נובי סאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נובי סאד היא העיר השנייה בגודלה בסרביה, בירת הפרובינציה וויבודינה, ומרכז מסחרי, תעשייתי ותרבותי חשוב במדינה. אוכלוסייתה מונה כ-216,600 תושבים (2002).

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 גיאוגרפיה 3 פני העיר 4 דמוגרפיה 5 כלכלה 6 תרבות וחברה 7 נובי סאד בספרות ובאמנות 8 יהודים

[עריכה] היסטוריה

העיר נוסדה ב 1694, בתקופה שבה נשלט האזור על-ידי ההאבסבורגים. מייסדיה היו סרבים, שכנוצרים אורתודוקסים אסר עליהם החוק להקים בתים בעיר הסמוכה פטרובאדין. השם נובי סאד (שמשמעו 'נטיעה חדשה') ניתן לה רשמית ב 1748, בצו שנתן לה מעמד של עיר מלכותית חופשית.

במשך חלק נכבד מן המאות ה-18 וה-19 הייתה נובי סאד היישוב שבו האוכלוסייה הסרבית הגדולה ביותר, ומרכז של התרבות, השפה והפוליטיקה הסרביות - זאת בתקופה שבה עדיין לא קמה מדינה סרבית עצמאית. בשל מרכזיותה כונתה העיר "אתונה הסרבית". במהלך מהפכת 1848 הייתה העיר חלק ממחוז אוטונומי סרבי קצר ימים. ב 1849 תפס הצבא ההונגרי עמדות בביצורים סביב העיר, הפגיז אותה בתותחים והחריבה. מספר התושבים פחת מ 17,000 בקירוב במפקד מ-1843 לכ-7000 במפקד מ-1850. אחרי יצירת הקיסרות הכפולה של אוסטריה-הונגריה ב-1867, נכלל האזור בממלכת הונגריה, וההונגרים נקטו מדיניות של מגיאריזציה, כלומר דחיקתם של הסרבים וביסוס ההונגרים בעיר ובסביבותיה. כתוצאה מכך נעשתה העיר מעיר שרובה סרבי לעיר מעורבת.

ב1918, לאחר מלחמת העולם הראשונה, סופחה העיר ליוגוסלביה. ב1941 פלשו מדינות הציר ליוגוסלביה. צפון יוגוסלביה ובכלל זה נובי סאד סופחו להונגריה, שטבחה וגירשה כ-5000 מתושבי העיר, יהודים וסרבים. בפשיטה אחת של המשטרה ההונגרית, ב-1942, נרצחו 1246 אזרחים ובהם 800 יהודים וגופותיהם הושלכו אל נהר הדנובה הקפוא. הפרטיזנים היוגוסלביים שחררו את העיר ב-1944, ולאחר המלחמה נכללה שוב ביוגוסלביה, כבירת המחוז האוטונומי של וויבודינה בתוך הרפובליקה של סרביה.

במתקפה האווירית של נאט"ו, במהלך מלחמת קוסובו ב-1999, הופצצה העיר ונותרה ללא שלושת הגשרים מעל הדנובה, תשתית המים והחשמל. אזורי מגורים הופצצו בפצצות מצרר ובית הזיקוק לנפט הופצץ מדי יום, הפצצות שגרמו נזק אקולוגי נרחב.

[עריכה] גיאוגרפיה

העיר ממוקמת על גדות הדנובה, חלק ממנה נמצא בסמוך לתעלה המחברת את הדנובה עם נהר טיסה. שטחה הכולל של העיר הוא 699 קמ"ר והשטח האורבני 129.4 קמ"ר. גובהה של העיר מעל פני הים אינו עולה על 80 מטר. האקלים הוא אקלים יבשתי מתון, עם ארבע עונות. החורפים לרוב אינם קשים, והטמפרטורה יורדת מתחת לאפס במשך 22 ימים בממוצע. מאפיין של האקלים המקומי הוא רוח עזה המכונה קוסאבה, שמביאה אוויר יבש וקר מן הקרפטים, ונושבת בעיקר בסתיו ובחורף.

[עריכה] פני העיר

נובי סאד היא עיר מרכז אירופית טיפוסית. במרכז העיר שלטת הארכיטקטורה של המאה ה-19, שכן העיר חרבה כמעט כליל בידי ההונגרים בעקבות מהפכת 1848. בתקופה הסוציאליסטית נבנו שיכונים, עם רחובות רחבים ובתים בני מספר קומות. עם זאת, בנייני ענק כמעט שלא נבנו ועל פי רוב הבתים החדשים הם בני 3-6 קומות. מספר שדרות רחבות, שנבנו החל משנות השישים, יוצרות רשת מלבנית, שתוחמת את מרכז העיר ההיסטורי. בצורה זו התאפשרה הרחבה ניכרת של העיר, מבלי שייגרמו פקקי תנועה משמעותיים.

[עריכה] דמוגרפיה

ב-2002 מנתה אוכלוסיית העיר עצמה 216,000 תושבים, ויחד עם יישובים סמוכים מנתה כ-299,000 תושבים. ע"פ הערכות של העירייה מ-2005, העיר מונה 255,000 תושבים ויחד עם סביבותיה - 334,000. רוב התושבים (75.5% במפקד מ-2002) סיווגו עצמם במפקד כסרבים. ההונגרים מנו כ-5.2%, ומיעוטים נוספים כוללים סלובקים, קרואטים, יוגוסלבים ואחרים.

[עריכה] כלכלה

נובי סאד היא העיר המרכזית בוויבודינה, האזור החקלאי הפורה ביותר בסרביה. היא אחד מן המרכזים הכלכליים והתרבותיים הגדולים ביוגוסלביה לשעבר. בשנות התשעים סבלה הכלכלה בנובי סאד, כמו בשאר סרביה, מן הסנקציות שהוטלו על יוגוסלביה ומן האינפלציה הגבוהה. כתוצאה מן האמברגו ומניהול לקוי קרסו המפעלים הגדולים בעיר, מלבד בית הזיקוק לנפט. הכלכלה בעיר השתפרה מאז ונמצאת בצמיחה מאז 2001, תוך מעבר מהתבססות על תעשייה להתמקדות בשירותים. העיר היא מקום מושבם של מספר רב של בנקים, חברת הביטוח השנייה בגודלה בסרביה, חברת הדלק הלאומית ושוק החיטה.

[עריכה] תרבות וחברה

במאה ה-19 הייתה נובי סאד מרכז חיי התרבות הסרביים, וכמעט כל יוצר סרבי חשוב פעל בה. המכון לחקר התרבות הסרבית עבר אליה מבודפשט ב-1864, והתיאטרון הסרבי הלאומי, התיאטרון המקצועי הראשון בארצות הסלאבים הדרומיים, נוסד בה ב-1861. כיום נובי סאד היא המרכז התרבותי השני בחשיבותו, אחרי בלגרד, ומתקיימים בה אירועי תרבות ופסטיבלים רבים. מאז 2000 מתקיים בה מדי קיץ פסטיבל EXIT, פסטיבל המוזיקה הגדול בסרביה ובאזור.

[עריכה] נובי סאד בספרות ובאמנות

הספר "ספר על בלאם" מאת אלכסנדר טישמה, שחי בעיר, מתרחש בנובי-סאד, בחלקו על רקע מאורעות מלחמת העולם השנייה ובחלקו בזמננו.

[עריכה] יהודים