לברנטי בריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לַברֶנטי פָבלוביץ' בֵּרִיַה (גאורגית: ლავრენტი ბერია; רוסית: Лаврентий Павлович Берия)‏ (29 במרץ 1899 - 23 בדצמבר 1953), פוליטיקאי ומפקד משטרה חשאית סובייטי. זכור בעיקר כמבצע הראשי של מדיניות "הטיהורים הגדולים" של סטלין, למרות שנטל חלק רק בסוף טיהורים אלו. שיא כוחו היה בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה. לאחר מות סטלין הוא הודח מתפקידו והוצא להורג בידי יורשיו.

תוכן עניינים 1 עלייתו לעמדת כוח 2 בריה באן קה וה דה 3 פוליטיקה שלאחר המלחמה 4 לאחר מות סטלין 5 נפילתו של בריה 6 דמותו האישית

[עריכה] עלייתו לעמדת כוח

כמו סטלין, גם בריה היה גאורגי. אביו של בריה, פאבל קוקאביץ' בריה, היה איכר מגרלי. הוא נולד במרחאולי, באזור סוחומי שבחבל אבחזיה של גאורגיה. הוא למד בבית ספר טכני בסוחומי, והצטרף למפלגה הבולשביקית במרץ 1917 בעודו סטודנט להנדסה בבאקו. ישנם מקורות הטוענים כי רישומי המפלגה המקוריים זויפו ובריה הצטרף לשורותיה רק מאוחר יותר, ב1919. הם טוענים גם כי הוא היה תקופה מסוימת עריק מהצבא האדום, אך לטענה זו לא נמצא ביסוס מוצק.

בשנת 1920 או 1921 בריה הצטרף לווצ'קה (נודע אחר כך כצ'ה קה, הוועדה המיוחדת הכלל-רוסית למלחמה במהפכת הנגד ובחבלה), שהייתה המשטרה החשאית הפוליטית הראשונה של הבולשביקים. באותו זמן הצבא האדום כבש את הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה ולמשטרה החשאית היה תפקיד מכריע בטיהור הפוליטי של הארץ מ"מנשביקים". בשנת 1922 כבר היה בריה סגן המפקד של האו גה פה או, יורשו של הצ'ה קה.

בריה, כגאורגי, תמך בסטלין מראשית דרכו במפלגה הקומוניסטית. ב1924 הוא הוביל דיכוי של מרידות לאומניות בטביליסי במחיר של 5,000 הרוגים למתקוממים. לאחר תצוגת כוח זו מונה בריה למפקד אזור עבר-הקווקז באו גה פה או והוענק לו אות מסדר הדגל האדום.

בשנת 1931 מונה בריה למזכ"ל המפלגה בגאורגיה, ושנה לאחר מכן בכל עבר-הקווקז. הוא היה לחבר הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית ב-1934, והמשיך להיות גורם דומיננטי בפוליטיקה של הרפובליקה הגאורגית גם לאחר שלא התגורר בה, עד למותו.

בשנת 1935 כבר היה בריה בעל ברית חשוב של סטלין, הוא פרסם ספר ששכתב את ההיסטוריה של הקווקז כדי להציג מצג שבו סטלין היה מנהיג קומוניסטי יחיד באזור מתחילתו. משהחלו ה"טיהורים" ב-1934 ברצח סרגיי קירוב, ניצל בריה את ההזדמנות וחיסל את החשבונות שהיו לו עם מנהיגים קומוניסטים אחרים בקווקז. בשנת 1937 הוא נשא נאום ובו אמר: "ידעו אויבינו כי כל המרים יד כנגד רצון העם, כנגד רצון המפלגה, סטלין ולנין, ימחץ ויושמד ללא רחמים"

[עריכה] בריה באן קה וה דה

באוגוסט 1938 הביא סטלין את בריה למוסקבה לתפקיד סגן ראש האן קה וה דה, המשרד שהיה אחראי על בטחון המדינה והכוחות המשטרתיים. משרד זה רדף ודיכא כל מי שנחשד כמתנגד המשטר - הגלה, עינה והוציא להורג אזרחים רבים עד כדי כך שבשנת 1938 תשתית הצבא, הכלכלה והמשטר הסובייטי היו במצב רעוע ביותר וסטלין החליט למתן את הקצב. בנובמבר בריה קודם לתפקיד ראש האן קה וה דה במקום ניקולאי יז'וב (שהוצא להורג ב־1940) ומיד "טיהר" את משרדו תוך החלפת מחצית האנשים בנאמניו, ברובם ממוצא קווקזי.

