רוח רפאים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוח רפאים היא לכאורה הופעה על-טבעית של המת.
לרוב מאמינים שרוח הרפאים היא הנפש של אדם שנשארה על הארץ במקום לעלות השמיימה לגן עדן או לרדת לשאול תחתיות. לתרבויות רבות יש סיפורים על רוחות רפאים, אך אמונתן משתנה רבות בקשר למהות רוחות רפאים, והאם הן בכלל קיימות במציאות.
לרוב מתוארות רוחות רפאים שבעלות גודל וצורה של אדם, אך צבען כמעט שקוף, הן אווריריות, מעורפלות ונטולות ממשות. לפעמים הן לא מתגלות באופן ממשי, אלא רק על ידי הזזה של חפצים, או הקמת רעש כלשהו, שלכאורה אין לו הסבר מדעי.
תוכן עניינים |
[עריכה] רוח הרפאים בפולקלור
מסופר כי לרוח הרפאים שנותרה על הארץ ישנה מטרה מסוימת להישארותה או לחילופין עליה לגלות דבר מה שאינו נשלם בחיי האדם לפני שמת ולתקן את הנעשה כדי שהרוח, או למעשה הנפש, תוכל לעלות השמיימה. כמעט בכל הפולקלורים אין לרוחות אפשרות לגעת בעצמים הקיימים במציאות הגשמית, היומית, של החיים, והן עוברות דרך העצמים. הרוחות אינן חשות רעב וצמא או עייפות ונגזר עליהן לשהות זמן רב על פני הארץ, זמן המשתנה על פי התרבות שבה מסופר סיפורה של הרוח ויכול לנוע בין מספר ימים או שבועות ועד למספר רב של שנים. בתרבויות מסוימות הרוחות נותרות לנצח ומסופר על סבלן שכן אינן יכולות לנוח לעולם.
על פי התרבות העתיקה, בין הסיבות הנפוצות ביותר להישארותה של רוח על פני האדמה ניתן למצוא סיבות משפחתיות כמו למשל עזרה לבן משפחה חי או סיבות חברתיות, בעיקר כמשלים שתפקידים ללמד את החיים כיצד לנהוג כדי שיוכלו לזכות בחיי נצח. לעתים הרוחות מקבילות לאלים בתרבויות שונות והן מבצעות מעשי קונדס באנשים החיים כדי להשתעשע עימם.
רוח מפורסמת במיוחד בתרבות ימי הביניים היא אביו של המלט שמת בנסיבות מוזרות ובנו יצא למסע נקם.
בפונדקים ומסבאות ברחבי אירלנד, סקוטלנד ואנגליה, הבנויים בדרך כלל בבניינים בני מאות שנים, מסופרות אגדות על רוחות של לקוחות קבועים שלאחר מותם המשיכו להגיע יום יום לבר, להזמין את השתייה המועדפת עליהם ולבצע מעשי קונדס בבעלי המקום או בשאר הלקוחות. ישנן שמועות ואגדות אורבניות על רוחות הנוהגות לפקוד את הבר, להרעיש ולהפחיד את הלקוחות כדי לגרשם מהמקום. כמעט למחצית מכלל הברים באזורים אלו ישנם סיפורים המספרים את ההיסטוריה של המקום ובה משולבת רוח רפאים אחת או יותר הפוקדת את המקום.
[עריכה] רוח הרפאים בדת
המקבילה הרוחנית יותר של רוח הרפאים שקיימת בדתות המונותאיסטיות היא גלגול נשמות, כפי שמתואר בקבלה למשל או אצל הדרוזים, שמאמינים כי נשמתו של המת מתגלגלת לאדם חי. באופן דומה מסופר בפולקולרים עממיים רבים (נפוץ יותר בכתות פגניות) על נשמות שנותרו כרוחות רפאים על הארץ ולאחר שתיקנו מעשיהן או סיימו משימה כלשהי שהיה על האדם החי להשלימה, הן מתגלגלות הלאה לגופו של אדם אחר. ביהדות הרוח הרפאים היא דיבוק הנכנס באדם ויש לגרשו.
