אקסטזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בסם הפסיכואקטיבי הסינתטי הנפוץ MDMA. לערך העוסק בספר של אירווין וולש, ראו אקסטזי (ספר).

אקסטזי הוא סם פסיכואקטיבי סינתטי (מלאכותי) נפוץ במיוחד ממשפחת האנטקטוגנים, ששמו המדעי ‎3,4-methylenedioxy-N-methylamphetamine ובקיצור MDMA. לאקסטזי כינויים נוספים רבים כגון "אקסטה", E ,XTC, "אדם" (Adam), "סם האהבה" ועוד. האקסטזי מגיע בדרך כלל בצורה של טבלית לבליעה, אשר מיוצרות בצבעים, צורות וגדלים שונים, ואף הרכבן הכימי אינו אחיד - לעתים הן מכילות MDMA בלבד, אולם לעתים מוסיפים אליהן חומרים אורגניים מלאכותיים או סמים אחרים (לרוב תוצרי משנה של ייצור הסם, כמו MBDB ו-MDEA או "אמפטמין", למשל). האקסטזי נגזר מקבוצת האלקלואידים פנתילאמינים (ותת-הקבוצה אמפטמינים) והשפעתו העיקרית היא גרימת עלייה חדה ברמות המוליך העצבי סרוטונין, וכמו כן דופמין ונוראפינפרין במוח. כמויות גדולות של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית גורמת לתחושה של אופוריה.

אקסטזי נחשב סם בלתי-חוקי ברוב מדינות העולם, וייצורו כמעט תמיד פיראטי ואינו נתון לפיקוח.

[עריכה] היסטוריה

חברת התרופות הגרמנית "מרק" רשמה את MDMA כפטנט ב 1912. באותה עת רשמה חברת התרופות "מרק" פטנטים על תרכובות כימיות רבות שהיו עשויות להיות שימושיות בתחום הרפואה בעתיד, והאקסטזי נשכח בצד במשך שנים רבות.

האקסטזי הובא לידיעת הציבור לראשונה על ידי ד"ר אלכסנדר שאלגין בשנות ה-60, שהמליץ על התרופה עבור טיפולים רפואיים מסוימים. הוא קרא לסם "Window". השימוש באקסטזי היה נפוץ במיוחד בארצות הברית בקרב פסיכיאטרים עד שנות ה-80 כטיפול בסוגים שונים של הפרעות פסיכיאטריות, אז הוצא הסם מחוץ לחוק, כיוון שהתגלה כי יש לו תופעות לוואי חריפות ומסוכנות. כמו כן, נמצאו תרופות חלופיות בטוחות יותר לטיפול בדיכאון ובחרדה.

השימוש באקסטזי בציבור הרחב (ללא קשר לטיפול פסיכיאטרי) החל במועדוני ריקודים של הומוסקסואלים בעיקר. משם, הופץ הסם למסיבות רייב ומאוחר יותר לשאר הציבור. בשנות ה-90 עם התפתחות תרבות הטראנס והפסיכדליה באירופה ובארצות הברית החלו להשתמש בני נוער ומבוגרים צעירים בסם, והוא נחשב היום לאחד מ-4 הסמים הלא-חוקיים הנפוצים ביותר בנוסף לקנאביס, לקוקאין ולהרואין.

[עריכה] השפעות

כדור אקסטזי משפיע על אדם ממוצע כ-3 עד 7 שעות. ההשפעה הראשונית מורגשת בדרך כלל כ-20 עד 40 דקות לאחר הבליעה, וההשפעה מגיעה לשיאה כשעה עד שעתיים לאחר מכן. המשתמש הממוצע יחוש בדרך כלל עירני ומלא אנרגיה, אך שליו מאוד. הרגישות לכאבים פוחתת וצבעים נראים חדים וברורים יותר. בדרך כלל אדם המצוי בהשפעת אקסטזי רואה באנשים הסובבים אותו אוהבים ושמחים יותר, לכן מכונה האקסטזי "סם האהבה". כאשר עוברת השפעתו של הסם המשתמש חש בדרך כלל עייפות גדולה אך אינו מסוגל להירדם. בנוסף שורה עליו אווירת דכדוך ודיכאון עקב ירידה חדה ברמות הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית כשהשפעת הסם פגה.

