מנדל לפין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ספר "חשבון הנפש", שער המהדורה שהודפסה בדפוס ראם, וילנה תר"ה (1845) בעידודו של ר' ישראל סלנטר

רבי מנחם מנדל לפין מסטנוב (ביידיש: מענדל או מענדיל לעפין, בקיצור רמ"ל; 1749 - ו' בתמוז תקפ"ו, 9 ביולי 1826), מראשוני תנועת ההשכלה היהודית בפולין, מתרגם ומחבר ספרות עממית בעברית וביידיש.

[עריכה] קורות חייו

לֶפין (כנראה שיבוש של "לוין") נולד בעיירה סטנוב שבפודוליה. בעקבות קריאת ספר האלגברה מהמאה השבע עשרה "אלים" של שלמה דילמדיגו, הידוע בשם יש"ר מקנדיאה (יוסף שלמה רופא) החל בלימודים כלליים, מעבר ללימודים היהודיים המסורתיים.

ב-1780 עבר לברלין ושם פגש את משה מנדלסון והתוודע לחוג המשכילים שסביבו. לפי עצת מנדלסון תרגם לעברית את ספר הרפואה העממית, "רפואות העם", של הרופא השווייצרי טיסו (Tissot), על פי התרגום הגרמני. התרגום שולב בספרו "מודע לבינה" (ברלין תקמ"ט, 1789), שכולל גם את "אגרות החכמה" - קובץ מכתבים על מדעי הטבע. בשנת 1783 או 1784 התיישב בעיירה מיקולאייב, ובסיועו של הנסיך הפולני המקומי אדם צ'רטוריסקי הדפיס ב-1794 מהדורה שנייה של ספר "רפואות העם". בראש המהדורה הופיעו הסכמות של רבנים רבים וגם מכתב ברכה ממנדלסון.

בשנים הבאות נדד רמ"ל בערים שונות בפולין והיה בין השאר במז'יבוז', בברדיצ'ב ובוורשה. בשנים 1788 - 1792 השתתף במועצה של רבנים לדיון במצב היהודים בפולין שכונסה בסיים בוורשה. מוורשה עבר רמ"ל לעיירה אוסטיה שבפלך מוהילוב, שם התגורר באחוזתו של היהודי העשיר יהושע צייטלין, שתמך בכמה תלמידי חכמים משכילים. הוא שימש כמורה לבניו ונכדיו של צייטלין, ובאחוזתו כתב את ספר המוסר שלו "חשבון הנפש".

ב-1792, על רקע חלוקת פולין והמהפכה הצרפתית ובעידודו של הנסיך צ'רטוריסקי כתב בצרפתית תזכיר ובו הצעה לשיפור חיי היהודים בפולין על ידי הפצת השכלה, כינון בתי ספר מתקדמים, איסור על לימודי חסידות וקבלה, הטלת מגבלות על הרבנים וכן הלאה - רעיונות מקובלים אצל אנשי תנועת ההשכלה בזמנו. לפין לא הזדהה לגמרי עם המשכילים שבזמנו, ויצא בביקורת עליהם על שהם נבדלים מהעם, אינם שומרים מצוות ומזלזלים בהלכה.

ב-1808 עבר למרכזי ההשכלה שבגליציה, שם איבד חלק גדול מרכושו, וגם החל סובל מלקות ראייה שהגיעה עד עיוורון. בגליציה התיידד עם אנשי הדור הבא של תנועת ההשכלה, ובהם שלמה יהודה רפפורט (שי"ר), ר' נחמן קרוכמל (רנ"ק) ויוסף פרל, והשפיע על דרכם ועל יצירתם. הוא החל לחבר תרגום של כמה מספרי המקרא ליידיש עם ביאור עברי, ממנו נדפסו רק תרגומיו למשלי ולקהלת.

ב-1818 הוציא רמ"ל לאור בז'ולקווה ספר בשם "מסעות הים", תרגום ועיבוד של שני ספרי מסעות על פי יואכים היינריך קאמפה (Campe). באותן שנים כתב גם חיבור אנטי-חסידי בשם "מחכימת פתי" שלא נתפרסם ונותר בכתב יד בספרייתו של יוסף פרל, עד שאבד בזמן מלחמת העולם השנייה. החיבור השפיע רבות על יצירותיו הסאטיריות האנטי-חסידיות של פרל, "מגלה טמירין" ו"בוחן צדיק", ועל כותבים נוספים מחוגו של פרל.

עד לפטירתו עבד על יצירה שעסק בה מאז ימיו בברלין, והיא תרגום חדש לספר מורה נבוכים של הרמב"ם בלשון חז"ל. רמ"ל לא ידע ערבית ולכן הכין את התרגום, או למעשה העיבוד, על פי התרגום הימיביניימי של שמואל אבן תיבון. רמ"ל הספיק להכין לדפוס רק את שני החלקים הראשונים, וגם אותם לא הצליח להגיה כראוי מחמת עיוורונו. בסופו של דבר נדפס רק התרגום לחלק הראשון של המורה, על ידי תלמידו וידידו של רמ"ל, מרדכי סוחוסטאוור, בז'ולקווה, לאחר מותו של רמ"ל (שנת הדפוס אינה מופיעה והיא כנראה 1831). לתרגום צורף גם מבוא של לפין למורה בשם "אלון מורה". שני החלקים האחרים נותרו בכתב יד. רמ"ל עצמו הלך לעולמו ב-9 ביולי 1826 בטארנופול (במחקר מוזכרים כמה תאריכים אחרים כתאריך מותו).

