תנועת החסידות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בתנועה ביהדות מזרח אירופה מאמצע המאה ה-18. לערך העוסק בפירושים אחרים למילה חסידות, ראו חסידות (פירושונים).
החסידות - קבוצה או תנועה ביהדות. החלה מאמצע המאה ה-18, בעיקר בתחום פולין ההיסטורית, שלאחר מכן התחלקה בין הגושים השונים. לפי דימוי רווח, הפיחה תנועה זו רוח חיים ושמחה בקהילות יהודיות מדוכאות במעשי איבה ופוגרומים, שתקוותם לגאולה וישועה נכזבה שוב ושוב.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
מקובל לראות את ראשית התנועה החסידית בפעילותו של הבעל שם טוב באמצע המאה ה-18. התנועה החלה בדרום ממלכת פולין, והתפשטה בהדרגה בכל רחבי יהדות מזרח אירופה.
היהודים באותה תקופה היו במצב כלכלי, דתי, חברתי ובטחוני קשה מאוד: הם סבלו מפוגרומים כדוגמת גזרות ת"ח ת"ט, שקיעת השלטון המרכזי בפולין, קשיי חיים ופרנסה, וניכור שהתקיים בחברה היהודית בין קבוצה קטנה יחסית של חכמים הבקיאים בתורה לבין שאר פשוטי העם.
בעיות אלו היו הרקע לצמיחת משיחי השקר שבתי צבי ויעקב פרנק, וחיפוש דרך אחרת ביהדות. על צורך זה ענה הבעל שם טוב, שסחף אחריו את פשוטי העם בזכות התלהבותו ובזכות הרעיון שהפיץ שהיה בבסיסה של תורת החסידות, לפיו גם יהודי פשוט יזכה בגאולה אם יעבוד את אלוהיו מתוך שמחה כפי יכולתו, למרות שאינו בקיא ובעל ידע רב בתורה.
בתחילת המאה ה-20 חלה ירידה בכוחה של החסידות עקב הופעתן של תנועות חדשות. בזמן השואה הושמדה רוב רובה של התנועה, כאשר אדמו"רים וחסידיהם שנמלטו מאימיה, ייסדו מחדש קהילות בארץ ישראל ובארצות הברית.
מקור השם הינו בחסיד - אדם העושה חסד עם סביבתו, ונוקט במעשיו לפנים משורת הדין. בהקשרה של התנועה החסידית ביהדות הדורות האחרונים, הכוונה היא לחסידים של מנהיג רוחני, הקרוי רבי או אדמו"ר (ראשי תיבות של אדוננו מורנו ורבנו).
תנועה זו ינקה את רוחה מהקבלה והורידה אותה אל העם, תוך שהיא עושה פופולריזציה של תורה זו. כך שיעתקה ועשתה טרנספורמציה למושגיה של הקבלה מתורת העולם והאלוהות אל תורת הנפש והאדם.
[עריכה] מחשבת החסידות
בין יסודות מחשבת החסידות ניתן למנות את:
- הדבקות - תכליתו הרוחנית העליונה של החסיד, היא להיות מקושר אל האלוהים בכל עת. לכן הכוונה היא הדבר העיקרי והחשוב, והמצוות הם רק אמצעים שאמורים לסייע בכך וחשיבותן משנית. התפילה תופסת מקום מרכזי, מכיוון שהיא משמשת ככלי חשוב בדבקות, כאשר המטרה היא להגיע אל מצב אקסטטי המתואר כהתפשטות הגשמות, בו האדם פושט מעצמו את תודעתו והכרתו הגלויה, ומנסה להגיע לחווית דבקות באלוהות. יש חסידויות שפיתחו את רעיון ההתבודדות, בו האדם מתנתק מחברת האנשים לפרק זמן, ומתבודד עם עצמו בחיק הטבע, בכדי להגיע אל הדבקות.
- תורת הצדיק - מרכזיותו של המנהיג הרוחני. האדמו"ר, הינו "צדיק יסוד עולם" והוא החוליה המקשרת בין הקב"ה לבין החסידים. דרכו כל השפע והחיות יורדת משמי השמים אל נשמות החסידים. וכל חסיד מחוייב ומצווה להתקשר אל רבו בקשר נפשי אמיץ במה שקרוי הדבקות בצדיק, והלה מתדבק בשבילו באלוהים. כך זוכה גם החסיד הפשוט לדבקות. בכלל תורה זו גם חובת הציות החמורה למשמעת הצדיק, ואף המנהג להעביר לידיו מתנת כסף או 'פדיון' בתמורה לשירותיו.
