מדעי היהדות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדעי היהדות הוא שם כולל לגישה המנסה לגשת להיסטוריה היהודית, למחשבה היהודית ולטקסטים היהודיים, באופן אקדמי וביקורתי. התחום כולל עיסוק בתנ"ך, במחשבת ישראל, בחקר התורה שבעל פה, במשפט עברי, קבלה, היסטוריה של עם ישראל ועוד.
השימוש הראשון של מושג זה במשמעותו המודרני נעשה בגרמניה, בראשית המאה ה-19, על ידי אנשי תנועת חכמת ישראל, שמטרתם הייתה להציג את יופיה של היהדות בפני העולם האירופי המשכיל של אותה תקופה, ולבסס את היהדות על יסודות מדעיים מודרנים.
את תחום מדעי היהדות מאפיין השימוש הנרחב בכלי המחקר הפילולוגי - חקר הנוסח והעיסוק בכתבי יד, כמו גם בכלים ספרותיים, השוואות לתרבות הכללית, ועוד. בעולם הדתי ישנו יחס אמביוולנטי כלפי העיסוק במדעי היהדות. בעוד שבחברה החרדית וכן בחלק מן החברה הדתית-לאומית, רואים בשלילה את העיסוק האקדמי ביהדות, ישנם רבים הרואים בעיסוק זה ברכה ותוספת נדבך חשוב ליהדות הקלאסית. דוגמה למחלוקת בנושא זה ניתן לראות בפולמוס על אודות לימוד הגמרא בעזרת שיטת הרבדים, שמקורה בעולם האקדמיה.