אף על פי שבזמנו היה רמ"ל מפורסם מאוד ואף היו שהחשיבו אותו כיורשו של מנדלסון, נשתכחו הוא וחיבוריו לאחר מותו. הדבר נבע ככל הנראה מהאופי העממי של יצירתו, ואי התאמתה לרוח הכללית של חיבורי אנשי תנועת ההשכלה.

[עריכה] כתיבתו

הספר "רפואות העם" הוא עממי גם בתוכנו וגם בסגנונו. רמ"ל השתמש בו בלשון חז"ל, בין השאר בהשפעת בן עירו יצחק סטנוב, וזאת בניגוד מוחלט למקובל בספרות של תנועת ההשכלה. הוא אף חידש מלים בעברית למונחים רפואיים, ובהן המלים חוקן, בחילה, שיעול ומלים אחרות שלא נשתמרו. הספר היה פופולרי מאוד, וקהילות רבות בפולין ובמזרח אירופה רכשו אותו לצורך הטיפול בחולים שלהן.

תרגום ספרי המקרא ליידיש בידי רמ"ל עורר התנגדות רבה אצל אנשי תנועת ההשכלה: לא זו בלבד שהיידיש הייתה בעיניהם "ז'רגון", שפה משובשת ונמוכה, אלא גם תרגומו עמד כנגד אחד המפעלים החשובים של ההשכלה - מפעל התרגום של ספרי המקרא לגרמנית, שהחל בו מנדלסון. אמנם כוונתו של רמ"ל לא הייתה דווקא להעלות את היידיש למדרגת שפת תרבות, אלא בעיקר להשתמש בה ככלי להפצת ההשכלה בכל שכבות העם, אך אף על פי כן לא יכלו המשכילים לקבל יצירה כזו ממי שנחשב ליורשו של מנדלסון בפולין. משכיל בשם טוביה פדר יצא נגד רמ"ל בסאטירה עוקצנית בשם "קול מחצצים". הוא תיאר בה שיחה דמיונית בעולם האמת בין מנדלסון ותלמידיו, ובה מתלונן מנדלסון כי אינו מבין את תרגומו של לפין ואת השפה העילגת וההמונית שבה נכתב. אחד התלמידים, יצחק אייכל, עונה למנדלסון שרמ"ל "בז למליץ (=לכותבים בעברית מליצית, המשכילים), ובפני דובר צחות ירוק יִרק". להגנתו של רמ"ל יצא משכיל אחר, יעקב שמואל ביק; הוא ענה לטענותיו של פדר, דיבר בשבחה של היידיש וקבע כי גם היא יכולה לשמש כלשון תרבות. דעה כזו הייתה חריגה לגמרי בנוף המשכילי, ואכן בהמשך חייו עבר ביק ממחנה המשכילים אל החסידות. רמ"ל עצמו לא התערב בפולמוס, אך לא המשיך להוציא לאור את התרגום אחרי שיצא התרגום לספר משלי; תרגומו לקהלת נדפס רק אחרי מותו.

ספרו "חשבון הנפש" הוא ספר מוסר העוסק בתיקון מידות הנפש ובחינוך עצמי. הספר מושפע מאוד מחיבוריו של בנג'מין פרנקלין. לפי יוסף קלוזנר, "חשבון הנפש" הוא תרגום ועיבוד של ספרו של פרנקלין The Way to Wealth. לפין לקח מפרנקלין את שיטת השיפור העצמי המבוססת על קביעת שלוש עשרה מידות בנפש ועבודה עצמית עליהן לפי שבועות. המהדורה הראשונה של "חשבון הנפש" יצאה בלבוב ב-1808. גם ספר זה הפך נפוץ ומשפיע מאוד בקהילות היהודיות בפולין ובמזרח אירופה, ויצא לאור בעוד חמש מהדורות במהלך המאה ה-19. השפעה מיוחדת הייתה לספר על רבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר, ששאב רעיונות רבים ממנו - לרבות שלוש עשרה המידות - ודחף להדפסת מהדורה של הספר בווילנה תר"ה (1844).

ההשפעה העיקרית של רמ"ל על הספרות העברית החדשה עד ימינו היא השימוש בלשון חז"ל. בימיו הייתה זו חריגה מהנורמה המשכילית שגרסה שימוש בעברית מקראית בלבד, אך חיבתו ללשון המשנה עברה לתלמידיו מרדכי סוחוסטאוור ואליעזר צבי צווייפל, ומהם לתלמידם שלום יעקב אברמוביץ' - הוא מנדלי מוכר ספרים, שהביא למהפכה בסגנון הספרות העברית כששילב בה את לשון המשנה.

[עריכה] לקריאה נוספת

יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך א, ירושלים תשי"ב, עמ' 224 - 253
שמואל ורסס, "בעקבותיו של החיבור 'מחכימת פתי' האבוד", בתוך: קרית ספר נה, תש"ם, עמ' 379 - 397
עמנואל אטקס,‫ ר' ישראל סלנטר וראשיתה של תנועת המוסר, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ד
Nancy Sinkoff, Tradition and transition: Mendel Lefin of Satanow and the beginnings of the Jewish Enlightenment in Eastern Europe, 1749-1826, Columbia University, 1996
קונטרס בואו חשבון, במעלת הספר המופלא בתורת החינוך התורתי "חשבון הנפש", שנדפס בשנת תר"ה בעצת אור ישראל וקדושו מרן הגרי"ס [=הגאון רבי ישראל סלנטר] זצוק"ל, הוצאת המוסד לעידוד לימוד התורה, ירושלים תשנ"ח