מורה נבוכים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

כתב יד תימני של הספר מורה נבוכים, כתוב בערבית יהודית

הספר "מורה הנבוכים" (בערבית יהודית: דלאלה אלחאירין; מכונה בקיצור גם "המורה") של הרמב"ם מהווה יצירת מופת פילוסופית אשר עיצבה את דיוקנה של ההגות היהודית ואף תרמה את חלקה להתפתחותה של הפילוסופיה המערבית. יש הרואים במורה נבוכים את החיבור הפילוסופי החשוב האחרון שנכתב בשפה הערבית.

תוכן עניינים

1 מהות הספר ומקורותיו
2 היחס לספר בעולם היהודי
3 חלקי הספר
4 תרגומי הספר
- 4.1 תרגומים לעברית
- 4.2 תרגומים לשפות אחרות
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] מהות הספר ומקורותיו

ב"מורה הנבוכים" פורש הרמב"ם את שיטתו בנושאים רבים וביניהם: נבואה, השגחה, טעמי המצוות, תורת המדינה ובריאת העולם ואתיקה בין אנושית. בכל הנושאים מטפל הרמב"ם באורח רציונלי, לאמור, הוא מציג הוכחות הגיוניות התומכות בטענותיו. הרציונליזציה של תכני הדת מהווה את אחד מסימני ההיכר הבולטים ביותר של מורה הנבוכים.

שורשיה של הפילוסופיה המוצגת במורה הנבוכים נטועים בעולם היווני ובעיקר בהגותו של אריסטו. אולם הגותו של אריסטו לא חדרה למחשבתו של הרמב"ם ללא מתווכים. הרמב"ם הושפע מאוד מפרשנים ערביים של אריסטו ובעיקר מכתביו של אבונצר אלפראבי ואבן סינא.

במבוא לספר כותב הרמב"ם שבתוך הספר הוא טמן גופי ידע, שאותם הוא מבקש להסתיר מן הקורא הפשוט. הוא קורא למשכיל לנסות לפענח את סודותיו ולחשוף את הידע הנחשק המוסווה בתוך ספרו. לעומת משנה תורה ההלכתי, שבו ידע הרמב"ם לאסוף מקורות ידע ממכמני התלמודים ולגבש אותם למבנה ארכיטקטוני מסודר, עושה הרמב"ם במורה הנבוכים את הפעולה ההפוכה, ומפזר נושאים באופן מכוון בחלקים השונים של ספרו, באופן שרק מי שיש לו בקיאות מעמיקה בספר, יכול לגבש את תפיסת הרמב"ם לגבי נושאים שונים.

[עריכה] היחס לספר בעולם היהודי

לאחר יציאתו, עורר הספר ויכוח בחוגים יהודיים, והיו שטענו שספר זה – והעיסוק בפילוסופיה בכלל – מחלישים את האמונה הדתית ואת המחוייבות ההלכתית. ההתנגדות ל"מורה נבוכים" הביאה בתקופה מסוימת לחרם על ספרי הרמב"ם, עד שבמקומות מסוימים שרפוהו. מראשי המתנגדים לחיבור היו רבי שלמה מן ההר ותלמידו רבי יונה (שמאוחר יותר, חזר בו מהתנגדותו) וכן הרשב"א שחרם בחתימתו המגביל את לימוד הפילוסופיה מופיע בספר "מנחת קנאות" לרבי אבא מרי מלוניל, היוצא בחריפות כנגד החיבור וכנגד לימוד הפילוסופיה בכלל. בינו ותומכיו לבין קבוצת רבנים שתמכו בספר, התנהל פולמוס חריף שעורר הדים רבים בעולם היהודי. (ראו גם:הרמב"ם ורציונליזם)

לצד המתנגדים והמחרימים היו לספר גם תומכים נלהבים, כמו דון יצחק אברבנאל, הרלב"ג ואחרים, שכתבו פירושים ל"מורה נבוכים".

כיום הספר מקובל על חוגים יהודיים רבים, אך יש הרואים סכנה במסרי הספר ובהעזרותו במקורות שאינם מהעולם היהודי, ועל כן מגבילים מאוד את הלימוד בו. בין כתלי הישיבות החרדיות לא ניתן לרוב למצוא את הספר, ואף בישיבות הציוניות יש רבנים המגבילים את הלימוד בו לגיל או רמת השכלה מסוימת.

[עריכה] חלקי הספר

הספר מחולק לשלושה חלקים:

החלק הראשון פותח בענייני שפה ולשון, במאבק נגד הנטייה להאנשת האל, מהלך שמגיע לשיא בתורת שלילת התארים ובהוכחות נגד ההגשמה של האל, ובפולמוס עם התאולוגיה של הכלאם.
החלק השני עוסק בהוכחות לקיום האל, ובדיון בשאלה האם העולם נברא או קדמון. בהמשך יש עיסוק נרחב במושג הנבואה.
החלק השלישי עוסק בתחילתו בנושאי מעשה מרכבה, השגחה פרטית, תורת הגמול ובעיית הרע בעולם. אחר כך פונה הרמב"ם לעסוק בטעמי המצוות.

