יובל נאמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יובל נאמן
תאריך לידה	14 במאי 1925
תאריך פטירה	26 באפריל 2006
ממשלות	19, 20, 24
כנסות	10, 11, 12
סיעות	התחייה
תפקידים בולטים	שר האנרגיה והתשתיות שר המדע והפיתוח שר המדע והטכנולוגיה

פרופסור יובל נאמן (14 במאי 1925 - 26 באפריל 2006), איש צבא, פיזיקאי ופוליטיקאי ישראלי.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 נעוריו וקריירה צבאית 1.2 פעילותו המדעית 1.2.1 נאמן והגרעין הישראלי 1.3 פעילותו הפוליטית 2 מספריו 3 קישורים חיצוניים 4 לקריאה נוספת

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריו וקריירה צבאית

יובל נאמן גדל בתל אביב ולמד בגימנסיה הרצליה. בגיל 15 סיים בהצטיינות חסרת תקדים את התיכון ובגיל 16 החל בלימודי הנדסת מכונות בטכניון, אותם סיים בהצטיינות יתרה.

כבר בגיל 15 התגייס נאמן לשורות ארגון ההגנה. במלחמת העצמאות שירת כסגן מפקד גדוד, כקצין המבצעים של תל אביב וכסגן מפקד גדוד 51 בחטיבת גבעתי. אחר כך מונה לראש ענף מבצעים תחת פיקודו של יצחק רבין, ראש מחלקת המבצעים, שהיה ידידו הטוב. נאמן זוהה כאיש מפ"ם, ואף על פי כן קודם לתפקיד ראש מחלקת התכנון במטכ"ל ולדרגת אלוף משנה, אחרי שרכש השכלה צבאית בבית הספר הגבוה למלחמה בפריז.

בסוף 1954, לאחר הדחת ראש אמ"ן, בנימין גיבלי בעקבות "העסק הביש", מילא נאמן בפועל את מקומו לזמן מה, ואחר המשיך כסגנו של יהושפט הרכבי. בין השאר עסק בקידום טכנולוגיות הצפנה ופענוח צפנים. במהלך מבצע קדש ריכז את התיאום הצבאי עם בריטניה וצרפת. לאחר מכן היה אחראי על הקשר עם הכורדים בעיראק ועם קהילות יהודיות בארצות האסלאם. ב-1958 מונה לנספח צה"ל בלונדון, והתמסר ללימודים לדוקטורט בפיזיקה. בשנת 1961 השתחרר מצה"ל.

ב-1967, ערב מלחמת ששת הימים, הופקד על טיפול בעניינים מדיניים. הוא קיבל את ההחלטה לפרסם את שיחת הטלפון המפורסמת בין נאצר לחוסיין, שבה תיאר נאצר את הישגיה הגדולים של מצרים עם פתיחת המלחמה, הישגים שלא היו ולא נבראו.

בתום מלחמת יום הכיפורים שימש שוב נאמן, כמו אחרי "העסק הביש", כראש אמ"ן בפועל לזמן קצר, בעקבות הדחתו של אלי זעירא. בנוסף עסק בבדיקת מחדלי המודיעין במלחמה. בשנות השבעים שימש כיועץ לשמעון פרס במשרד הביטחון ושאיפותיו היומרניות, ביניהן שיגור לוויין ישראלי, הכעיסו את יצחק רבין ויצרו קרע ביניהם.

[עריכה] פעילותו המדעית

במהלך שנות החמישים המאוחרות התפנה נאמן למחקר מדעי. הוא למד לימודי דוקטורט באוניברסיטת לונדון. מנחהו היה הפיזיקאי (שלאחר מכן זכה בפרס נובל) הפקיסטני עבדו סלאם.

הישגו המדעי הגדול של נאמן הוא בזיהוי עקרונות סימטריה בסיסיים העומדים ביסוד עולם החלקיקים האלמנטריים. הוא הראה שניתן להסביר את קיומם ותכונותיהם של החלקיקים התת-אטומיים בעזרת מודל המבוסס על חבורת הסימטריה . בפרט, הוא הראה איך הפרוטון והנייטרון הם חלק משמיניה של באריונים שמהווה הצגה של חבורה זו. נאמן הגיע לגילויים אלה, במקביל למארי גל-מאן, שכינה את החלקיקים העומדים בבסיס המודל בשם קווארקים. אחרי גילוי חלקיק (ב-1964), שקיומו ותכונותיו נחזו על ידי המודל של גל-מן ונאמן, זכה גל-מן לבדו בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1969 על מודל זה, על אף שעבודתם נעשתה במקביל ובאופן בלתי תלוי. החמצת הפרס הסבה לנאמן תסכול שליווה אותו עוד שנים רבות לאחר מכן, והוא אמר על כך:

"חשתי תסכול רב שלגל-מן היה ממסד שלם שעמד מאחוריו ולי היה רק את עצמי. מבחינת אוניברסיטת לונדון הייתי כמעט האויב, שכן גזלתי כביכול את התהילה מבכיר הפרופסורים שלהם, ובארץ לא היה מי שיתמוך בי. את הוועדה לאנרגיה אטומית זה לא עניין בכלל. ברור שגם השיקול האנטי ישראלי שיחק תפקיד בשיקוליה של הוועדה. ... אין לי ספק שהעבודה שעשיתי עולה בחשיבותה על הרבה מהעבודות שנעשו מאז ולפני כן." (ראיון לרונן ברגמן, ידיעות אחרונות, 18.3.05)

נאמן הוא ממייסדי החוג לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1965 - 1966 כיהן כסגן נשיא אוניברסיטת תל אביב, ובשנים 1971 - 1975 כנשיא האוניברסיטה. היה הרוח החיה שבין יוזמי פתיחת הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב (1971) ונחשב למתווה דרכה בראשית קיומה. בשנת 1969 קיבל נאמן את פרס ישראל למדעים מדויקים, ובשנת 2003 את פרס א.מ.ת למדעים מדויקים.

