תולדות האמנות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תולדות האמנות היינו תחום הדן בהיסטוריה של האמנות החזותית. למרות שהוא משיק בנקודות רבות לתחום הפילוסופיה והאסתטיקה, אין ההגדרת טבעה של 'האמנות' תחום העיסוק המרכזי שלו. התחום של תולדות האמנות מנסה לסווג שינויים ותקופות באמנות במשך הזמן; וכן להבין טוב יותר איך האמנות מעצבת ומעוצבת על ידי החברה והתרבות.
לשם ניתוח האמנות בתקופותיה השונות, ומתוך ההנחה כי תהליכי היצירה של אמן היינם תהליכים בעלי סטרוקטורה הניתנת לתאור או ניתוח פרשני, משתמשים ההיסטוריונים בכלים השאובים מתחומי מחקר שונים כגוון איקונוגרפיה, היסטוריה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה ופסיכואנליזה, פילוסופיה, ארכיאולוגיה ועוד. על פי רוב נהוג לייחס לתחום זה בעיקר את תולדות האמנות האירופית. עם זאת, ישנם היסטוריונים של האמנות החוקרים אמנות שאינה אירופית, כגון אמנויות המזרח הרחוק, אמנות אפריקה ועוד.
[עריכה] ההיסטוריה של תולדות האמנות
תחום תולדות האמנות הוא תחום מודרני בעקרו, למרות שמקורותיו מגיעים עד לתקופת הרנסאנס. הראשון שהעניק מעמד של ממש לציירים ולאמנים בכלל היה ההיסטוריון האיטלקי ג'ורג'ו ואזארי אשר חיבר ספר בשם "על תולדות הציירים והפסלים". ובו תיאר את חייהם של ציירים בני תקופתו. הספר פורסם בשנת 1550, ומהדורה שנייה שלו יצאה בשנת 1568. ספר נוסף מאת ג'ובאן פייטרו בלורי (Bellori) בשם "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים" הופיע ברומא בשנת 1672.
במאה ה-18 טען יוהן יהויכים וינקלמן (Johann Joachim Winckelmann 1717-1768) כי הדגש בכתיבת ההיסטוריה של האמנות צריכה להיות המשמעות בעיני הצופה ולא המשמעות בעיני האמן. בכך ביקר את התאור הביוגרפי שהיה העיקר בעבודתו של ואזארי. חיבוריו הידועים ביותר היו "הגיונות על החיקוי של יצירות יווניות ורומיות" (1750), חיבור אשר נודעה לו השפעה רבה בתרבות של המאה ה-18, וכן "תולדות האמנות של העת העתיקה" (1764), ספר אשר בו הופיע לראשונה המונח "תולדות האמנות".
וינקלמן תפס את האמנות הקלאסית כיחידה שלמה והרמטית שאינה ניתנת לחלוקה או לערעור. כתיבתו ב"תולדות האמנות" שילבה על כן גם כתיבה אסתטית, בתארו את האמנות היוונית כאידאל היופי. בכתיבתו ההיסטורית, תיאר וינקלמן את המרחק מן האידאל של האמנות הנעלה.
יוהן גוטפריד הרדר (J. G. Herder 1744-1803), אשר הושפע מאוד מכתיבתו של וינקלמן, הציג שינוי בגישה אל האמנות היוונית. בתארו אותה חידד הרדר את ההקשר ההיסטורי, הדתי והגאוגרפי בעיצוב דמותה של האמנות, הקשרים אשר היו מובלעים בכתיבתו של וינקלמן. שאלת קליטתה של האמנות הייתה מרכזית בעיניו. 'כושר ההכרה' אשר שותף לקליטתה של האמנות אינו תבוני בבסיסו כי אם נובע מן החושים. הרדר תאר גישה זו כ"תבונה של היד" ובכך שם את הדגש על הצופה המתבונן ביצירה, אספקט שוינקלמן התעלם ממנו.
יעקב בורקהארט (Jacob Burckhardt 1818–1897), השווה את הכתיבה אודות האמנות לכתיבת ההיסטוריונים. הוא תיאר את האמנות מתוך הקשרה ההיסטורי, כמבטאת בעל קול ייחודי של 'רוח התקופה'. בכך סלל ברוקהארט את הדרך לניתוח אמנותי שיטתי של קבוצות יצירות מתוך השוואה היסטורית ותרבותית. חיבורו הידוע ביותר הוא "תרבות הריניסאנס באיטליה" (1860) בו תאר את תרבות הרנסאנס מתוך התופעות החברתיות שלה.
