פרנקו זפירלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פרנקו זפירלי (נולד כג'אנפרנקו קורסי, ב-12 בפברואר 1923 בפירנצה) הינו במאי סרטי קולנוע, מן הגדולים באיטליה. זפירלי הוא גם במאי, מעצב ומפיק של אופרות ועוסק גם בהפקת סרטי קולנוע, הצגות תיאטרון וסדרות טלוויזיה.

בעולם נודע זפירלי ביותר כבמאי גרסת הקולנוע משנת 1968 למחזה רומיאו ויוליה של שקספיר. על סרטו זה היה מועמד לפרס האקדמיה. המיני-סדרה הטלויזיונית שלו משנת 1977, "ישו מנצרת", קצרה גם היא שבחים ועודנה מוקרנת בסוף השבוע של חג הפסחא בארצות רבות.

זפירלי נולד וגדל בפירנצה, בחסות קהילת הגולים הבריטים ובייחוד עקב אחר הקבוצה שכונתה "העקרבים", קבוצת נשים בריטיות, שגילו עוינות כלפי איטלקים ואמריקאים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הושמו נשים אלה במעצר. קבוצת "העקרבים" הוותה השראה לסרטו האוטוביוגרפי למחצה, "תה עם מוסוליני" משנת 1999.

בשנות מלחמת העולם השנייה לחם כפרטיזן עד שנפגש עם חיילים בריטיים מן המשמר הסקוטי הראשון והיה למתורגמן שלהם. בשנים שלאחר המלחמה, למד אמנות ואדריכלות באוניברסיטה של פירנצה ועבד עם במאים כמו ויטוריו דה סיקה, רוברטו רוסליני ולוקינו ויסקונטי.

בשנות ה-60' עשה לו שם בעיצוב ובימוי מחזותיו הוא בלונדון ובניו יורק וכעבור זמן קצר העביר את רעיונותיו לקולנוע.

זפירלי הוא גם במאי חשוב של הפקות אופרה מאז שנות ה-50', באיטליה, אירופה וארצות הברית. ראויה לציון מיוחד הפקת האופרה "טוסקה" בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן, בשנת 1964, עם מריה קאלאס וטיטו גובי, וכמה הפקות למטרופוליטן אופרה בניו יורק, ביניהן "לה בוהם" ו"טורנדוט".

בנובמבר 2004 קיבל תואר אבירות של כבוד מן הממלכה המאוחדת. בשנת 1999 קיבל את פרס "כדור הבדולח" על תרומה אמנותית יוצאת דופן לעולם הקולנוע, בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בקרלובי וארי.

זפירלי הוא גם חבר בבית הנבחרים האיטלקי מאז 1996, מטעם מפלגת "פורצה איטליה".

[עריכה] רשימת סרטים נבחרים

"קאלאס לנצח" (2002)
"דון ג'ובאני" (2000)
"תה עם מוסוליני" (1999)
"ג'יין אייר" (1996)
"איל טאבארו" (פוצ'יני (1994)
"ליצנים" ליאונקוואלו (1994)
"סטוריה די אונה קאפינרה:", הידוע גם בשם "אנקור" (1993)
"המלט" (1990)
"אותלו" (1986) - זוכה BAFTA , סרט זר; עם פלאסידו דומינגו
"טוסקה" (1985)
"לה בוהם" (1982)
"לה טרוויאטה" (1982) - מועמד לפרס האקדמיה, זוכה BAFTA, בימוי אמנותי; עם טרזה סטראטאס ופלסידו דומינגו
"אהבה עד אין סוף" (1981)
"האלוף" (1979)
"ישו מנצרת" (1977)
"אח שמש, אחות ירח" (1972)
"רומיאו ויוליה" (1968), מועמד לפרס האקדמיה לבמאי
"אילוף הסוררת" (1967)
"לה בוהם" (1965)
"פלסטף" (1964)