הוא הקדיש מזמנו גם לפופולריזציה של המדע, במתן הרצאות לנוער, בכתיבת ספרי מדע פופולרי, ובהרצאות בסדרת "אוניברסיטה משודרת" של "גלי צה"ל".

[עריכה] נאמן והגרעין הישראלי

כבר ב-1952 היה נאמן חבר בוועדה לאנרגיה אטומית.

ב-1961, אחרי השלמת הדוקטורט, נעשה נאמן מנהל מדעי בכור בנחל שורק. באותה תקופה עמד שמעון פרס בראש הצוות שהוביל את הקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה ונאמן, שעבד תחתיו, לא היה ביחסים טובים עימו ופרש לבסוף. היה לו תפקיד בהסוואת הפעילות הגרעינית של ישראל מפני ארצות הברית. פרס טען שהמדענים היו ספקנים ממנו, אולם נראה שנאמן היה בין אלו מביניהם שתמכו מלכתחילה בהקמת הכור. לאחר מכן שימש נאמן כיו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית. ב-1981 דחף לצאת למבצע כנגד הכור הגרעיני בעיראק.

דמותו עוררה סקרנות ותשומת לב, והכינוי שהדביק לו אורי אבנרי, דוקטור סטריינג'לב, עלב בו מאוד. בניגוד לאחרים, יונים ממנו בהשקפותיהם, שלל מכל וכל נאמן את האפשרות שנשק גרעיני יכול לשמש בסיס לתפיסת ביטחון הגנתית. את האפשרות להשתמש בהרתעה גרעינית גלויה שלל כ"חוסר אחריות מוחלט".

[עריכה] פעילותו הפוליטית

ב-1979 הקים עם גאולה כהן את תנועת "התחייה" ונבחר לעמוד בראשה. נאמן התנגד בנחרצות להסכמי קמפ דייוויד ולפינוי ימית. פעילותו בתחייה עוררה הרמת גבה מצד אלו שהיו מודעים להשקפותיו האתאיסטיות שעמדו בסתירה חדה לעמדות הימין הדתי מסוגו של גוש אמונים שעימו שיתף פעולה. על כך סיפר:

"אני ישבתי עם אנשי גוש אמונים כשהקמנו את התחייה. הם ידעו מה השקפותיי בעניין. אמרתי להם בפירוש שאני לא אדם מאמין... אבל אני אומר שבעלותנו על הארץ נובעת מההיסטוריה שלנו כאן. אני נתלה במורשת ההיסטורית ובצורך לשמור על העם היהודי".

לאחר הבחירות לכנסת העשירית (1981) נבחר לכנסת מטעם "התחייה" ובין השנים 1982-1984 היה שר המדע. ב-30 בינואר 1990 התפטר מהכנסת, ועם הקמת ממשלת שמיר בחודש יוני אותה שנה, שב למשרד המדע והטכנולוגיה, וקיבל גם את תיק האנרגיה והתשתית. נאמן התנגד להשתתפותה של המשלחת הישראלית בועידת מדריד וניסה לסכל מהלך זה על ידי יצירת ברית בין מפלגות הימין שכללה את סיעות "מולדת" "התחייה", ו"צומת". פרש מן הממשלה ב-21 בינואר 1992. ב־1992 לא עברה רשימת "התחיה" את אחוז החסימה והוא פרש סופית מהפוליטיקה. את קשייה של התחיה תלה נאמן, בין השאר, בשילוב בין גאולה כהן לבין אליקים העצני, שביניהם התנהל, לדבריו, "מירוץ לקיצוניות".

בראיון עיתונאי על הרגשתו לעזוב את הפוליטיקה על משרותיה ומנעמיה השיב יובל נאמן ברוח קוסמוסופית: "אם אני מסתכל על היקום העצום סביבנו ואני רואה איזה חלק אפסי אני תופס בו, על כדור הארץ, שהוא גרגר קטן, חלק ממערכת השמש, שהיא חלק ממיליארדי שמשות, שהן חלק משביל החלב, שכמוהו יש מיליארדים, השאלה מה מעמדי על האדמה ממש לא רלבנטית". במאי 2005 קיימה ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת ישיבה מיוחדת לציון יום הולדתו ה-80 של פרופ' נאמן.

יובל נאמן נפטר ב־26 באפריל 2006 לאחר שלקה באירוע מוחי שלושה ימים קודם לכן. הותיר רעיה, בן, בת, אחות (רות בן ישראל) ו־4 נכדות.

[עריכה] מספריו

• ציידי החלקיקים (1983) (יחד עם פרופ' יורם קירש)
• הפיזיקה של המאה העשרים

[עריכה] קישורים חיצוניים

• יובל נאמן באתר הכנסת
• "בשבילו זה גרעינים" - ראיון עם יובל נאמן, רונן ברגמן, מתוך פורום צבא וביטחון באתר פרש (הופיע ב18 במרץ, 2005 במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות).
• אבי בליזובסקי, יובל נאמן בן 80, באתר "הידען"

[עריכה] לקריאה נוספת

• דן מרגלית, ראיתי אותם, זמורה ביתן, תשנ"ז.