למרות ששמו של בריה נקשר ב"טיהורים הגדולים", תקופתו בראש האן קה וה דה הייתה כבר סופם. למעלה ממאה אלף איש שוחררו מהגולאג, ופורסם רשמית שהייתה "הגזמה" וחוסר צדק בזמן ה"טיהורים" הללו, תוך תליית האשמה ביז'וב, כמובן. אין לטעות ולהאמין כי בריה היה רחום מקודמו - המאסרים ללא משפט וההוצאות להורג המשיכו להתבצע, ולקראת פרוץ המלחמה ב־1940 הם אף הואצו. בתקופה זו בריה פיקח על טרנספר של אוכלוסייה מחלקים של פולין והמדינות הבלטיות בעקבות כיבושן על ידי ברית המועצות. במרץ 1940 הוא חתם על הוראה לרצח של 275,000 איש מן האינטליגנציה הפולנית, ביניהם 14,700 שבויי מלחמה ביער קאטין, סמוך לסמולנסק ובאתרים נוספים.

במרץ 1939 היה בריה למועמד לחברות בפוליטביורו. למרות שלא הפך לחבר מלא בו עד לשנת 1946, עדיין היה בריה אחד האנשים החזקים ביותר בברית המועצות. בפברואר 1941 הוא מונה לסגן יו"ר הסובנארקום, ובחודש יוני, לאחר פלישת הנאצים, היה לחבר בוועדה להגנת המדינה (גה קה או).

בתקופת מלחמת העולם השנייה היה בריה אחראי על תחומי פנים חשובים. הוא גייס בכפייה מיליונים של אסירים בגולאגי האן קה וה דה לייצור מלחמתי. יחד עם גיאורגי מלנקוב היה אחראי על תכנון ייצור הנשק, המטוסים ומנועי המטוסים. זו הייתה תחילת בריתו עם מלנקוב, שהתבררה כבעלת חשיבות מכרעת בעתיד.

בשנת 1944, עם גירוש הנאצים משטחי ברית המועצות, היה בריה לאחראי על הטיפול במיעוטים האתניים שהואשמו בשיתוף פעולה עם הנאצים, וביניהם הצ'צ'נים, האינגושים, הטטרים של קרים והגרמנים של הוולגה. כל אלו הוגלו מארצם למרכז אסיה הסובייטית ורבים מהם אבדו את נפשם בשל כך.

בריה היה אחראי גם על פרויקט פיתוח הנשק גרעיני הסובייטי, תוך הפעלת רשת ריגול בנסיון ללמוד את ממצאי "פרויקט מנהטן" האמריקאי.

[עריכה] פוליטיקה שלאחר המלחמה

בדצמבר 1945 עזב בריה את תפקידו כראש האמ ווה דה (שהחליף את האן קה וה דה), אך עדיין ריכז כוח רב בידיו כסגן ראש הממשלה של סטלין, שהתקרב לגיל 70.

עם הזדקנותו של סטלין, אופיינו שלהי שנות הארבעים במאבק סמוי על הירושה בין סגניו. לקראת סוף המלחמה אנדריי ז'דנוב נראה כיורש המבטיח ביותר, לאחר שהיה מנהיג המפלגה בלנינגרד במהלך המלחמה ומונה לאחראי על כל ענייני התרבות ב-1946. בריה וז'דאנוב היו יריבים עוד קודם לכן, ולכן חבר בריה עם מלנקוב כנגד ז'דנוב. אנשי רוח לנינגרדיים בולטים כמשוררת אנה אחמטובה נרדפו קשות כדי להבאיש את ריחו של ז'דנוב.

ז'דנוב מת במפתיע באוגוסט 1948, ובריה ומלנקוב איחדו את כוחותיהם ו"טיהרו" את אנשי ז'דנוב במה שנודע כ"פרשת לנינגרד". למעלה מאלפיים איש הוצאו להורג בתואנות שונות, ובהם סגנו של ז'דנוב - אלכסיי קוזנצוב, ראש המפלגה בלנינגרד - פיוטר פופקוב וראש ממשלת הרפובליקה הרוסית מיכאיל רודיונוב. רק לאחר מותו של ז'דנוב החל ניקיטה חרושצ'וב להיחשב כאלטרנטיבה אפשרית לבריה ומלנקוב.