[עריכה] תרגומי הספר

כאת יתר ספריו, מלבד ה"משנה תורה" הכתוב בעברית הקרובה ללשון חז"ל, כתב הרמב"ם את המורה בערבית יהודית ספרותית. בחירה זו נעשתה מאחר והייתה זו השפה הרווחת בקרב קהל היעד של החיבור. עם זאת, מיד לאחר פרסומו היכה הספר גלים ונתעורר אליו ביקוש גם בקרב יהודים שלא היו דוברי השפה וכן בקרב נוצרים. עובדה זו הביאה לכך שהחל ממועד פרסומו ועד ימינו זכה הספר למגוון מהדורות מתורגמות בשפות רבות.

[עריכה] תרגומים לעברית

דפוס ראשון של הספר בתרגום לעברית של שמואל אבן תיבון. רומא, שנת 1480 לערך

[עריכה] ימי הביניים

התרגום הראשון של מורה הנבוכים לעברית נעשה עוד בחייו של הרמב"ם בידי ר' שמואל אבן תיבון (~1160 - ~1230), שאף התייעץ עימו בעבודת התרגום שלו. התרגום נעשה בהזמנתם של יהודי פרובאנס ודרום צרפת. ר' שמואל בן תיבון היה נצר למשפחת מתרגמים ואף היה פילוסוף בזכות עצמו. עם זאת, עיקר פרסומו הגיע לו בזכות תרגומו למורה נבוכים.
מיד לאחר שר' יהונתן מלוניל שיגר אליו את ההזמנה לתרגום, פנה ר' שמואל אל הרמב"ם בבקשה לקבל ממנו הנחיות בעבודת התרגום, ביאור ביטויים קשים וכן ביקש להיפגש עימו. הרמב"ם השיב לו באיגרת בה תיאר את סדר יומו העמוס ובכך התחמק מפגישה עם ר' שמואל. עם זאת, הרמב"ם שיבח את עבודתו של אבן תיבון, ביאר את הביטויים עליהם נשאל, וייעץ לר' שמואל להימנע מתרגום מילולי ולהעדיף את השמירה על התכנים ורוח הדברים.
ר' שמואל סיים את עבודת התרגום בשנת ד'תתקפ"ד (1224), כעשרים שנה לאחר פטירת הרמב"ם. עבודתו הייתה מפעל חלוצי ותרגומו נחשב למדויק ולא חורג משפתו המקורית של הכתוב (זאת בניגוד מסוים להנחייתו של הרמב"ם עצמו, כך גם באשר לביטויים ספיציפיים עליהם שאל את הרמב"ם ולבסוף תירגמם באופן שונה מהצעת הרמב"ם). לצורך עבודתו נאלץ ר' שמואל להמציא מילים רבות שהיו חסרות באוצר המילים של העברית הימי-ביינימית. חלק מן המילים החדשות נגזרו משורשים עבריים קיימים, וחלקן הושאל מהערבית. לתרגומו צירף אבן תיבון נספח ובו "פירוש המילים הזרות" בו ביאר את המונחים הפילוסופיים בהם השתמש ושאת חלקם יצר בעצמו. גם מבנה המשפטים של אבן תיבון שומר במידה רבה על התחביר הערבי. בכך הניח אבן תיבון תשתית לשונית-פילוסופית בעברית עבור מחברים בדורות הבאים שנמשכו אחר תרגומו. לשונו של אבן תיבון נחשבת לקשה ומסורבלת עבור הקורא העברי בן זמננו. כמו כן, על אף ההקפדה היתירה שלו על לשונו המקורית של הרמב"ם (וייתכן שגם בשל עובדה זו), היו שהאשימו אותו באי דיוקים. עם זאת, חשיבותו של תרגום זה גדולה ביותר הואיל וכמעט כל פרשני המורה מתייחסים לתרגומו של אבן תיבון, ולא למקור הערבי. הרוצה להבין את הפילוסופיה היהודית ימי-ביינימית יזדקק, גם אם בעל כורחו, לתרגום זה. התרגום זכה להדפסות ומהדורות רבות, החל מראשית עידן הדפוס ועד מחצית המאה העשרים. כיום, בתרגום זה משתמשים בישראל בעיקר בחלק מהישיבות וכן בחוגים למחשבת ישראל באוניברסיטאות.

