הרולינג סטונס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הרולינג סטונס | |
|---|---|
| מקור | לונדון, אנגליה |
| שנות פעילות | 1962—היום |
| ז'אנר | רוק בלוז רוקנרול |
| חברת תקליטים | וירג'ין |
| חברי ההרכב | מיק ג'אגר קית' ריצ'רדס צ'רלי ווטס רון ווד |
| חברים לשעבר | איאן סטיוארט ביל ויימן בריאן ג'ונס דיק טיילור מיק טיילור |
הרולינג סטונס (The Rolling Stones, האבנים המתגלגלות) היא להקת רוק אנד רול בריטית שנוסדה בשנת 1963. הלהקה נחשבת לאחת מלהקות הרוק המצליחות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] שנות השישים
הלהקה החלה דרכה כשמיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס, שהיו חברי ילדות, נפגשו שוב כשהיו סטודנטים. לשניהם היה חבר משותף בשם דיק טיילור, שניגן עם ג'אגר בלהקה. טיילור וג'אגר החליטו לצרף את ריצ'רדס ללהקתם בתור גיטריסט. מאוחר יותר הם הכירו נגן קלרנית וגיטריסט בשם בריאן ג'ונס וקלידן בשם איאן סטיוארט וצירפו גם אותם ללהקה.
החבורה, אשר ניגנה בעיקר מוזיקת רית'ם אנד בלוז, החלה לעבוד על קלטת דמו כדי לשלוח אותה לחברת התקליטים המפורסמת EMI, אך הקלטת נדחתה על ידי החברה. דחייתה של קלטת הדמו גרמה לפרישתו של דיק טיילור מהלהקה (ולהקמת להקה משלו, "The Pretty Things"), אך האחרים לא התייאשו והמשיכו בפעילותם. השם The Rolling Stones נבחר בהשראת שירו של יוצר הבלוז מאדי ווטרס.
בהמשך הצטרפו אליהם הבסיסט ביל ויימן, המתופף צ'רלי ואטס וכן אנדרו לוג אולדהם, שהפך למנהל הלהקה. החבורה, שניגנה בתחילת דרכה בעיקר רית'ם אנד בלוז, עברה בהדרגה לרוקנ'רול והחלה להתפרסם. אולדהם דאג להציג את הרולינג סטונס כחבורת רוקרים פרועים ופרובוקטיביים. מהר מאוד זכו הרולינג סטונס להכרה רחבה, מכרו תקליטים ואף הגיעו למקומות גבוהים עם מספר להיטים במצעדי הפזמונים.
לכל אורך הדרך התנהגו חברי הלהקה בגסות ופראות ויצרו מהומות ושערוריות בכל מקום בו הופיעו, התארחו או בילו. הם נחשבו, בניגוד מוחלט לביטלס, ל"ילדים הרעים" והפרועים של סצינת הרוק'נ'רול. בשיאה האמנותי בתקופה זו פירסמה הלהקה את הלהיט I Can't Get No) Satisfaction) שזכה להצלחה מסחררת, אך נאסר להשמעה בתחנות רדיו רבות עקב הטקסט הפרובוקטיבי והרמיזות המיניות שלו. הלהקה גילתה פרובוקטיביות נדירה לאותה תקופה גם בשירים נוספים.
ב-1965 נשלחו ג'אגר, ג'ונס וריצ'רדס למאסר על שימוש בסמים, אך שוחררו מוקדם מהצפוי. לאחר ששבה לפעול הושפעה הלהקה מהסגנון הפסיכדלי שהחל לתפוס תאוצה בבריטניה אצל להקות רבות, כולל הביטלס, והחלה ליצור חומרים פסיכדליים משל עצמה, לדוגמה האלבום Their Satanic Majesties Request שיצא ב-1967. המוזיקה הפסיכדלית שיצרו הסטונס לא התקבלה באהדה בקרב המעריצים שהעדיפו את הרוקנ'רול המוכר של הלהקה.
זמן מה לאחר מכן פוטר אולדהם על רקע חיכוכים פנימים ובמקומו נשכר מנהל חדש - אלן קליין. היה זה סוף התקופה הפסיכדלית של הלהקה. קליין דאג להחזיר את הלהקה לרוקנ'רול של האלבומים הקודמים.