בשנים שלאחר המלחמה פיקח בריה על הקמת מנגנוני משטרה חשאית בנוסח סובייטי במדינות ברית ורשה, ולאחר הפירוד בין ברית המועצות למשטרו של טיטו הוא ארגן משפטי ראווה למנהיגים קומוניסטים כלאסלו רייק בהונגריה ורודולף סלנסקי בצ'כוסלובקיה (ראו משפטי פראג). הוא העביר את השליטה הישירה במשטרה החשאית לידי נאמנים כויקטור אבאקומוב וּוסוולוד מרקולוב, תוך שהוא שומר את סמכויות הבטחון הכללי לעצמו. ביולי 1945 הוא מונה למרשל של ברית המועצות למרות שמעולם לא נשא בתפקיד צבאי פיקודי, אך תרם רבות למאמץ המלחמתי הסובייטי ולנצחון במלחמת העולם השנייה.

[עריכה] לאחר מות סטלין

סטלין מת ב-5 במרץ 1953, ארבעה ימים לאחר שסבל משטף דם במוח במהלך הלילה שלאחר ארוחת ערב עם בריה ובכירים אחרים. ויאצ'סלב מולוטוב, שר החוץ, פרסם בספר זכרונותיו כי בריה טען בפניו שהוא (בריה) הרעיל את סטלין, למרות שמעולם לא נמצאה עדות התומכת בסברה זו. עם זאת, ישנן עדויות שבריה מנע הגשת טיפול רפואי לסטלין במשך שעות ארוכות לאחר שסטלין איבד את הכרתו בטענה ש"סטלין ישן". ייתכן ולמעשה כל המנהיגים הסובייטים הסכימו (לפחות בשתיקה) להניח לסטלין, ממנו פחדו כל כך, למות.

לאחר מות סטלין היה מלנקוב, ידידו, לראש הממשלה ולאיש החזק בברית המועצות. בריה היה השני אחריו, ובשל היותו של מלנקוב חסר כישורי הנהגה אמיתיים, שלט למעשה בריה מאחורי הקלעים בברית המועצות כולה. חרושצ'וב היה רק מזכ"ל המפלגה, תפקיד שנתפס באותה עת כחסר חשיבות לעומת ראשות הממשלה.

בריה דגל בהקלות וליברליזציה בתקופה זו, כנראה כאמצעי לזכות באהדת הציבור. הוא התבטא רשמית ש"משפט הרופאים" היה שקר ועלילה ושחרר מספר רב של אסירים פוליטיים. באפריל הוא חתם על צו האוסר עינוי אסירים, למרות ההיסטוריה שלו כרב-מענים. הוא גם הפגין מדיניות סובלנית יותר כלפי עמים לא רוסיים בברית המועצות ושיכנע את הפוליטביורו לאפשר חופש כלכלי רב יותר בגרמניה המזרחית.

רוב ההיסטוריונים אוחזים בדעה שצעדים אלו היו תמרון של בריה על מנת לזכות בשלטון, שכן עברו אינו מחזק את הדעה שלפתע הפך למתון (כחרושצ'וב). עבור המתונים היעד העליון היה הכפפת המשטרה החשאית למרות המפלגה ולזאת בריה לא היה מסכים לעולם, שכן המשטרה החשאית הייתה בסיס כוחו.

לנוכח עברו של בריה, אין זה מפליא שמנהיגים קומוניסטים אחרים בברית המועצות חששו מפני עלייתו להנהגה, אך חרושצ'וב עדיין לא היה במעמד שבו יכול להתעמת עם הברית בריה-מלנקוב. ההזדמנות נקרתה לידיו בעת התקוממות כנגד הקומוניסטים במזרח ברלין, ששכנעה את מולוטוב, מלנקוב וניקולאי בולגנין שבריה מסוכן וגורם לחוסר יציבות בברית המועצות וגרורותיה. כמה ימים לאחר מהומות אלו, שיכנע חרושצ'וב את יתר המנהיגים, ובכללם מלנקוב, להדיח את בריה משורות המפלגה וההנהגה.

[עריכה] נפילתו של בריה

ישנן כמה עדויות על הדחתו ונפילתו של בריה. השלמות ביותר גורסות כי חרושצ'וב הוביל ב-26 ביוני 1953 את ישיבת הפרזידיום (שלפני כן נקראה פוליטביורו, ושונתה חזרה לשם זה ב-1966) להתקפה על בריה, ובה האשים אותו בהיותו סוכן של המודיעין הבריטי. בריה הופתע לחלוטין וקרא "ניקיטה סרגייביץ', מה מתרחש כאן?". מולוטוב ואחרים התבטאו אף הם בחריפות כנגד בריה, וחרושצ'וב ביצע הצבעה מהירה לסילוקו המיידי. מלנקוב לחץ על כפתור בשולחנו, וכוח (שהוכן מראש) של קצינים חמושים בראשות המרשל גיאורגי ז'וקוב פרץ לחדר ואסר את בריה. ישנן שמועות כי בריה נורה במקום, אך נראה שסברה זו אינה נכונה.