- עבודה בגשמיות - ברוח דבריו של הבעש"ט בגנות הסגפנות, ולאור קבלת האר"י הרואה בעולם החומרי גלגול של מקור אלוהי, מייחסים חסידים תפקיד חיובי לאלמנטים חומריים בחיים, ובלבד שיכוון האדם השרוי בהם להעלותם לשורשם העליון בקדושה. אלמנט נוסף הקשור בכך וברעיון הדבקות הוא השמחה, שהרי שכינה איננה שורה מתוך עצבות. ואם אפשר לשמוח באמצעות כוסית של יין שרוף או משקה חריף הרי שאין בכך כל גנות.
- אהבת ישראל - בניגוד להשקפות שרווחו באותו זמן, שכללו זלזול ביהודים פשוטים ובעמי הארץ, לשיטת החסידות יש להעריך כל יהודי בשל היותו יהודי. מנהיגי החסידות היו מסתובבים בעיירות על מנת לפגוש את פשוטי העם, לעודד את רוחם ולספר להם סיפורי צדיקים.
- היחס לגאולה בחסידות -בהמשך ליחס החסידות ליהודי הפשוט בחיי היום יום קרבה בחסידות את מושג הגאולה לחייו . הגאולה הפכה להיות לא רק כללית אלא גאולת הפרט- ביציאה מצרותיו,ביכולת לשמוח ולהתגבר על פתויי השיגרה.השינוי הופיע לאחר פרעות ת"ח ות"ט שאירעו באוקראינה ובפולין, והאכזבה ממשיחיותו של שבתי צבי שהרחיקו את הצפיה לגאולה מיהודי מזרח אירופה.הצבת הפרט כיכול להיגאל השיבה את התקוה לחייהם הקשים של היהודים במזרח אירופה ונתנה תקוה ליהודי הפשוט.
[עריכה] הווי חיי החסידים
ערך מורחב – חצר חסידית
קבוצה חסידית ניכרת בראש ובראשונה בהנהגתו של צדיק או אדמו"ר, השולט ללא עוררין בחסידיו וזאת עד ליום מותו. גם בימינו פורחות קבוצות של חסידים, המרוכזות כל אחת סביב מנהיגה הפרטי, או האדמו"ר.
- מנהיגות החסידות מועברת בירושה כמו במלכות בית דוד, ואף תלמידי חכמים גדולים שבחסידות נכנעים בפני בנו של הרבי, שיורש את מקומו, גם אם הוא עול ימים או ינוקא. הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי שבא מרקע חסידי והתחלן סיפר, שלא יכול היה לסבול שאדמו"ר צעיר שרק עלה על כס האדמורות, שאל את זקן תלמידי החכמים שבחבורה, "איך היראת שמים שלך"?
בין מאפייני ההווי החסידי ניתן למנות את:
- הטיש - (=שולחן, ביידיש) זהו מעמד הסעודה החגיגית הנערכת בליל שבת ובסעודה שלישית בנוכחותו הפעילה של הצדיק. החסידים שרים, שומעים מדברי תורת הצדיק, ואף זוכים ל'שיריים' מסעודתו (מנהג ה'שיריים' איננו מקובל בקרב כל החסידויות). בקרב חסידות חב"ד ליובאוויטש הוא מכונה "פארבריינגען" (=התוועדות ביידיש).
- בני חיי ומזוני - זוהי ברכתו של הצדיק לחסיד הפונה אליו לעזרה: אם לפוריות, אם לבריאות ואם לפרנסה.
ישנן חצרות חסידים קטנות ומצומצמות, וישנן גם חצרות חסידיות גדולות ומפורסמות, כמו למשל חסידות ליובאוויטש (הידועה יותר בכינוייה חסידות חב"ד), גור, סאטמר, ויז'ניץ, בעלז ומונקאץ'. שואת יהדות אירופה היכתה בתנועה החסידית בעוצמה, ואף מנהיגים נערצים לא שרדו את מוראותיה. עם חורבנה של יהדות מזרח אירופה, הופיעו חצרות חסידיות בארצות הברית ובארץ ישראל.