בשנת 1968 הוציאו הסטונס את האלבום Beggars Banquet לאחר ויכוחים רבים בשל עטיפת האלבום הפרובוקטיבית, עליה הופיעו שירותים ציבוריים מכוסים בכתובות גרפיטי. האלבום כלל את הלהיט Sympathy for the Devil שעד היום נחשב לאחד הלהיטים הגדולים והחשובים של הלהקה. בסופה של אותה שנה, בהשפעת סרט הטלוויזיה הפסיכדלי של הביטלס, הפיקה הלהקה סרט מוזיקלי משלה לרשת הטלוויזיה הבריטית ה-BBC, שנקרא "קרקס הרוקנרול של האבנים המתגלגלות". בסרט התארחו להקת ג'טרו טול, המי, הזמרת מריאן פייתפול, והמוזיקאים אריק קלפטון, ג'ון לנון, יוקו אונו והכנר הישראלי עברי גטליס. בעקבות ביקורת פנימית קשה על הסרט, הוחלט לגנוז את המוצר המוגמר. בשנת 1995 יצא הסרט לראשונה ושווק לקהל הרחב, וכמו כן יצא תקליטור עם פס קול הסרט.
שנה לאחר מכן פוטר ג'ונס מן הלהקה עקב חילוקי דעות על הדרך והסגנון המוזיקלי. חודש לאחר מכן נמצא מת בבריכת השחייה שבביתו. את מקומו מילא הגיטריסט מיק טיילור, יוצא להקת הבלוז ברייקרז.
יומיים לאחר מותו של ג'ונס, ערכה הלהקה הופעה בהייד פארק בלונדון מול קהל של כרבע מליון איש, ובה שיחררו הסטונס מאות פרפרים לאוויר. זמן קצר לאחר מכן, בעת מסע ההופעות הגדול בארצות הברית, אירגנה הלהקה מופע חינם במגרש מרוצי מכוניות באלטמונט שבקליפורניה. הטעות הגדולה בהופעה היא שלשם אבטחת ההופעה נשכרה כנופיית אופנוענים בשם מלאכי הגהינום (Hell's Angles) ששכרם שולם בבקבוקי בירה. במהלך ההופעה דקרו המאבטחים למוות מעריץ שחור-עור, שניסה להגיע לבמה בעת שהלהקה ניגנה את "מתחת לבוהן".
לאחר טראומת הרצח בהופעה ובעקבות מותו הטרגי של בריאן ג'ונס, החליטה הלהקה לרדת מעט מאור הזרקורים. הם הקימו חברת תקליטים משל עצמם בשם "רולינג סטונס רקורדס".
ב-1969 יצא האלבום "Let It Bleed" שהיה לאלבום החשוב ביותר שלהם עד אז ואחד האלבומים החשובים ביותר שלהם. האלבום כלל את השיר Gimme Shelter שהיה לאחד השירים הגדולים של הלהקה. האלבום כלל גם את השיר Country Honk, גירסת קאנטרי לסינגל מצליח במיוחד שלהם שיצא מספר חודשים לפני בשם Honky Tonk Woman.
[עריכה] שנות השבעים
הלהקה פתחה את העשור עם האלבום Sticky Fingers שזה להצלחה מרובה כמו קודמו ואף השתווה אליו. האלבום כלל 2 להיטים חשובים של הלהקה, Brown Sugar וWild Horses.
ב-1972 הוציאו הרולינג סטונס את האלבום הכפול .Exile on Main St שנחשב לאחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר בהיסטוריה. לאחר יציאת האלבום פנו הסטונס איש לדרכו: ריצ’רדס התמכר להרואין בעוד ג'אגר היה עסוק בלהיות סלבריטאי. ב-1973 יצא האלבום Goats Head Soup שזכה להצלחה רבה (ול-3 פלטינות), וכלל את הלהיט Angie. במשך השנים שלאחר מכן הספיקו הסטונס להוציא עוד אלבום בשם It's Only Rock N Roll שלא זכה להצלחה בזמנו אך קיבל פלטינה. מיק טיילור פרש מהלהקה, ובמקומו צורף הגיטריסט רוני ווד, מלהקת The Faces לשעבר. ב-1976 יצא האלבום Black And Blue, שהצליח קצת יותר מ"זה רק רוקנרול" וקיבל פלטינה. האלבום כלל את הלהיטים Fool To Cry ואת Hot Stuff.
זמן קצר לאחר מכן נעצר ריצ'רדס בקנדה על החזקת הרואין ונשלח לגמילה. בשנת 1978 שוחרר ריצ'רדס, והלהקה החלה לעבוד על הקלטת אלבום חדש בשם Some Girls. האלבום זכה להצלחה מרובה, בעיקר בזכות הלהיטים Miss You וBeast Of Burden.