בתרבות ההודית, רוחות הרפאים הן למעשה הטלות אסטרליות (Astral Projection), מעין דמויות מראה של נפש האדם או "קליפות" העוטפות את התודעה האנושית, היוצאות מגוף האדם החי כאשר הוא ישן ומרחפות ברחבי הזמן והמרחב האינסופיים וביקומים מקבילים בחיפוש אחר מידע כלשהו או דרך להגשמת תשוקה בלתי ממומשת.
[עריכה] רוח הרפאים בתרבות המודרנית
בתרבות המודרנית, בערך מהמאה ה-19 והלאה, הסיבות העיקריות להישארותה של רוח רפאים על פני הארץ הן סיבות פליליות כגון אדם שנרצח שיוצא לחפש נקמה לאחר מותו או אדם שהתאבד בשל סיבה מסוימת והוא יוצא במסע כדי לתקן את העוול שנגרם לו ולחשוף את האשמים האמיתיים במותו.
בסיפורי ילדים עממיים מתוארות רוחות הרפאים כסדינים אמורפיים בעלי קונטור של ראש עגול וידיים הקשורות בשלשלאות ברזל. רוחות הרפאים בספרות הילדים העממית יכולות להיות ידידותיות ולבוא לעזרת האדם או לחילופין להיות דמויות רעות המזיקות לאדם ונהנות להפחיד אותו.
דוגמאות לרוחות רפאים בתרבות המודרנית, בתקשורת ההמונית ניתן למצוא בשפע, הבולטות שמביניהן הן קספר, רוח הרפאים הידידותית שעוזרת לבני האדם, הרוחות מסדרת ספרי הארי פוטר ורוחות רפאים שונות מסדרות מצוירות כגון סקובי דו וסדרות יומיות כגון באפי קוטלת הערפדים ואנג'ל שבהן מסופר על יצורים אגדיים נוספים.
[עריכה] רוח הרפאים בקולנוע
הקולנוע עושה שימוש רב במוטיב רוח הרפאים כדי לקדם עלילה מסוימת. הרוחות בסרט עשויות לקדם על העלילה על ידי עזרה משמעותית לגיבור או לחילופין מקדמות את הסיבוך בעלילה עד להתרה ולעתים הרוחות משמשות כדמויות המרכזיות בעלילה.
בקולנוע המודרני, רוח הרפאים יכולה להיות בלתי נראית וה"הוכחות" לקיומה הן תופעות על טבעיות בעליל והן סותרות את חוקי הפיזיקה הפשוטים ביותר, כגון כוח המשיכה. הרוח יכולה ללבוש צורה כשל אחד האדם אך היא תיראה רק לגיבור העלילה או לאחת מדמויות המשנה המסייעות לקידום העלילה.
לרוב, דמות הרוח בסרטי קומדיה תהיה דמות חצופה ושנונה, ובסרטי מתח או דרמה הרוח תהיה דמות רעה שתפקידה לסכל את נסיונות הגיבור הטוב מלהגיע אל מטרתו.
[עריכה] רוח הרפאים כמוטיב מרכזי בסרט
דוגמה לסרט שבו הרוחות מופיעות כאחד המוטיבים המרכזיים הוא שודדי הקאריביים קללת הפנינה השחורה שעלילתו מתרחשת בתחילת העת המודרנית וסובבת סביב דמותו של קפטן שצוותו בגד בו במטרה למצוא אוצר אבוד ומקולל, וכעת הם במסע נקם כדי להתיר את הקללה.
בסרט זה בא לידי ביטוי אלמנט אחר ברוחות הרפאים הקולנועיות ובספרות הילדים המוקדמת - רוחות רפאים הקשורות בפיראטים ובספינות רפאים נטושות המפליגות בשבעת הימים, אוצרות אבודים והקללות המגנות עליהם.
באופן ספציפי, הסרט עוסק במאפיין חשוב מהפולקלור- רוח הרפאים אינה רעבה, צמאה או עייפה לעולם ועל כן נגזר עליה לשוטט בעולם לנצח, או עד להשלמת משימתה, ולסבול מחוסר היכולת של רוח להפיק הנאה או לשקוע בעצבות. רוח הרפאים עצמה רדופה על ידי כוח גדול ממנה, שאינו בשליטתה.