בגישה אותה הגדיר כ"תולדות האמנות לפי משימות" (Kunstgeschichte mach Theman and Aufgaben) ניתח ברוקהארט נושאים שונים בתרבות האנושית מתוך התבוננות ב'תולדות האמנות' כגון 'תמונות מזבח' , 'דיוקנאות' ו'אספנים' וכו' מתוך ההנחה כי אלו הם נושאים בעלי סטרוקטורה בולטת ומשמעותית הניתנת לתיאור.
אלויס ריגל (Alois Riegl 1858-1905), הציע בעבודתו הפרשנית להתמקד בבעית הסגנון של האמנות. מעקב אחר התפתחותם של סגנונות אמנותיים ודרכי עיצובם של אובייקטים על פני רצף היסטורי. התמורות החלות ב'סגנון' אינן מתרחשות, על פיו, עקב סטייה או 'יציאה' מן הרצף ההיסטורי של ההיסטוריה האמנותית, אלה משמרת בתוכה את 'רציית האמנות'.
במושג 'רציית האמנות', אותו מפתח ריגל בספרו "מלאכת-המחשבת הרומית המאוחרת", "משווה ריגל את מגמות הסגנון האופייניות של היצירה האמנותית [...] אל כיווניה העיקריים של המחשבה הפילוסופית באותה תקופה" (משה ברש, מחשבת האמנויות, פרק 6). אולם לא רק הסגנון האמנותי מתעצב מתוך ההקשר ההיסטורי אלה אף מהותה של האמנות עצמה. מהות זו הכוללת בתוכה גם הקשרים איקונוגרפיים והשוואה סגנונית והיא נבחנת אצל ריגל במסורת הפילוסופיה של הפוזיטיביזם.
מהלכיהם של ברוקהארט וריגל חידדו את אופני ההסתכלות ביצירת האמנות מתוך מסורות היצירה שלה. אולם היה זה היינריך ולפלין (Heinrich Wölfflin 1864–1945), יורשו של ברוקהארט בקתדרה לאמנות של באזל, אשר חידד את ההתבוננות באספקטים החזותיים של יצירת האמנות מתוך כלי ניתוח פסיכולוגיים ופילוסופיים.
| "באמנות קיימת התפתחות פנימית של הצורה. אף על פי שראויים לשבח המאמצים להזקיק את שינוי הצורה הבלתי פוסק אל שינוי התנאים של העולם הסובב [...] הרי אסור לנו שנתעלם, כי לאמנות - או מוטב שנומר: לדמיון הצורה המעצב - חיים משל עצמה והתפתחות משל עצמה [...] מתוך כוחות עצמיים, צמיחה מתוך הפנים החוצה, והתפרטות-התממשות חוקית של מה שנתון" | ||
| -- תרגום מתוך: משה ברש, מחשבת האמנויות, פרק 7. | ||
היסטוריונים ידועים בתחום תולדות האמנות:
- ג'ורג'ו ואזארי (Giorgio Vasari (1511–74
- ליאון בטיסטה אלברטי (1404-1472) Leone Battista Alberti
- ג'ובאן פייטרו בלורי Giovanni Bellori
- יוהן יהויכים וינקלמן (Johann Joachim Winckelmann)
- יעקב בורקהרדט (Jacob Burckhardt (1818–1897
- היינריך ולפלין (Heinrich Wölfflin (1864–1945
- אירווין פנובסקי (Erwin Panofsky (1892–1968
- מאיר שפירו (Meyer Schapiro (1904–1996
- ארנסט גומבריך (Ernst Gombrich (1909–2001
היסטוריונים ישראלים בתחום תולדות האמנות:
- משה ברש
- לאה דובב
- גדעון עפרת
[עריכה] חלוקה היסטורית של האמנות
את חקר תולדות האמנות נהוג לחלק לתקופות משנה, בדרך כלל בעקבות שינויים היסטוריים מרכזיים כגון 'אמנות מצרים העתיקה'. לעתים מנתחים יצירות אמנות לפי סגנון אמנותי כגון 'אימפרסיוניזם'. באמנות המודרנית נהוג לעתים להציע גם נושאי חתך שונים כגון 'אמנות יהודית' או 'אמנות פמיניסטית'. גישות מודרניסטיות נוספות מנסות להתייחס אל האמנות מתוך אופני יצירתה כמו לדוגמה חקר אמנות המיצג.
