אדמירל נחימוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדמירל נחימוב - ספינת נוסעים סובייטית, אשר נטרפה בים השחור במהלך מסעה האחרון, ב-31 באוגוסט 1986, בעקבות התנגשות עם ספינה אחרת; באסון נספו 423 איש. נקראית לעתים "טיטניק הסובייטי".
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות
הספינה נבנתה בשם "ברלין" בשנת 1925 בגרמניה, עבור חברת נורד-דוישטר-לויד, ושימשה בקו הנוסעים ברמן-סאותהמפטון-שרבור-ניו יורק. בשנת 1939 הוחכרה על-ידי ההמשטר הנאצי, ובמשך מלחמת העולם השנייה שימשה כספינת תובלה וכספינה - בית-חולים, עד אשר טובעה בפברואר 1945 על-ידי מוקש בנמל סווינמונדה, פומרניה (כיום חלק מפולין).
בשנת 1949 הסובייטים משו את הספינה מקרקעית הים הבלטי ולקחו אותה לעצמם כחלק מהפיצויים מגרמניה בעקבות המלחמה. הספינה עברה שיפוץ יסודי והוגדלה קמעא, ושמה שונה ל"אדמירל נחימוב", על שם האדמירל הרוסי הנודע פאבל נחימוב, אשר נלחם במלחמת קרים.
בשנת 1957, לאחר השיפוץ, הספינה החלה משמשת כספינת נוסעים של רשות חברת הספנות האודסאית, בים השחור. היא שימשה לטיולי קיט שבועיים לאורך חופי הים במסלול אודסה-ילטה-נובורוסייסק-סוצ'י-סוחומי-בטומי, ובמשך תקופה מסוימת הייתה לספינת הדגל בין ספינות הנוסעים בים השחור.
[עריכה] נתוני הספינה
אורך ה"נחימוב" היה 174 מ', ורוחבה המירבי - 21 מ'; גובהה היה 11.8 מ', ומתוכם היו בתוך המים 9 מ'; לספינה היו שישה סיפונים. הנפח הכולל ברוטו היה 17,000 טון. מכונותיה של הספינה פיתחו הספק של 12 אלף כוחות סוס, ומהירותה המירבית הייתה 16 קשר. הספינה יכלה לקחת כ-1000 נוסעים, והיו עליה 346 אנשי צוות. היא הייתה מאובזרת בברים, דיסקו, בית קולנוע ובתזמורת משלה.
בעת טריפתה, הייתה ה"נחימוב" שייכת לחברת הספנות של הים השחור ונמל הבית שלה היה אודסה. לספינה היה "תקן של אי-טביעה של תא אחד" (одноотсечный стандарт непотопляемости), כלומר היא יכלה להישאר מעל פני המים אם אחד מתאיה היה נפרץ. כמו כן, היא הייתה מאובזרת בדי סירות הצלה להכלת כל הנוסעים ואנשי הצוות, ובנוסף עליהן היו עליה גם רפסודות מתנפחות.
[עריכה] ההתנגשות
ב-31 באוגוסט 1986, בשעה 22:00 שעון מוסקבה, ה"אדמירל נחימוב", בפיקודו של רב-החובל ולדימיר מרקוב, יצאה מנמל נובורוסייסק עם 1234 איש עליה: 888 נוסעים ו-346 אנשי צוות. באותה שעה מגדל הפיקוח של הנמל דיווח על כך כי ספינת המשא "פיוטר ואסיוב" מתקרבת לכניסה לנמל, ועל כך שהיא הוזהרה בדבר יציאת ה"נחימוב" ממנו ורב-החובל שלה, ויקטור טקצ'נקו, הבטיח לתת ל"נחימוב" זכות קדימה. מאוחר יותר, במשך כל הזמן עד להתנגשות, קברניטי שתי הספינות ניהלו קשר אלחוטי שוטף ורציף.