[עריכה] שנות השמונים
ב-1980 יצא האלבום Emotional Rescue שלא הצליח כל כך ונחשב לאחד מהאלבומים החלשים של הלהקה.
ב-1981 הוציאו הסטונס את אלבומם Tattoo You שזכה להצלחה מרובה. הלהיט Start Me Up נחשב ללהיט הגדול ביותר של הלהקה משנות השמונים. במקביל ליציאת האלבום יצאו הסטונס למסע הופעות ברחבי ארצות הברית. המופע הונצח בסרט בואי נבלה את הלילה ביחד ובאלבום Still Life.
ב-1983 יצא האלבום "Undercover" בו נשמע כי הלהקה התבגרה, וזה סימל את הכניסה של הלהקה לשנות השמונים. האלבום כלל את הלהיט "Undercover Of The Night" שנחשב לאחד מהלהיטים המצליחים שלהם באותם שנים.
שנתיים לאחר מכאן הסטונס שוב נכנסו לקשיים ואיש איש מחברי הלהקה פנה לפרויקטים אישים משל עצמו. במשך השנים הבאות הצליח ג'אגר מאוד בקריירת הסולו שלו, אבל למרות הקריירה האישית שלו המשיך ג'אגר ביחד עם חברי הלהקה לעבוד על האלבום Dirty Work. במקביל לעבודה על האלבום מת סטיוארט כתוצאה מהתקף לב.
האלבום שיצא ב-1986 סבל מחוסר מיקוד מוזיקלי מכיוון שג'אגר היה עסוק בקרירת הסולו האישית שלו, דבר שהכעיס את ריצ’רדס. זמן מה לאחר מכן הודיע ג'אגר כי לא ייצא לסיבוב הופעות עם הסטונס. החלה מריבה בין ג'אגר לבין ריצ’רדס שנמשכה שנים רבות. בשנת 1989 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוקנ'רול, ובתקופה זו חלה התקרבות בין ריצ’רדס לג'אגר והסתיימה המריבה ביניהם. השניים יצאו לחופשה משותפת והחלו לעבוד על אלבומם החדש Steel Wheels. אלבומם החדש זכה להצלחה מסחררת בזכות הלהיט Mixed Emotions וגם את Rock And A Hard Place. יומיים לאחר יציאת האלבום נסעו הסטונס לסיבוב הופעות נוסף בארצות הברית, שזכה להצלחה חסרת תקדים.
[עריכה] שנות התשעים
ב-1992 יצאו הסטונס לסיבוב הופעות גם בקנדה, שהצליח בצורה חסרת תקדים ונחשב לסיבוב ההופעות המצליח ביותר בעולם. לאחר מכן ביל ווימן פרש, לאחר 17 שנים בהם לא השתנה ההרכב בכלל. ב-1995 הוציאה הלהקה את האלבום הופעה Stripped שהכיל קאבר לשירו של בוב דילן Like A Rolling Stone. שנתיים לאחר מכן הכריזה הלהקה על יציאה לעוד סיבוב הופעות, שזכה להצלחה גם הוא.
[עריכה] שנות האלפיים
ב-2002 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות נוסף לציון 40 שנות פעילות. ב-2005 הכריזה הלהקה על יציאה לסיבוב הופעות לקידום אלבומם החדש, "A Bigger Bang" ("מפץ גדול יותר"). האלבום היה מועמד לגראמי.