הדמויות בסרטים אלו מעוצבות על ידי שימוש בכלים ספרותיים וקולנועיים המקנים להן תכונות אנושיות למרות חוסר יכולתן להיות אנושיות ועל כן הן "תקועות" במצב ביניים בין המתים לחיים ומחפשות ייעוד. חיפוש הייעוד הוא המניע את עלילת הסרט ומאפיין את הדמויות.
[עריכה] רוח הרפאים כדמות מרכזית בסרט
דוגמאות לסרטים שבהם רוח הרפאים משמשת כדמות מרכזית בסרט:
- רוח רפאים, המספר על בחור ובחורה מאוהבים, ולאחר הרצחו של הבחור הוא מסרב להפות ומחפש דרכים ליצור עימה קשר.
- ביטלג'וס, המספר על זוג נשוי אשר מתו בתאונה, ונאבקים לגרש משפחה אשר עברה לגור בביתם.
- החוש השישי, העוסק ביחסים שבין פסיכיאטר לבין ילד הטוען ליכולת לראות רוחות רפאים. עלילת הסרט מתמקדת בתקשורת עם הרוחות ובמאפיינים שונים שלהן, אשר חלקם שאובים מתוך הפולקלור.
- סרט אחר שבו מוטיב רוחות בא לידי ביטוי כרעיון מרכזי בסרט הוא הסרט האחרים, המתמקד בשלושה קוי עלילה שונים המצטלבים זה בזה בנקודה המשותפת לשלושתם, והיא נוכחות רוחות הרפאים בבית ורדיפתו על ידיהן.
- הסרט הצלצול עוסק ברוח רפאים מרושעת במיוחד, של ילדה המחפש נקמה בעולם החיים. רוחה של הילדה רוצחת בני האדם באמצעות צפייה בקלטת המלאה מסרים מעולם המתים, מרגעיה האחרונים של הילדה וממקום מגוריה.
המשותף לסרטים הללו הם המוטיבים החוזרים על עצמם בייצוג הרוחות כדמויות אדם המתעלות מעל המציאות הגשמית.
[עריכה] סיפורי רוחות מפורסמים
בין הסיפורים הבולטים של רוחות רפאים מהמאה ה-20 הוא הטבח שהתרחש באנשיו של איש המאפיה, באגס מורן, בשנת 1928 בו ניסה יריבו, המאפיונר אל קפונה, לחסלו. טבח זה כונה "טבח יום ולנטיין", ובמהלכו התפרצו אנשיו של קפונה לבניין בו התגודדו אנשיו של מורן וירו בהם עם תתי מקלע, בעוד חלקם מנסים להימלט וחלקם הוצאו להורג ופניהם מופנות לאחד הקירות בבניין.
במשך שנים לאחר הטבח סופר שבמקום שבו התרחש, זועקות רוחותיהם של אנשיו של מורן לעזרה ונשמעים קולות הירי של הרוצחים.
אחד הסיפורים המפורסמים בארצות הברית הוא ממלחמת האזרחים האמריקנית, בו מסופר על חייל שגוייס לשורות הדרום ומתוקף תפקידו היה מפטרל במבצר שבו הוצב, יום יום במשך שעות ארוכות. במהלך קרב אשר התרחש בשלב מסוים נפצע החייל אנושות מפגיעת כדור תותח ומת. על פי האגדה, רוחו של החייל מפטרלת מאז מותו. ושומרת על המבצר. היא נחשבת לידידותית מאוד לבני אדם.
[עריכה] נסיונות להוכיח את קיומן של רוחות הרפאים
בשלושת העשורים האחרונים, מתחילת שנות ה-70 המוקדמות, אנשים רבים החלו לפנות לשיטות פסודו-מדעיות כדי לנסות למצוא הסבר לתופעות מוזרות כגון תזוזה של חפצים או קולות אנושיים בבתי קברות ובבתים עתיקים המתוארכים בעיקר לימי הביניים וכן מקומות שבהם התקיימו לכאורה או במציאות רציחות מזוויעות.