בשעה 23:00 רב-החובל מרקוב העביר את הפיקוד על הספינה לסגנו השני וירד לתאו - וזאת על אף שה"פיוטר ואסיוב" כבר היה במרחק של כ-10 ק"מ מה"נחימוב" ואסור היה על רב-החובל לעזוב את משמרתו במצב כזה. בינתיים, רב-החובל טקצ'נקו, אשר השתמש במערכת САРП (מערכת אוטומטית לניווט בעזרת רדיו, שהנתונים אליה הוזנו באופן ידני), ראה, שבהינתן המהירויות והכיוונים הנתונים, שתי הספינות תחלופנה זו לצד זו כשקילומטר אחד מפריד ביניהן בנקודת ההתקרבות המקסימלית, ולכן לא שינה את כיוון ומהירות הפלגתו.
בינתיים, סגנו השני של מפקד ה"נחימוב", שהושאר על גשר הפיקוד, נלחץ יותר ויותר ממראה ספינת המשא הכבדה שהתקרבה אליו מימין. בנסיון למנוע את ההתנגשות, הוא הורה להטות את ה"נחימוב" שמאלה - כפי שהסתבר מאוחר יותר, בדיוק לנתיב השיוט של ה"פיוטר ואסיוב" [1] - ולא יידע על כך לא את מפקדו ולא את מפקד הספינה השנייה, אשר נותר סמוך ובטוח כי לא תהיה כל התנגשות. כשזה האחרון, לאחר הפצרות חוזרות מצד סגנו השלישי, עזב לבסוף את המערכת האלקטרונית והביט אל הים עצמו, שתי הספינות היו כבר מאודות קרובות אחת לשנייה. רב-החובל טקצ'נקו הורה מייד על הורדת מהירות הדרגתית, ולאחר עוד שתי דקות אף הורה על כיוון המכונות ל"שיא המהירות לאחור" - אך היה כבר מאוחר מדי. ספינת המשא הכבדה, ששקלה כ-28,000 טון, לא הספיקה לבלום ובשעה 23:12 התנגשה בעוצמה בחרטומה בדופן ימין של ה"אדמירל נחימוב" ופערה בו חור בשטח של כ-80 מ"ר. מים החלו מייד לשטוף את ה"נחימוב". מסיבה לא ברורה לא הופעלה מערכת אטימת התאים, שאליהם חולקה הספינה. אטימה כגון זו לא הייתה מצילה את הספינה מטביעה, שכן היא תוכננה להישאר על המים במקרה של פריצה של תא אחד, ואילו ה"ואסיוב" פרץ שניים, אך בכל אופן האטימה הייתה מאיטה את שקיעת הספינה; לשם השוואה, הטיטניק טבעה במשך ארבע שעות שלמות.
ברם, מערכת האטימה לא הופעלה, והמים התפשטו ברחבי הספינה המהירות מחרידה. כעבור שתי דקות בלבד הספינה כבר נטתה באופן חד לצד ימין, מה שמנע את הורדת סירות ההצלה. הנטייה הוחמרה על-ידי כך, שחלונות התאים בסיפונים התחתונים לא היו סגורים, בניגוד לתקנות ימיות; הסיבה לכך הייתה האוורור הלוקה של האונייה. תחת סירות ההצלה, כמה מימאי הספינה תחת פיקודו של רב-המלחים (boatswain) לוֹבּוֹדָה הורידו למים רפסודות מתנפחות; אולם ברפסודות אלו לא היה מקום לכל הנוסעים ואנשי הצוות. בינתיים, ה"נחימוב" נטתה ושקעה יותר ויותר. נוסעים רבים, אשר הצליחו להגיע לסיפון העליון, נאבקו על כל נקודת אחיזה בדופן שמאל, הרחוק מהמים, של הספינה, וגלשו ממנו אל הים ואל הרפסודות. כעבור שבע דקות מרגע ההתנגשות ה"אדמירל נחימוב" טבעה.
