מהיינה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מהאייאנה (מילולית "המרכבה הגדולה") הוא אחד מהזרמים הגדולים של הבודהיזם. הוא נפוץ בסין, טיבט, יפן, קוריאה, וייטנאם וטיוואן. מהמאהייאנה התפתח הווג'ריאנה האזוטרי, שטוען לאחד בתוכו את כל האסכולות הקודמות.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקורות של המהאייאנה
חוקרים חושבים, כי המהאייאנה כתנועה נפרדת החלה בערך במאה הראשונה לפני הספירה בצפון מערב תת-היבשת ההודית, כשהם מעריכים כי הייתה תקופה ראשונית של כשלושה מאות לפני שהיא הועברה בצורה מפותחת יחסית לסין במאה השנייה לספירה. לפי וויליאמס (1989), ההתפתחות של המהאייאנה הייתה תהליך איטי והדרגתי. המהאייאנה לא הייתה "אסכולה" יריבה, ולפיכך לא הייתה תוצאה של קרע. נזירי מהאייאנה ושאינם מהאייאנה יכלו לחיות יחד בשלום באותו המנזר, כל עוד הם החזיקו באותו קוד התנהגות. בין מייסדי הזרם נוהגים לציין את נגרג'ונה.
[עריכה] הכתבים הראשונים הידועים
הטקסטים הראשונים הידועים של המהאייאנה הם תרגומים שנעשו לסינית על ידי הנזיר הקושאני לוקאקסמה בבירה הסינית לוייאנג, בין 178 ל189 לספירה.
כתביו של לוקאקסמה כוללים תרגום של הפראטיוטפאנה סוטרא, הכולל את האיזכור הראשון הידוע של הבודהה אמיטאבהא וארצו הטהורה ונחשב למקור מנהגי הארץ הטהורה בסין, וכן התרגומים הראשונים הידועים של "מושלמות החכמה", טקסט יסוד במהאייאנה.
[עריכה] הכתובות הראשונות הידועות
כתובות האבן המוקדמות ביותר שכוללות ניסוחי מהאייאנה נמצאו בהודו במאת'ורה ותוארכו בערך ל180 לספירה. שרידים של פסל של הבודהה נושאים את הכתובת הברהמית: "נעשה בשנת 28 למלכותו של המלך הובישקה... עבור הבודהה אמיטאבהא" (מוזיאון מאת'ורה). כתובות כאלה הם מאוחרות למדי ומעטות (הכתובת הידועה הבאה היא מסוף המאה השלישית), ביחס לכמות הגדולה של כתבי מהאייאנה שהועברו ממרכז אסיה לסין באותו הזמן, והמעורבות של נזירים בודהיסטים מרכז אסייתיים, מה שמביא למסקנה כי עיקר ההתפתחות של המהאייאנה הייתה בעיקר בצפון מערב.
[עריכה] המועצה הבודהיסטית הרביעית
העלייה הפורמלית של הבודהיזם המהאייאני תוארכה לאמצע המאה ה-2, כאשר הקיסר הקושאני קנישקא כינס את המועצה הבודהיסטית הרביעית בגנדהרה, שאישרה את הפיצול של הבודהיזם המהאייאני מאסכולות הניקייה הבודהיסטיות המסורתיות.
תקופה זו הייתה גם עדה לאינטראקציה תרבותית רבה בין התרבות הבודהיסטית להלניסטית, שהשפיעה על הדמויות הראשונות של הבודהה, במה שידוע כאמנות יוונית-בודהיסטית.
[עריכה] התרחבות (המאה ה-1 – המאה ה-10)
מהמאה הראשונה ובתוך כמה מאות, המהאייאנה פרחה והתפשטה במזרח מהודו ועד דרום מזרח אסיה, ולצפון לכיוון מרכז אסיה, קוריאה, סין ויפן, כשהבודהיזם הגיע לבסוף ליפן ב538 לספירה.
המהאייאנה נעלמה מהודו במהלך המאה ה-11, ולאחר מכן איבדה מהשפעתה בדרום מזרח אסיה שם היא הוחלפה בידי בודהיזם ת'ראוואדי מסרי לנקה.
המהאייאנה נותרה לאמונה הבודהיסטית העיקרית במזרח אסיה.
[עריכה] דוקטרינה
את דרך המהאייאנה, בניגוד לאסכולה השמרנית יותר ת'ראוואדה, ניתן לאפיין ב:
- אוניברסליזם, שלפיו לכל יחיד יש את טבע הבודהה.
- חכמת הארה, כמוקד העיקרי של המימוש.
- חסד, על ידי העברה של המעלות.
- גאולה, שנתמכת בידי קוסמוגרפיה עשירה, הכוללת עולמות וכוחות עליונים, עם מגוון בודהיסטאוות, אנושיות ואלוהיות, שיכולות לעזור למאמינים.
המהאייאנה הפילוסופי נוטה להתמקד בשלושת המאפיינים הראשונים (אוניברסליזם, חכמת הארה וחסד) ללא עניין רב בנושאים העל טבעיים, ואילו מהאייאנה אדוקה מתמקדת בעיקר על גאולה לקראת עולמות אחרים.
[עריכה] אוניברסליזם
המילה "מהאייאנה" פירושה היאנה הגדול, או המרכבה הגדולה, בניגוד להיניאנה, או המרכבה הקטנה, דבר שמראה על החשיבות של האוניברסליזם, או הגאולה הכללית. הרעיון המרכזי הוא שלכל יחיד יש טבע של בודהה, ולכן הוא בודהה פוטנציאלי שיכול להגיע לבודהי.