סמוך לפרסום תרגומו של אבן תיבון, פרסם בשנת 1225 המשורר רבי יהודה אלחריזי את תרגומו למורה הנבוכים, תרגום שהוכן גם הוא בהזמנה, בהזמנת יהודי ספרד. אלחריזי, איש טולדו, משורר ומתרגם שירה מוערך, תירגם את המורה ללשון שוטפת יותר ומעודנת יותר מזו של אבן תיבון, אך גם פחות מדויקת ועקבית. תרגומו של אלחריזי לא זכה לאותו פרסום לו זכה תרגומו של אבן תיבון, אך שימש יסוד דווקא לכמה תרגומים לשפות אירופיות שונות.

[עריכה] תקופת ההשכלה

בתקופת ההשכלה החל להתעורר ענין מחודש הן בשפה העברית והן בפילוסופיה היהודית הימי-ביינימית. עובדות אלו הביאו ליצירתם של כמה תרגומים חדשים גם למורה נבוכים. בשנת 1795 פרסם יצחק סטנוב (1732 - 1804), סופר עברי פורה ומראשוני תנועת ההשכלה, תרגום לחלקים ב' וג' של המורה.
מנחם מנדל לפין (1749 - 1826), מאבות ההשכלה בגליציה, תירגם ספרי מדע לעברית וליידיש במטרה לשפר את מצב היהודים. כמו כן, לחם בחסידות אך גם במשכילים שפרקו עול תורה ומצוות. בכדי להנגיש את מורה הנבוכים לציבור המשכיל הרחב, החליט לנסח את מורה הנבוכים בתרגומו של אבן תיבון מחדש. ניסוחו של לפין רהוט מזה של אבן תיבון אך מדויק פחות. בחייו הספיק להגיע רק עד פרק ע"ב בחלק א'. תרגום זה נדפס לאחר מותו (בשנת 1829 או 1833).

[עריכה] המאה ה-20

התרגום החשוב ביותר לעברית מאז תרגומו של אבן תיבון נעשה על ידי הרב יוסף קאפח ונדפס לראשונה בשנת תשל"ב (1972) בהוצאת מוסד הרב קוק. במרוצת חייו תירגם וההדיר הרב קאפח עשרות ספרים, רובם של חכמי ימי הביניים ובראשם כתבי הרמב"ם. מהדורתו התבססה בעיקר על כתבי יד תימניים. מהדורה זו נחשבת למדויקת יותר מקודמותיה, אך נאמנותה ללשון הרמב"ם הימי-ביינימית מקשה במקומות רבים על הקורא המודרני.

תרגום מדעי חדש של פרופסור מיכאל שורץ בהוצאת אוניברסיטת תל אביב המסתייע בתרגומים הקודמים. שפת התרגום מודרנית ונגישה יותר, כולל שימוש במושגים מודרניים במקום המקוריים. בספר הפניות לספרי עזר ומאמרים ביחס לכל פרק ועניין.

[עריכה] תרגומים לשפות אחרות

במרוצת הדורות, תורגם המורה לשפות רבות. עד לעת החדשה זכה המורה לשני תרגומים ללטינית וכן תרגומים לספרדית ואיטלקית. התרגום הראשון לשפה אירופאית מודרנית היה תרגומו של הרב ד"ר שמעון ב' שייער לגרמנית ויצא לאור בפרנקפורט בשנת 1838. במהלך המאה ה-19 התפרסמו שלושה תרגומים נוספים לגרמנית, שני תרגומים לאנגלית, תרגום נוסף לאיטלקית וכן תרגום להונגרית.
העבודה המשמעותית ביותר על המורה במאה ה-19 הייתה הוצאת המהדורה המדעית של מורה הנבוכים בשפת המקור על ידי המזרחן שלמה מונק בין השנים 1856 - 1866. מהדורתו התבססה על כתבי היד החשובים של המורה וצורפו לה הערות שוליים חשובות וכן תרגום של המורה לצרפתית. כל חוקרי ומתרגמי המורה מכאן ואילך (הן לעברית והן לשפות אירופיות) התבססו על מהדורה זו של מונק.
מורה הנבוכים המשיך להיתרגם ללשונות רבות גם במאה העשרים, בכללן ניתן לציין את היידיש (1936), תרגום נוסף לגרמנית של מבחר פרקים מהמורה שפורסם על ידי אלכסנדר אלטמן בשנת 1935, ארבעה תרגומים נוספים לספרדית וכן תרגום לקטלאנית. כמו כן, זכה הספר או חלקים ממנו לשלוש מהדורות נוספות באנגלית במהלך המאה ה-20. שתיים מהן נעשו בידי ישראלים - חיים רבין ופרופסור שלמה פינס, והשלישי בידי פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת הונולולו. בשנת 2000 התפרסם גם תרגום חלק א' של מורה הנבוכים לרוסית.