פיליפס עדיין עומד בגשר הפיקוד כנהוג בימים עברו וצולל למעמקים יחד עם ספינתו.
ב־26 בנובמבר עזב תחת דממת אלחוט צי של שש נושאות מטוסים בפיקוד סגן האדמירל היפני נגומו צ'ואיצ'י את היטוקאפו ביי כשפניו מועדות לפרל הארבור. נושאות המטוסים היפניות שהיו בתקיפה הן: אקאגי, היריו, קאגא, שוקאקו, סוריו וזויקאקו. את כוח המשימה ליוו 2 אוניות קרב מהירות, 2 סיירות כבדות, 6 משחתות ומספר רב של צוללות. יחדיו היו בסה"כ 441 מטוסים, כולל מטוסי קרב, מפציצי טורפדו, מפציצי צלילה ומפציצי קרב.
[עריכה] התקיפה
בבוקר השבעה בדצמבר, 1941, מטוסי הצי היפני הפציצו את כל בסיסי חיל האוויר של צבא ארצות הברית על האי וספינות המלחמה האמריקניות שעגנו במקום. כמעט כל מטוס על הקרקע הושמד; רק מטוסי קרב בודדים טסו והתנגדו למטוסים התוקפים. אניית קרב ושתיים עשרה ספינות נוספות טבעו או ניזוקו, 188 מטוסים הושמדו, ו־2,403 חיילים אמריקאיים איבדו את חייהם. אוניית הקרב USS Arizona התפוצצה וטבעה יחד עם למעלה מ־1,100 שהם כמעט מחצית מהאנשים שאיבדו את חייהם בתקיפה.
היריות הראשונות והחללים הראשונים במתקפה על פרל הארבור למעשה התרחשו כאשר USS Ward תקפה והטביעה צוללת יפנית ננסית. היו 5 צוללות ננסיות בפרל הארבור אשר תוכננו לפגוע בספינות הצי האמריקאי באמצעות טורפדו לאחר תחילת ההפצצה. אף אחת מהצוללות לא חזרה בשלום, ורק ארבע מתוך חמשת הצוללות נמצאו.
על נושאות המטוסים היפניות היו בסה"כ 441 מטוסים, מאלו אבדו 29 במהלך הקרב.
המטוסים תקפו בשני גלים, בשעה 7:53 ובשעה 8:55. האדמירל נגומו החליט לוותר על הגל השלישי לטובת נסיגה.
[עריכה] הגורמים למחדל האמריקני
- המודיעין האמריקני לא הצליח לגלות את התוכנית היפנית. היפנים הסוו את תוכניתם בצורה מושלמת באמצעות שליחת מסרים מעורפלים שהביכו את האמריקנים, וניהול "שיחות שלום" באותו הזמן בין השגריר היפני לשר החוץ האמריקני.
- כל אחת מזרועות הצבא האמריקני האמינה שהשנייה עושה את הצעדים הדרושים. הצי סמך על הצבא ולהפך, לא הייתה מערכת בקרה כוללת. קשה להאשים את אדמירלי האוקיינוס השקט שלא נקטו אמצעים. ראש הצי באוקיינוס נקט שורה של מהלכים לקדם מתקפה אפשרית, אך ציפה, כמו כולם, שהיא לא תהיה על פרל-הארבור אלא בדרום.
[עריכה] תוצאות התקיפה
מתקפת הפתע היפנית על פרל הארבור שיתקה את כוחה של ארצות הברית באזור, חיסלה לזמן מה את יכולתה לשלוט במרחב הימי ואפשרה ליפנים לשלוט במרחבי האוקיאנוס השקט. מתקפת פרל הארבור שימשה מבוא להתקדמות היפנית. הצבא היפני כבש את גואם, וויק, והונג קונג, סיאם, הפיליפינים, מלאיה, בורמה ולוסון. שתי ספינות הדגל הבריטיות הנסיך מוואלס וריפלס הוטבעו ואפשרו את כיבוש סינגפור. כל זאת עד פברואר 1942.
עם זאת הניצחון היפני היה זמני ומוגבל שכן היפנים לא הצליחו לנצל את התקפתם על מנת לגרש את האמריקאים מזירת האוקיאנוס השקט ובכך הם נכשלו, דבר שהביא להתמוטטותם כעבור ארבע שנים. היפנים לא הצליחו להשיג שליטה מלאה במרחב הימי שלהם. כניסת ארצות הברית למלחמה גרמה ליפנים למתוח יתר על המדה את גבולות יכולת השליטה על יחידותיהם, ולא אפשרה להם לרכז מאמץ במקום אחד.
היפנים זיהו את את בסיס פרל הארבור כנכס החיוני של ארצות הברית אך הם התעלמו או לא הכירו בחשיבותן של נושאות המטוסים כעמוד השדרה של הצי האמריקאי. כמו כן הם לא העריכו נכונה את התגובה של העם האמריקאי למפלת פרל הארבור ולא ציפו להתגייסות מסיבית כל כך של ארצות הברית למלחמה נגד יפן. האדמירל היפני יממוטו, שלמד לפני המלחמה בארצות הברית והכיר היטב את המנטליות האמריקנית, הזהיר ביפן כי התקפה על פרל הארבור, אם לא תסתיים בריסוק של הצי האמריקאי באוקינוס השקט, תביא לתוצאות הפוכות ו"תעורר את הענק האמריקאי מרבצו". הציבור האמריקאי שהיה מפולג לגבי מידת המעורבות של ארצות הברית במלחמה באירופה התאחד כולו סביב הקריאה לנקום ביפן, בהיטלר ובפשיזם, וקריאת הקרב של לוחמי ארצות הברית מאז הייתה "זכרו את פרל הארבור", "Remember Pearl Harbor."
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תיאור ההתקפה על פרל הרבור באתר המוקדש לצי היפני הקיסרי
- תוצאות התקיפה על פרל הרבור - סדרת צילומים
- מאמר בטיים מגזין - פרל הרבור, היום בו יפן הפסידה את המלחמה
- השלכות התקיפה בפרל הארבור
- פרל הארבור - 50 שנה של מחלוקות היסטוריות
- מחלוקות מאוחרות לגבי פרל הארבור מתוך ויקיפדיה באנגלית
- פרל הארבור - "האמא של כל הקונספירציות"
- נשיונל ג'יאוגרפיק: פרל הארבור, עובדות, שאלות ותשובות