בריה נלקח בתחילה לכלא לפורטובו, ומשם הועבר למטהו של הגנרל קיריל מוסקלנקו, מפקד ההגנה האווירית של מוסקבה וידידו של חרושצ'וב מזמן המלחמה. מעצרו נשמר בסוד עד אשר סגניו החשובים נעצרו גם הם. כוחות האן קה וה דה ששהו במוסקבה והיו תחת פיקוד בריה פורקו מנשקם על ידי יחידות צבא סדירות.

העיתון "פראבדה" הודיע על מעצרו של בריה רק ב-10 ביולי, תוך ציון מלנקוב כיוזם והזכרת "פשעי בריה כנגד המפלגה והמדינה". בחודש דצמבר פורסם כי בריה ושישה משותפיו "זממו במשך שנים ארוכות לתפוס את השלטון בברית המועצות ולהשיב את הקפיטליזם בסיוע סוכנויות ביון זרות".

בריה נשפט בפני "טריבונל מיוחד", ולא הותר לו לייצג עצמו או לבטא את עמדתו. נגזר עליו גזר דין מוות ומוסקלנקו מעיד כי בריה נפל על ברכיו והתחנן לרחמים, אך הוצא להורג מיידית עם סגניו. בנו ואשתו נשלחו למחנה עבודה, אך שרדו ושוחררו מאוחר יותר. בנו, סרג'ו בריה, עדיין חי ופועל לטיהור שם אביו.

לאחר מות בריה, צומצם האן קה וה דה ממעמד של משרד ממשלתי לוועדה (הקה גה בה), ואף אדם שעמד בראשו לא ריכז כוח רב כל כך בידיו כבריה בשעתו.

[עריכה] דמותו האישית

לאחר נפילתו והוצאתו להורג של בריה, הפך זה למטרה נוחה ושעיר לעזאזל שבו יכול חרושצ'וב להיתלות במסע הדה-סטאליניזציה שלו בשנים 1956-1964. מעט נודע על בריה מאז ועד לנפילת ברית המועצות בשנת 1991, שאפשרה להיסטוריונים לגשת לארכיונים ולראיין עדי ראייה בכדי לגלות את העובדות האמיתיות אודות בריה. בשנת 1999 פרסם ההיסטוריון הרוסי אנטון אנטונוב-אובסנקו את ספרו בריה, הביוגרפיה המחקרית הראשונה על האיש. ספר זה אושש טענה וותיקה של כותבים אנטי-סובייטיים, שמעולם לא נחקרה עד תומה, ולפיה היה בריה גם סאדיסט שניצל את מעמדו להתעלל מינית בנשים. גם אחת משחקניות הקולנוע המפורסמות בתקופתו אולצה להיענות לזממו.

"בלילות נסע בריה ברחובות מוסקבה בחיפוש אחר נערות צעירות", כך מספר אובנסקו בספרו, "כשראה נערה שמצאה חן בעיניו, הוא ציווה על שומריו לחוטפה למעונו. לעתים הובאו חמש או שש נערות בלילה אחד. הן הופשטו מכל בגדיהן, פרט לנעליים, ואז אולצו לעמוד על ארבע במעגל כשראשיהן צמודים זה לזה. בריה היה בוחר אחת מהן במשיכה ברגליה ואונס אותה, הוא קרא לזה 'משחק הפרח'"

בריה גם רצח ועינה במו ידיו רבים מקורבנות הטיהורים, בעיקר נשים. קברים רבים של קורבנות אלו נמצאו בגן ובמרתפים של מעונו, המשמש כיום כשגרירות תוניס. בשנת 2001 נמצאו עצמות אדם מוסתרות מאחורי קיר במטבח בזמן שיפוצים במבנה. קירות רבים במרתף מכוסים בכתמי פיח, במקומות שבהם סבורים שבריה עינה את קורבנותיו באמצעות להבת מלחם.

במרץ 2000 דחה בית המשפט העליון של הפדרציה הרוסית את בקשת משפחתו של בריה לבטל את הרשעתו משנת 1953. למרות שבית המשפט הסכים כי החשדות בדבר בגידה וריגול היו מופרכים, הוא ביסס את סירובו לטהר את שמו של בריה בגין פשעיו האישיים והפוליטיים.