[עריכה] ההתנגדות לתנועה החסידית
- ערך מורחב – מתנגדים
כשתים עשרה שנה לאחר פטירת מייסדה, נתקלה החסידות בהתנגדות חריפה של כמה מגדולי הרבנים, ובראשם "הגאון מוילנה". מלחמה עזה וקנאית התלקחה בין הזרמים המתנגדים (שהיום קרויים ליטאים) והחסידים. חששם של המתנגדים מהתנועה החדשה נבע מהעובדה שרק עשרים שנה קודם לכן התגלתה כת הפרנקיסטים בראשותו של יעקב פרנק .המתנגדים טענו שהחסידים מעוותים את עיקרי היהדות, ואינם מקפידים במצוות, וחשודים במינות גם בשל הלעגתם על תלמידי חכמים, ואילו החסידים שהתגוננו והיו למעשה הצד המותקף, טענו שהמתנגדים מייבשים את לשדה של היהדות, ויראים מהשולחן ערוך במקום להיות יראים מהקב"ה.
ההתנגדות לא נותרה רק כמאבק רוחני אלא היו לה השלכות מעשיות. החסידים נרדפו פיזית ופרנסתם קופחה. הדבר הגיע לידי כך שבעקבות הוצאת דיבתם רעה של חסידי חב"ד במשך כמה וכמה פעמים בתור מתנגדי השלטון (דבר שלא היה לו כל יסוד), נעצרו מנהיגי החב"ד ובראשם "הרבי הזקן" רבי שניאור זלמן מלאדי בידי השלטונות הרוסיים נחקרו ואחר כך שוחררו תוך כבוד רב. (במשך השנים "זכו" גם ה"רבי האמצעי" (רבי דב בער בנו של ה"רבי הזקן") ורבי אהרון מסטרשלה (תלמידו של ה"רבי הזקן") להיות קורבנות להלשנות מצד המתנגדים, הם נעצרו ואחר כך שוחררו. ראוי לציין שימי ה"גאולה" של רבנים אלו ממאסרם נקבע אצל החסידים ליום שמחה ו"מועד חסידי". המפורסם ביותר מבין "ימי מועד" אלו הוא יום יט' בכסלו אשר נתקבל ליום חג בקרב חסידי חב"ד וזאת בשל היותו חג כפול- יום הסתלקותו של הרב המגיד ממעזריטש ויום גאולתו של "בעל התניא". )
ואולם המתנגדים לא הכניעו את התנועה וסופה שכבשה מחוזות גאוגרפיים ואנושיים נרחבים ביהדות מזרח אירופה. אמנם הדים מאוחרים של מלחמה זו עדיין ניכרים בימינו, כאשר היו תופעות של ביקורת של הרב אלעזר מנחם מן שך מנהיג הליטאים, כלפי חסידות חב"ד, אותה כינה "הכת הקרובה ביותר ליהדות", ולמרות שהרב שך הצהיר שאין לו דבר נגד חסידות כי אם נגד חסידי חב"ד, ראו החסידים בביקורתו קריאת תיגר על תנועת החסידות.
הקבוצה השנייה של המתנגדים לחסידות היו אנשי ההשכלה, שראו בחסידות נציגות של כל התכונות השליליות אותן ראו ביהדות המסורתית.
[עריכה] חסידות במבט ביקורתי
תנועת החסידות הזרימה חיוניות ביהדות מיובשת שכלתה נפשה למושיע, והיא לקחה והקצינה מוטיבים שהיו קיימים ביהדות. כתוצאה מהקצנה זו היא הגיעה לכמה בעיות חמורות:
- מרכזיותו של האדמו"ר, תופעה של פולחן אישיות. העמדת הרב במקום כל כך מרכזי, הייתה תופעה חדשה ביהדות. עד אז הרב תפס מעמד של מומחה להלכה ואיש רוח ומצפון, שמתיעצים איתו כאשר יש ספקות מוסריים, כמו שמתייעצים עם רופא כאשר יש בעיה גופנית. בחסידות הוא הפך להיות לעמוד התווך של הקהילה, ומרכז עולמו של החסיד, המעורב בכל העובר על אנשי הקהילה, ובעצם לאדם המתווך בין השמים ובין הארץ שמיוחסים לו כוחות אלוהיים וניסים ונפלאות. כך האדם המורד בסמכותו של הרבי ואינו מוכן לקבל את מרותו, מורד למעשה בשליח השכינה. העמדתו של אדם במקום כל כך מרכזי עלולה להגיע לכדי פולחן אישיות, ואכן בחסידויות רבות הגיעו לידי כך.
