תומס מסריק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תומס (או טומאש) גריג מסריק (צ'כית: Tomáš Garrigue Masaryk, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) , 7 במרץ 1850 - 14 בספטמבר 1937), פילוסוף, פובליציסט ומדינאי צ'כי, 1850 - 1937 יליד מורבייה, מנהיג תנועת העצמאות, ונשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה. זכה לכינוי "אביה של צ'כוסלובקיה".
תומס מסריק, שנולד כבנו של עגלון, היה מרצה לפילוסופיה בוינה ומשנת 1882 פרופסור באוניברסיטה הצ'כית בפראג.
בשנת 1883 ייסד ירחון רדיקלי בשם אתניאום. משנת 1889 ערך את הדו שבועון זמן (צ'אס). החל משנת 1891 היה למנהיג הצ'כים הצעירים. נבחר כציר לפרלמנט האוסטרי ופרש ממנו בשנת 1893. בשנת 1900 היה בין מייסדי המפלגה העממית שתבעה שלטון עצמי לצ'כיה. בשנת 1907 היה עוד פעם ציר בפרלמנט האוסטרי והתנגד למדיניות הכיבושים בבלקנים ועל כך נאשם בבגידה במלכות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח לחו"ל ופעל במדינות ההסכמה למען הקמת צ'כיה עצמאית. בשנת 1917 אירגן את הצ'כים השבויים שברוסיה לגדוד צבא לאומי.
בשנת 1918, לאחר הקמת צ'כוסלובקיה בחבלים שנלקחו מהריסות האימפריה האוסטרו-הונגרית, חתם על הסכם עם התנועה הלאומית הסלובקית ונבחר לראש הממשלה הזמנית של צ'כוסלובקיה. באותה שנה התמנה לנשיא הראשון של צ'כוסלובקיה וחזר ונבחר מחדש עד להתפטרותו, מחמת זקנה, בשנת 1935. בנו, יאן גריג מסריק היה מדינאי בעצמו.
לאחר מותו של מסריק ב-1937 ירש אותו בתור נשיא תלמידו, אדווארד בנש.
מאז הקמתה ועד הסכם מינכן ופלישת גרמניה ב-1938 הייתה צ'כוסלובקיה לדמוקרטיה מתוקנת, בין היחידות באירופה של אז. מסריק, בהשקפתו סוציאליסט מובהק, היה מסוללי דרכה כי ראה בה כשיטה המוסרית ביותר.
למרות היותו סוציאליסט המאמין בשוויון זכויות, לא האמין בשוויון אנושי מוחלט. לדבריו אין לאדם לשאוף לשוויון אלא להשתלמות עצמית. על כך אמר "אסון האנושות הוא שיש לה יותר מדי גואלים, כל אחד רוצה לגאול אותה ושוכח להשתלם בעצמו ולהתעלות, כי על ידי כך ממילא גואל הוא את האנושות". היה ריאליסט, יסד, חי והטיף סוציאליזם על ידי עבודה, אהבה ומוסר אנושי אוניברסלי.
מסריק היה ידיד של העם היהודי, ויצא כנגד כל תופעה של אנטישמיות במדינתו. בתקופתו התקיים שוויון זכויות מלא ליהודים. הוא התפרסם בעולם היהודי במאבקו למען הנאשם הילזנר, בתקופת עלילת הדם של פולנה, בשנת 1899. מסריק ביקר בארץ ישראל בשנות העשרים של המאה העשרים. כפר מסריק קרוי על שמו, כיכר מסריק בתל אביב וכן רחובות נוספים ברחבי הארץ.
[עריכה] מכתביו
- ההתאבדות כתופעה חברתית (1881)
- היסודות הפילוסופיים והסוציולוגיים של המרקסיזם (1898)
- רוסיה ואירופה (1913)
- זכרונות והגיגים (1927)