אצל אחוז קטן מהמשתמשים השימוש באקסטזי גורם למעין הפרעת ראייה, שבה גופים נעים משאירים אחריהם שובל. ברוב המקרים תופעה זו היא זמנית, אך יש מקרים שבהם היא נשארת קבועה.

[עריכה] פרמקולוגיה

המבנה הכימי של MDMA

אקסטזי (MDMA) הוא סוג של מעכב ספיגה בחזרה של סרוטונין (ספיגת סרוטונין בחזרה מהמרווח הסינפטי אל תוך התא הקדם-סינפטי) (Serotonin Reuptake Inhibitor), אולם בשונה מחומרים דומים המשמשים היום בפסיכיאטריה, הוא אינו רק מעכב את הספיגה בחזרה של סרוטונין, אלא גם גורם להגברת הייצור שלו במערכת העצבים (וכמו כן של דופמין, נוראפינפרין ואצטילכולין). הסרוטונין הוא חומר ביו-כימי מסוג מוליך עצבי. מוליכים עצביים הם חומרים שעוברים בסינפסות - המרווחים שבין הנוירונים (תאי העצב) - וכך מווסתים את האותות העוברים בין נוירון לנוירון. יש עדויות לכך שהסרוטונין מווסת מצבי רוח. רמות גבוהות של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית גורמות לאופוריה ולתחושת מרץ, בעוד רמות נמוכות גורמות לדיכאון, לתחושת עייפות, ואף לתחושת חרדה (anxiety). לאחר מעבר המוליך העצבי בסינפסה, מפרק אותו אנזים מיוחד מנוירון היעד. מעכבי הפירוק של סרוטונין נקשרים לאנזים המפרק את הסרוטונין, ומנטרלים אותו (עד לסינתוז מחודש של אנזים זה במערכת העצבים). במצב כזה הסרוטונין נשאר זמן רב יותר בסינאפסה, ולפיכך מתקבלות רמות גבוהות של סרוטונין. בשונה ממעכבי פירוק אחרים של סרוטונין, החומר MDMA לא רק מנטרל את האנזים, אלא גם חודר אל הסינפסות עצמן וגורם בהן לייצור סרוטונין. לפיכך, לא זו בלבד שפירוק הסרוטונין מעוכב, אלא גם נוצר סרוטונין חדש. כיוון שכך, רמות הסרוטונין בסינפסה עלות באופן חד, ולפיכך נוצר סיכון בריאותי.

שימוש במעכבי פירוק של סרוטונין נפוץ כיום בפסיכיאטריה לשם טיפול בדיכאון והפרעות חרדה; MDMA לעומתו, פועל בצורה חדה ולכן אינו מתאים לטיפול זה. מעכבי פירוק של סרוטונין המשמשים היום ברפואה (שרובם שייכים לקבוצת SSRI) פועלים בצורה מתונה יותר - הם מעכבים את פירוק הסרוטונין מבלי להגביר את ייצור הסרוטונין. לפיכך, הם מעלים את רמות הסרוטונין בצורה הדרגתית יותר. כמו כן הם פועלים על האנזים מפרק הסרוטונין בצורה מדויקת יותר, תוך פגיעה קטנה בהרבה בתהליכים ביו-כימיים אחרים. לפיכך הם גורמים לפחות תופעות לוואי, או לתופעות לוואי מסוכנות פחות. ב-2001 קיבל מרכז המחקר MAPS ממנהל המזון והתרופות האמריקאי אישור לעריכת ניסויים לבדיקת יעילות הטיפול עם MDMA בשילוב עם פסיכותרפיה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית [3]. מחקר מקביל נערך בשבדיה וצפוי להסתיים ב-2008 [4].