[עריכה] החילוץ
בינתיים, בסירת-הכיוון אשר יצאה מנמל נובורוסייסק לקראת ה"פיוטר ואסיוב" ראו את שהתרחש ודיווחו למפקד הנמל, שה"נחימוב" נפגעה (הודעה דומה מה"פיוטר ואסיוב" התקבלה רק לקראת חצות). מפקד הנמל, ג. ל. פופוב, הורה מייד עם קבלו את ההודעה על שליחת כל אמצעי השיוט הזמינים לאזור התאונה: סירות-כיוון, גוררות, סירות של משמר החופים וסירות מנוע לשיט נוסעים - סך הכול 64 כלי שיט. באותו הזמן, סירת-הכיוון שדיווחה על התאונה לקחה 118 איש והפליגה במלוא המהירות בחזרה לנמל. גם מלחי ה"פיוטר ואסיוב" ניסו לסייע בחילוץ הנפגעים, אולם הסולם הראשי לא ירד, על ספינת המשא הייתה רק סירת-הצלה אחת, ואילו המצופים שנזרקו מהספינה לעיתם פגעו בחלק מהאנשים במים והטביעו אותם. בסך הכול ה"פיוטר ואסיוב" חילץ מהמים 37 איש וגופה אחת.
אנשים רבים, שלא נמצא להם מקום ברפסודות החילוץ, צפו בחגורות-הצלה על פני המים, שהיו מעורבבים עם מזוט וצבע שנשפכו מה"נחימוב" הטובעת. היו בהם שניסו לעזור לאחרים, היו שניסו להיחלץ על חשבונם של אחרים. רוח של כ-6 קמ"ש שהחלה לנשוב באזור התאונה רק הקשתה על מאמצי החילוץ. בסופו של דבר ניצלו 836 איש. 423 נספו, ובהם ילדים שהוריהם השאירו אותם לישון בתאים, אנשים שנתקעו במעברים הצרים של הספינה ולא הספיקו לצאת לסיפון, ואנשי צוות אשר ניסו בתוך כל ההמולה לסייע לנוסעים - כיוונו אותם ליציאות, חילקו חגורות הצלה. בין הנספים היה גם הסגן השני של מפקד ה"נחימוב": מייד לאחר ההתנגשות, שקרתה בזמן משמרתו, הוא ירד לתאו ונעל את עצמו בפנים.
[עריכה] לאחר האסון
מייד לאחר האסון, עוד באותו לילה, הוקמה ועדת חקירה מטעם פרקליטות המדינה של ברית המועצות בראשות נשיא אזרבייג'ן לעתיד, ג. א. אלייב. לאחר חצי שנה של חקירה וגביית עדויות שני רבי-החובלים, מרקוב וטק'צנקו, הועמדו לדין באשמת טריפת ספינה וגרימת מוות ונידונו ל-15 שנות מאסר כל אחד. הם חוננו בשנת 1992 על-ידי נשיאי רוסיה ואוקראינה. ויקטור טקצ'נקו עלה לארץ ושינה את שם משפחתו ל"טלאור". הוא נספה בשנת 2003 כאשר סירתו נטרפה מול ניופאונדלנד, ונקבר בתל אביב. ואדים מרקוב נשאר באודסה ושימש רב-חובל - מנחה בספינות נוסעים עד לפרישתו לגימלאות. הספינה "פיוטר ואסיוב" נמכרה לחברת ספנות יוונית ונקראית כיום "Myoressa".
מפקד נמל נובורוסייסק, סגנו, סגן מנהל חברת הספנות של נובורוסייסק ומספר אנשי צוות של כלי השיט שהשתתפו החילוץ קיבלו עיטורים משליט ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב ב-1990. כן זמן קצר לאחר התאונה פוטרו שר הימייה, ראש חברת הספנות של הים השחור וראש מחלקת הבטיחות שלה.
ה"אדמירל נחימוב" נשארה שוכבת על קרקעית הים השחור. כעבור שנה מיום האסון הוקמה על חוף הים מול מקום מנוחתה של הספינה אנדרטה לזכרה. מדי שנה, ב-31 באוגוסט, יום השנה לאסון, למקום טביעת ה"נחימוב" מגיעות סירות עם קרובי משפחה של הנספים ונערך שם טקס אזכרה.