זאת לעומת הדוקטרינה של ההיניאנה, שחושבת כי החיפוש אחר הנירוואנה אפשרי רק למעטים, מחייבת חיים כנזיר, ויתור על כל הרכוש הארצי וניתוק מהחיים והתשוקות, אידאל שרק מבחר קטן מסוגל לו.
בשל העמדה האוניברסליסטית שלה, המהאייאנה הייתה מושכת יותר להמונים שאינם נזירים, בהצעת דרכים שונות להארה.
[עריכה] חכמת הארה
לפי המהאייאנה, הבודהיזם המסורתי נוהג להתמקד בגישה אסכטית ואינדבידואלית להגיע לנירוואנה: כיבוש התשוקות, ניתוק מהעולם, התבודדות.
לעומת זאת ההתמקדות העיקרית של המהאייאנה הוא הבודהיסיטה: נפש בעלת חסד רב, המאוחדת בחכמה (פרג'נה) שמגיע לריקות. עם נפש זו, המאמין יגיע למטרה הסופית של ההארה, או הבודהאיות: שכל כל יודע, חופשי מייסורים ומהגורמים להם, שמסוגל לעבוד ללא לאות למען כל היצורים החיים, שנעשה לבוהדיסטווה, שלה שש שלמויות: נדיבות, סבלנות, מדיטציה, מוסריות, אנרגיה וחכמה.
אסכולות רבות של הבודהיזם המהאייאני התמקדו על טיב ההארה ועל הנירוונה עצמה, מהמהדייאמיקה ליוגקרה ועד הזן.
[עריכה] חסד
חסד (או רחמים), או קארונה, הוא מושג מפתח נוסף במהאייאנה, ונחשב כהשלמה ההכרחית לחכמת הארה. החסד חשוב מאוד בכל האסכולות של הבודהיזם, אך במיוחד במהאייאנה. הוא נסמך על הרעיון שמעלות מוספות יכולות להיות מועברות לאחרות.
הבודהיסטאוות הם הפועלים העיקריים בחסד, כאשר אבלוקיסברה הוא הראשון מביניהם. למרות שהם הגיעו להארה, הבודהיסטאוות בדרך כלל נשבעות שלא להכנס לנריוונה עד שכל השאר גם נגאלו. עד אז הם עוזרים לאחרים להגיע להארה.
[עריכה] גאולה
המהאייאנה האדוקה פיתחה קוסמוגרפיה עשירה, עם בודהות ובודהיסטוות שונים, החיים בעולמות עליונים. הרעיון של השילוש, או הטריאקה, תומך בעולמות אלה, כשהוא עושה את הבודהה עצמו לדמות דמוי אלהית טרנצדנטלית.
תחת תנאים שונים, המאמינים יכולים להגיע לארצות אלה לאחר מותם, כך שכאשר הם חיים מחדשים הם יוכלו לנסות להגיע לבודהאיות בתנאים הטובים ביותר. כשהדבר תלוי בכת, הגאולה הזו לגן עדן יכולה להיות מושגת על ידי אמונה, הדמיה או אפילו על ידי אמירה של שמו של בודהה. גישה זו לגאולה היא המקור של המשיכה של ההמון לבודהיזם אדוק, במיוחד כפי שהוא מיוצג בידי הארץ הטהורה.
קוסמוגרפיה זו גם איפשרה למהאייאנה להיות סינקרטיים למדי ולקבל אלים ואמונות אחרות. מקורות שונים הוצעו על מנת להסביר את עלייתה, כמו כתות הינדיות אדוקות פופולריות (בהכטי), ותאולוגיות פרסיות ורומאיות-יווניות, שהגיעו להודו מצפון מערב.
[עריכה] כתבים מהאייאנים
המהאייאנה נבדלת ממסורת הניקייה (שלפעמים קוראים לה אסכולת ההיניאנה) בכך שהיא מקבלת את סוטרות המהאייאנה (סוטרה = ספר, כתב). אך אסכולות המהאייאנה אינן דוחות את הסוטרות של הניקייה, כגון אלה שחוברו בקנון הפאלי; אלה גם נחשבים לבעלי סמכות.
כתבי המהאייאנה כנראה נכתבו במאה הראשונה לפנה"ס. חלק מהם, כגון סוטרות שלמות החכמה, מוצגים כדרשות של ממש של הבודהה שהוסתרו. לפי תיאורים מסוימים, דרשות אלו נמסרו במסורת בעל פה יחד עם סוטרות אחרות, אך תיאורים אחרים אומרים כי הם הוסתרו ונתגלו כמה מאות שנים לאחר מכן בדרך מיתולוגית כלשהי. בנוסף לסוטרות, חלק מהטקסטים של המהאייאנה הם למעשה פרשנים.
כתבי המהאייאנה החשובים המוקדמים ביותר שאנו מכירים בוודאות הם סוטרות שלמות החכמה, סוטרת אבטאמסאקה, סוטרת הלוטוס, סוטרת הוילמקירטי, וסוטרת הנירוונה.
הקנון המהאייאני הורחב עוד לאחר שהבודהיזם עבר לסין, שם הטקסטים הקיימים תורגמו. טקסטים חדשים, כמו סוטרת הבמה וסוטרת ההארה המושלמת לא היו הודיים במוצהר, אך נתקבלו כקדושים בשל הערך העצמי שלהם. כתבים מאוחרים יותר כוללים את הלינג'י לו, פרשנות מאת לינג'י. עם התפתחותם של הבודהיזם הסיני והקוריאני, פרשנויות חשובות נוספות נכתבו. אלה כללו, בין השאר - בקוריאה את כתביו של ג'ינול, וביפן – כתבים כמו השובוגנזו של דוגן.