[עריכה] התמכרות וסבילות

בעוד מחקרים מסוימים מראים שמשתמשים רבים עלולים להיות מכורים, היכולת של MDMA לגרום לתלות נפשית שנויה במחלוקת. לדוגמה, במחקר בו ריאיינו 52 משתמשים מצאו ש-43 אחוזים מהם עמדו בקריטריונים לקביעת תלות. לעומת זאת, ייתכן שחלק מהמרואיינים אובחנו שלא כהלכה כתלויים בגלל דיווחם על סבילות ותופעות שניוניות ("האנגאובר" או "דאון")^[1]. סבילות ותופעות שניוניות (שעלולות להיות תסמיני 'גמילה') הם סימפטומים של תלות בסמים רבים, אך נראה שהם קיימים אצל משתמשי MDMA רבים שאינם למעשה תלויים (מכורים). לדוגמה, במחקר שבדי בו אנשים נטלו MDMA בפעם הראשונה, רבים דיווחו על תופעות שניוניות ^[2]. כשאנשים מסווגים כמכורים לMDMA אין זה ברור אם הם חווים קשיים להפסיק את צריכת הסם. במחקר אורך גרמני משתמשים רבים שסווגו כמכורים, 'השתפרו' באופן ספונטני ללא כל טיפול בהתמכרות כביכול^[3]. בהתחשב בסיבוכים בסיווג משתמשי MDMA כמכורים, מסקנות על הפונטציאל הממכר של MDMA פחות מהימנות משל התמכרות לניקוטין^[4], למשל.

סבילות בטווך הקצר לMDMA נבנית מהר מאוד (טאכיפילקסיה), ומתפוגגת אחרי מספר ימים. סבילות זו גורמת לכך שהמשתמש צריך לצרוך כמויות גבוהות בהרבה מהכמות הראשונית על מנת להשיג את ההשפעה הרצויה. כתוצאה מכך משתמשים לרוב נוטלים את הסם בהפרשים של כמה ימים או יותר.

[עריכה] סכנות

הסכנה הגדולה ביותר למשתמש באקסטזי היא התחממות יתר של הגוף והתייבשות. אקסטזי עלול לגרום לעלייה חדה בחום הגוף ולתחושת צימאון חזקה. מעבר לסכנה שבעליית החום ואובדן נוזלים, עלולה תחושת הצימאון לגרום לשתיית מים רבים במהירות, דבר שעלול לגרום למצב אקוטי המכונה "הרעלת מים" (ירידה ברמת החומציות של הדם עקב שתיית מים בכמות גדולה במיוחד תוך זמן קצר). אקסטזי גם עלול לגרום להפרעות בפעולת הלב, בפרט באנשים הסובלים ממומים בלב (לעתים קרובות מדובר במומים סמויים שאינם גורמים לבעיות מיוחדות עד לשימוש בסם, או למאמץ גופני חריג). נטילת מנה גדולה מדי של אקסטזי עלולה לגרום לסחרחורת, בלבול, חרדה ותחושת אובדן שליטה. למשתמש הקבוע באקסטזי עלול להיגרם נזק מצטבר לטווח ארוך, בעיקר למידת רגישותם של קולטני הסרוטונין במערכת העצבים. מצב כזה פוגע במצב הרוח, בתיאבון וביצר המיני, ובסופו של דבר עלול להביא לדיכאון קליני עד ל"איפוס" הקולטנים אלו, תהליך שיכול להימשך חודשים, ובמקרים קשים אף שנים.

מאז שהופסק השימוש הרפואי באקסטזי, והכרזתו כסם בלתי-חוקי, מיוצרות כמעט כל הגלולות באופן פיראטי. פעמים רבות מוסיפים היצרנים לגלולות חומרים נוספים שעלולים להיות מסוכנים. כמו כן, אין כיום פיקוח על תנאי הייצור והאחסון של הגלולות. למעשה, רוב מקרי המוות מאקסטזי לא נגרמו ישירות מן הסם, אלא מחומרים אחרים שנמצאו בכדור.