פולחן אישיות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פולחן אישיות הוא הערצה שאינה יודעת גבולות לאדם חי או מת, בעיקר מנהיג רוחני או מנהיג פוליטי שלרוב הינו גם עריץ. המונח נטבע על-ידי ניקיטה חרושצ'וב בעת שתיאר את שלטונו של סטלין, אך התופעה התקיימה שנים רבות קודם לכן במישורים שונים.
פולחן האישיות מתבטא בקבלה עיוורת וללא סייג של התנהגותו, ציטוט חוזר ונשנה של דברים שאמר, בתמונות התלויות בבתים או בתמונות ענק של מושא ההערצה המופיעות בכל קרן רחוב. אף שלמראית עין נראה פולחן האישיות כהערצה של העם למנהיגו, הרי כאשר מדובר במנהיג עריץ, פולחן האישיות אינו נובע מהעם, אלא מוכתב לו על-ידי מנגנון הדיכוי של השליט, כפי שנעשה כיום בצפון קוריאה.
עם זאת, לעתים גולש פולחן האישיות גם למדינות שאינן נתונות תחת השפעתו של השליט, והוא זוכה להערצת אלה המוקסמים מדרכו הפוליטית. דוגמה לכך היא פולחן האישיות של סטלין, שהתקיים גם בקרב מפלגות השמאל בישראל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהצדקתם של משפטי פראג ובסיקור מות סטלין ב"על המשמר".
תופעת ה"גורויים" והכתות מדגימה פולחן אישיות על רקע רוחני. מכיוון שלמנהיגים אלו אין כוח פוליטי, הם נעשים מושא להערצה מכוח אישיותם והחכמה היתירה המיוחסת להם. גם ביהדות תופעה זו קיימת בצורות שונות בעיקר בחצרות החסידיות ובאה לידי ביטוי בולט בדור האחרון בחסידות חב"ד.
מופעים בולטים של פולחן אישיות של מנהיגים פוליטיים:
- אדולף היטלר, פיהרר גרמניה הנאצית.
- יאסר ערפאת, מנהיג פלסטיני.
- יוסיף ויסריונוביץ' סטלין, שליט ברית המועצות.
- בניטו מוסוליני, שליט איטליה הפשיסטית.
- מאו צה דונג, שליטה של סין, בתקופת המהפכה התרבותית
- קים איל סונג, שליט צפון קוריאה.
- ניקולאי צ'אושסקו, שליט רומניה הקומוניסטית.
- צ'ה גווארה, מהפכן קובני.