יתרה מזאת, ישנן טענות על חסידויות מסוימות - בעיקר חב"ד, כי הן חוטאות בהאלהת אדמו"רן. ידועים בהקשר זה דבריו של רבי מנחם מנדל שניאורסון כי הרבי אינו 'אמצעי' אלא "עצמות ומהות (-כינוי לאלוהים) שנתלבש בגוף"
- העברת ההנהגה הרוחנית לצאצאים. העברת הנהגה רוחנית לצאצאים גנטיים, לא הייתה תופעה קיימת עד אז ביהדות. ההנהגה הרוחנית תמיד הועברה לתלמידיו המובחרים של הרב. מלבד העיוות שקיים בתפיסה זו, כאן הייתה בעיה שלעתים הועברה ההנהגה לצעירים או לבנים שלא היו תלמידי חכמים גדולים, ותלמיד חכמים זקנים היו צריכים להשמע למרותם. קרבות ירושה גם התלקחו בין צאצאים שונים שטענו לכתר ופיצולים בחסידויות נעשו על רקע זה לעתים רבות. לשיא של אבסורד הגיעו בחסידויות קרלין ובעלזא בתופעת הינוקא כלומר שמינו ילדים בני שלוש ותשע [ינוקא = ילד] לאדמו"רים, וכל הקהל קבל את אדמו"רותם, וזאת רק בזכות יחוסם.
- אליגוריה של העשיה. חצרות רבים לא הקפידו בקיום מצוות כהלכתם, וטענו שהכוונה יותר חשובה מהעשיה. כך למשל לא כל כך חשוב מתי האדם מתפלל, העיקר שהדבר נעשה בכוונה גדולה, כנגדם טענו המתנגדים שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.
- כיתתיות. העם והעולם מתחלק בין אנ"ש (אנשי שלומינו) לשאר האנשים. יצירת תת קבוצה אידאולוגית, שיש לה אינטרסים משל עצמה, ואיבוד הראיה הכללית של טובת הכלל. בהקשר זה נהגו המתנגדים לצטט את דרשת חז"ל על הפסוק: "לא תתגודדו" (דברים י"ד א) - "לא תעשו אגודות אגודות". (יבמות י"ד ע"א).
- איבוד האוטונומיה האישית והעברת סמכויות השיפוט השכלי אל האדמו"ר. אי לקיחת אחריות אישית, ואיבוד העצמאות והאוטונומיה של הפרט, ביצירת אינסטנציה רוחנית שמחליטה בעבורך בכל נושא ועניין.
[עריכה] החסידות והציונות
תנועת החסידות קמה בתקופה בה החלה תנועת ההשכלה היהודית וכן החלו הרעיונות הציוניים.
ראשוני החסידות וראשוני הציונות פנו לקהל יעד זהה, כל זרם למטרותיו הוא, עובדה זו גרמה למתיחות וגרמה לכך שראשי החסידות שללו את הציונות מכל וכל.
היו בין החסידים כאלו שהיו קיצוניים יותר בהתנגדותם לציונות, כמו יואל טייטלבוים מייסד חסידות סאטמר, צבי הירש שפירא וביתר שאת בנו - חיים אלעזר שפירא אדמור"י חסידות מונקאטש, והיו כאלו שהתנגדותם היה מינורית יותר.
התנגדותם של החסידים לציונות לא מנעה מקבוצות חסידים לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה, בנפרד מהציונות.
[עריכה] הספרות המודרנית והחסידות
ראשוני סופרי ההשכלה היהודית הסתייגו מן החסידות. אצל היינריך גרץ מכונה החסידות כ'הזיה', וגרץ מעמת בין הופעתה החשוכה לטעמו לבין הופעת אור ההשכלה בישראל, על ידי משה מנדלסון. גם בספרות ההשכלה בגליציה עמדה החסידות במוקד התקפות ארסיות, כמו בחיבוריהם הסאטיריים של יוסף פרל ויצחק ארטר.
אם בספרותה של תנועת ההשכלה היהודית מקובל היה להציג את החסידות באור שלילי ביותר, באה תקופת התחייה בספרות העברית החדשה ושינתה במידה רבה את היחס המודרני אל החסידות. בין הסופרים וההוגים המודרניים שעסקו בכך ניתן למנות את אליעזר צויפל - שמעון דובנוב בצעירותו - י"ל פרץ - יהודה שטיינברג - מיכה יוסף ברדיצ'בסקי - מרטין בובר - הלל צייטלין - בר טוביה. גם בדורות שלאחר מכן הופיעו חיבורים מודרניים המציגים את המאור שבחסידות. תופעה מודרנית זו זכתה לכינוי נאו חסידות.