חלוקה פנימית מקובלת בתולדות האמנות:
[עריכה] אמנות פרהיסטורית ואמנות המזרח הקדום
- אמנות פרה היסטורית
- אמנות העולם העתיק
- אמנות מסופוטמיה העתיקה
- אומנות שומרית
- אומנות בבלית
- אמנות מצרים העתיקה
[עריכה] אמנות קלאסית
- אמנות יוון העתיקה
- אמנות קיקלדית מינואית ומיקנית
- אמנות אטרוסקית
- אמנות רומית
[עריכה] אמנות ימי הביניים
- אמנות נוצרית
- אמנות ימי הביניים
- אמנות סאסאנית
[עריכה] תולדות האמנות מן הרנסאנס ועד לתוקופה המודרנית
[עריכה] אמנות קדם מודרנית
- נאו קלאסיציזם
- הזרם הרומנטי באמנות
- אקדמיזם
- ריאליזם
[עריכה] אמנות מודרנית
- אמנות מודרנית
- אימפרסיוניזם
- פוסט אימפרסיוניזם
- פוינטיליזם
- תנועת הנאביס
- סימבוליזם
- אר נובו
- נאו אימפרסיוניזם
- אר דקו
[עריכה] אמנות במאה העשרים
- אקספרסיוניזם
- פוביזם
- קוביזם
- פוטוריזם
- אמנות מופשטת
- מופשט לירי
- מופשט גאומטרי
- סופרמטיזם
- אקספרסיוניזם מופשט
- דאדא
- סוריאליזם
- אוונגרד רוסי
- באוהאוס
- דה-סטיל
[עריכה] המחצית השנייה של המאה העשרים
- פופ ארט
- תנועת קוברה Cobra
- ניו ריאליזם
- אופ ארט
- ארט פוברה Arte Povera
- מינימליזם
- אמנות מושגית
- וידאו ארט
- מיצג
- מיצב
- אמנות עכשווית
[עריכה] אמנות לפי מדינות ואזורים גאוגראפיים
- אמנות האיסלם
- אמנויות המזרח הרחוק
- אמנות סינית
- אמנות יפנית
- אמנות טיבטית
- אמנות הודית
- אמנות מקסיקנית
- אמנות אפריקאית
- תולדות האמנות באירופה
[עריכה] אמנות בארץ ישראל
- אמנות יהודית
- אמנות ישראלית
- תקופת בצלאל
- הכנענים
- אופקים חדשים
- דלות החומר
- אמנות פלסטינית
[עריכה] אמנות בארצות הברית
- אמנות אמריקנית
- אסכולת נהר הדסון
- אסכולת אש קאן (אסכולת פחי הזבל)
- אקספרסיוניזם מופשט
- נאו-גיאו
[עריכה] לקריאה נוספת
[עריכה] ביבליוגרפיה ורשימת קריאה על תולדות האמנות כדיסציפלינה מחקרית
- ברש, משה, מחשבת האמנות בדורות האחרונים, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1977.
- דובב, לאה (עורכת), סטודיו, כתב עת לאמנות, גליון מס' 133, מאי-יוני 2002. (גליון בנושא "אמון באמנות")
- ולפלין, הינריך, מושגי יסוד בתולדות האמנות, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים.
- לסינג, גוטהולד אפרים, לאוקון, או על גבולי הציור והשירה, סדרת טעמים, תל אביב, תשמ"ג.
[עריכה] ספרים פופולריים בתולדות האמנות
- אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1969.
- גומבריך, ארנסט הנס יוסף, קורות האמנות, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1985.
- האוזר, ארנולד, היסטוריה חברתית של האמנות והספרות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב.
[עריכה] ראו גם
- אסתטיקה - איקונוגרפיה - פרשנות
- סגנונות באדריכלות - תולדות המוזיקה - תולדות התיאטרון - תולדות המחול - תולדות הקולנוע
- רשימות פסלים - ציירים - אמנים ישראלים
- מקצועות: צייר, אדריכל, פסל (מקצוע)
- מוזיאון
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תקופות באמנות |
- מילון ביוגרפי להיסטוריונים של האמנות - באנגלית (כולל בבליוגרפיות מלאות של היסטוריונים וכן רשימה בבליוגרפית על ההיסטוריה של תולדות האמנות).
- "אונס גדולי האמנות" מאמר ביקורתי על איקונוגרפיה מאת רוג'ר קימבול
קטגוריות: אמנות | אמנות חזותית | תרבות | מדעי הרוח