[עריכה] חברי ההרכב
- מיק ג'אגר (שירה, גיטרה, קלידים, מפוחית, כלי הקשה)
- קית' ריצ'רדס (גיטרה, שירה, קלידים)
- רון ווד (גיטרה)
- צ'רלי ווטס (תופים וכלי הקשה)
[עריכה] חברים לשעבר
- בריאן ג'ונס (גיטרה וכלים נוספים)
- מיק אייבורי (תופים)
- ביל ויימן (בס)
- דיק טיילור (בס)
- איאן סטיוארט (פסנתר)
- מיק טיילור (גיטרה)
- קרלו ליטל (תופים)
[עריכה] דיסקוגרפיה
[עריכה] סינגלים
- Come on #21UK 09/63
- Poison ivy / Fortune teller (withdrawn) 10/63
- I wanna be your man #12UK 12/63
- Not fade away #3UK #48US 03/64
- It’s all over now #1UK #26US 07/64
- Tell me (you’re comming back) #24US 08/64
- Time is on my side #6US 12/64
- Little red rooster #1UK 12/64
- Heart of stone #19US 02/65
- The last time #1UK #9US / Play with fire #96US 03/65
- I can’t get no) satisfaction #1UK #1US 09/65
- Get off of my cloud #1UK #1US 11/65
- 19th nervous breakdown #2UK #2US / As tears go by #5US 02/66
- Paint it black #1UK #1US 05/66
- Mother’s little helper #8US / Lady Jane #24US 08/66
- Have you seen your mother, baby, standing in the shadow #5UK #9US 10/66
- Let’s spend the night together #3UK #55US / Ruby Tuesday #1US 02/67
- We love you #8UK #50US / Dandelion #14US 08/67
- In another land #87US 01/68
- She’s a rainbow #25US 01/68
- Jumping Jack Flash #1UK #1US 06/68
- Honky tonk women #1UK #1US 07/69
- Brown sugar #2UK #1US 05/71
- Street fighting man #21UK #48US 07/71
- Wild horses #28US 08/71
- Tumbling dice #5UK #7US 05/72
- Happy #22US 08/72
- Sad day 04/73
- Angie #5UK #1US 09/73
- Doo doo doo doo doo (heartbreaker) #15US 02/74
- It’s only rock’n’roll #10UK #16US 08/74
- Ain’t too proud to beg #17US 12/74
- I don’t know why #42US 05/75
- Out of time #45UK #81US 09/75
- Fool to cry #6UK #10US 06/76
- Miss you #3UK #1US 06/78
- Respectable #23UK 11/78
- Beast of Burden #8US 11/78
- Shattered #31US 02/79
- Emotional rescue #9UK #3US 07/80
- She’s so cold #33UK #26US 10/80
- Start me up #7UK #2US 09/81
- Waiting on a friend #50UK #13US 12/82
- Undercover of the night #11UK #9US 11/83
...
- Harlem shaffle #13UK #5US 03/86
- Mixed emotions #36UK #5US 09/89
- Love is strong #14UK #94US 07/94
- Like a rolling stone #12UK 11/95
[עריכה] אלבומים
[עריכה] 1964-1967 (בריטניה)
- The Rolling Stones 1964
- The Rolling Stones No. 2 1965
- Out of Our Heads 1965
- Aftermath 1966
- Between the Buttons 1967
[עריכה] 1964-1967 (ארצות הברית)
- The Rolling Stones 1964
- 1964 12X5
- The Rolling Stones, Now! 1965
- Out of Our Heads 1965
- December's Children (And Everybody's) 1965
- Aftermath 1966
- Between the Buttons 1967
- Flowers 1967
[עריכה] 1967 והלאה
- Their Satanic Majesties Request 1967
- Beggars Banquet 1968
- Let It Bleed 1969
- Sticky Fingers 1971
- Exile on Main Street 1972
- Goats Head Soup 1973
- It's Only Rock'n Roll 1974
- Black and Blue 1976
- Some Girls 1978
- Emotional Rescue 1980
- Tattoo You 1981
- Undercover 1983
- Dirty Work 1986
- Steel Wheels 1989
- Voodoo Lounge 1994
- Bridges to Babylon 1997
- A Bigger Bang 2005
[עריכה] מיני-אלבומים (בריטניה)
[עריכה] הופעות
- Got Live If You Want It! 1966
- Get Yer Ya-Ya's Out! The Rolling Stones in Concert 1970
- Love You Live 1977
- Still Life (American Concert 1981) 1982
- Flashpoint 1991
- Stripped 1995
- The Rolling Stones Rock and Roll Circus 1996
- No Security 1998
- Live Licks 2004
[עריכה] אוספים
- Big Hits (High Tide and Green Grass) 1966
- Through The Past, Darkly (Big Hits Vol. 2) 1969
- Hot Rocks 1964-1971 1971
- More Hot Rocks (Big Hits & Fazed Cookies) 1972
- Made in the Shade 1975
- Metamorphosis 1975
- Sucking in the Seventies 1981
- Rewind (1971-1984) 1984
- Singles Collection: The London Years 1989
- Jump Back: The Best of The Rolling Stones 1993
- Forty Licks 2002
- Singles 1963-1965 2004
- Singles 1965-1967 2004
- Singles 1968-1971 2005
- Rarities 1971-2003 2005