[עריכה] שושלות וחצרות מפורסמות
- חב"ד - אותה יסד רבי שניאור זלמן מלאדי ה"אדמור הזקן" של חב"ד, בעל ספר התניא. האדמו"ר האחרון בתנועה זו היה רבי מנחם מנדל שניאורסון הידוע בכינוי "הרבי מלובביץ".
- ברסלב - זרם חסידי שלא המשיך הנהגה שושלתית לאחר פטירת הרבי המייסד, רבי נחמן מברסלב נינו של הבעש"ט.
- גור - שושלת שנוסדה על ידי רבי יצחק מאיר אלתר מגור, תלמידו של הרבי מקוצק, אשר ייסד תורה של נאמנות לאמת בכל מחיר ובכל מצב. החסידות למעשה נחשבת כיום לחסידות הגדולה והמובילה בארץ ובתפוצות. החסידות יש לה השפעה פוליטית חשובה ומכרעת, היא מנהלת את אגודת ישראל והאדמו"ר שלה נחשב כנשיא מועצת גדולי התורה. החסידות מאוחדת ביותר, ומאוגדת תחת האדמו"ר מגור, מה שלא קיים בחצרות קטנות בהרבה.
- קוצק - חסידות שנחשבה לראדיקלית במיוחד בחיפושה אחר האמת.
- סלונים - שושלת הנמשכת קרוב ל-200 שנה ואשר נוסדה על ידי רבי אברהם וינברג זי"ע בעל ספר יסוד העבודה, באר אברהם, חסד לאברהם.
- תולדות אהרן
- בעלזא
- מונקאץ' שושלת שנוסדה על ידי רבי צבי אלימלך שפירא ממונקאץ'-דינוב.
- סאטמר
- זידיטשוב
[עריכה] רשימת חיבורים חסידיים חשובים
- תניא, או ליקוטי אמרים - לרבי שניאור זלמן מלאדי, מייסדה של חסידות חב"ד ותלמיד המגיד ממזריטש.
- שפת אמת - לרבי יהודה אריה ליב אלתר, אדמור"ה השני של חסידות גור.
- ליקוטי תורה ותורה אור - לרבי שניאור זלמן מלאדי, מייסדה של חסידות חב"ד ותלמיד המגיד ממזריטש.
- תולדות יעקב יוסף - לרבי יעקב יוסף מפולנאה, תלמיד הבעש"ט.
- מגיד דבריו ליעקב - חיבורו של המגיד ממזריטש, תלמיד הבעש"ט, ומי שנחשב על ידי חסידים ליורשו בהנהגת התנועה.
- נועם אלימלך - לרבי אלימלך מליז'נסק, מפיצה החשוב של החסידות בגליציה.
- קדושת לוי - לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, הידוע כ"סנגורם של ישראל".
- מאור עינים - לרבי מנחם נחום מצ'רנוביל, אביו של מייסד חסידות צ'רנוביל, תלמידו של המגיד ממזריטש.
- ליקוטי תורה - לרבי מרדכי המגיד מצ'רנוביל, האדמו"ר הראשון של צ'רנוביל (עם פטירת אביו בעל ה"מאור-עינים").
- ליקוטי מוהר"ן - לרבי נחמן מברסלב, נכדו של הבעש"ט.
- עטרת צבי - לרבי צבי הירש מזידיטשוב (על קבלה)
- ישמח ישראל - לרבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר מאלכסנדר.
- יסוד העבודה - לרבי אברהם וינברג, אבי שושלת סלונים.
- נתיבות שלום - לרבי נח שלום ברזובסקי מסלונים.
- צדקת הצדיק - לר' צדוק הכהן מלובלין, תלמידו של ר' מרדכי יוסף לינער בעל "מי השילוח".
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- דוד אסף, נאחז בסבך - פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2006.
- דובנוב, ש. תולדות החסידות, הוצאת דביר, 1967.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: חסידות |
- חסידות עשרות מאמרים בנושא מאתר "דעת"
- קורס מזורז בהיסטוריה יהודית - התנועה החסידית