כחלק מהניסיון להוכיח את קיומן של רוחות רפאים בשיטות פסודו-מדעיות או לפחות להסביר את התופעות המקושרות עם רוחות רפאים, הועלו השערות בידי אנשים המעידים על עצמם כ"מומחים בתחום" שהרוחות הן למעשה ישויות עשויות פלזמה קרה הרוטטות בתדרים של עולם המתים, תדרים השונים מהתדרים של מציאות עולם החיים הגשמית וכאשר ישנה התנגשות בין שני העולמות או כאשר נפער קרע במרחב הזמן והחלל, הישויות הללו מסוגלות לעבור בין העולמות.
בין הבדיקות המדעיות כביכול שנעשו כדי "להוכיח" את הימצאותן של רוחות במקומות שונים היו בדיקות של קרינה אלקטרומגנטית וריכוזי גזים וחומרים שונים במקום שבו נטען שהרוחות נמצאות.
לעתים נמצאה התאמה בין פעילות אלקטרומגנטית מוגברת לבין נקודות מסוימות שבהן נטען כי נמצאת רוחות רפאים אך נתגלה כי הדבר גורם בשל שדות חשמליים מוגברים המגיעים מקווי מתח קרובים, מכשירי חשמל בלתי תקינים או חשמל סטטי רב שהצטבר באזור מסיבות שונות.
בדיקות פסיכיאטריות ונוירולוגיות שונות הראו שישנם אנשים בעלי "נטייה לראות רוחות רפאים". אנשים אלה למעשה מושפעים בקלות משדות חשמליים או אלקטרומגנטיים שונים, מוחם מגיב בקלות לשדות אלו, נרשמת עלייה בפעילות החשמלית במוחם והם הוזים תופעות על טבעיות. מבחינה פסיכיאטרית, לאנשים אלה קיימת באופן כללי נטייה לחלום בהקיץ. מדענים הצליחו לייצר שדות דומים על אותם נבדקים בתנאי מעבדה והנבדקים טענו שחוו חוויות על טבעיות כגון ריחוף והרגשה כאילו ישנה נוכחות נוספות הצופה בהם ונוגעת בהם. תוצאות דומות העלו מחקרים שנעשו על אנשים שטענו כי ראו חייזרים או נחטפו על ידם.
הסבר אחר, פחות נפוץ, לקיומן של רוחות רפאים הוא הטענה שרוחות הרפאים הן למעשה חייזרים שבאים לבקר מעולמות רחוקים ולובשים צורה כשל בני אדם.
כל הנסיונות להוכיח את קיומן של הרוחות עלו בתוהו ולמרות שיש מאמינים בקיומן, הרוחות הן מוטיבים בסיפורי עם ובספרות והקולנוע המודרניים.
[עריכה] רוח רפאים ביהדות
בספרו "מנחת יהודא" - "רוחות מספרות". כותב רבי יהודא פתייא, אחד מעמודי התווך של חכמי בבל ותלמידו של רבי יוסף חיים, כי בשנת ה'תרס"ג (1903), בא אליו אדם בשם יחזקאל עזרא בן ישראל המכונה בשם בכור, והתלונן כי בעת תפילת לחש, קדיש או קדושה הוא מרגיש שמישהו מדבר מתוכו ומפריע אותו בתפילתו על ידי הרהורי עבירה קשים. לאחר ביצוע עצתו של רבי יוסף חיים, שלא עזרה, ניגש בכור לרבי יהודא פתייא. הרב החל בייחודים ומעשים לבדיקת אותו רוח שנכנסה בבכור. לאחר יגיעה קשה ולאחר שהרוח נסתה לתעתע ברב, הכניע הרב את הרוח ונמצא שהרוח היא של משיח השקר שבתאי צבי, והוא מגולגל כבר מעל 220 שנה. על אף אזהרותיהם של הרב יוסף חיים והרב שמעון אגסי, לבל יתעסק עם הרוח, המשיך הרב יהודא לנסות ולתקן את רוחו של שבתאי צבי. מן הספר ברור כי הרב יהודא כן הצליח להוציא את רוחו של שבתאי מגופו של בכור אך לא ברור אם התיקון אכן הצליח או שרוחו רק עזבה את בכור וקבלה אישור להכנס לגוף אחר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רוחות רפאים |
