אריך הרטמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריך הרטמן (19 באפריל 1922 - 20 בספטמבר 1993) היה טייס גרמני בלופטוואפה בזמן מלחמת העולם השנייה והאייס המצליח ביותר בכל הזמנים (352 הפלות). הוא גם זכה בצלב האבירים עם עלי אלון, חרבות ויהלומים, אחד העיטורים הגבוהים ביותר של גרמניה הנאצית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] חיים מוקדמים
הרטמן נולד בווירטמברג ובילה את רוב ילדותו המוקדמת במזרח הרחוק מכיוון שאביו היה רופא שעבד בסין.
מגיל צעיר הוא רצה להיות טייס מכיוון שכמו הרבה ילדים גרמנים הוא העריץ את האייסים הגרמנים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה ומכיוון שאימו הייתה בעלת רישיון טיסה אזרחי.
הוא חזר לגרמניה בשנת 1928 והתחיל להטיס דאונים. בשנת 1939 קיבל את רישיון הטייס שלו והתחיל את אימוניו בבית הספר להכשרת טייסים קרביים של הלופטוואפה במזרח פרוסיה באוקטובר שנת 1940 וסיים את הכשרתו בינואר שנת 1942.
[עריכה] קריירה בזמן מלחמת העולם השנייה
באוקטובר 1942 הוצב הרטמן בטייסת קרב גרמנית שהייתה מוצבת בחזית המזרחית והייתה מצוידת במטוסי מסרשמיט Bf 109.
מפקד הטייסת שלו, מאיור (רס"ן) הוברטוס פון בונין הציב אותו תחת פיקוחו של אוברפלדבל (סמ"ר) אלפרד גריסלווסקי בימיו הראשונים בטייסת. לאחר מספר ימי אימון והדמיית קרבות אוויר, גריסלווסקי אמר שלמרות שלהרטמן יש הרבה מה ללמוד בנושא טקטיקת קרבות אוויר, הוא מראה כישורים טובים כטייס.
הרטמן רשם את ההפלה הראשונה שלו של מטוס סובייטי בחמישה בנובמבר 1942, ועד סוף השנה הוא הוסיף עוד הפלה אחת לרקורד שלו.
ביולי 1943 הוא הפיל שבעה מטוסים סובייטים בקרב האוויר שהתרחש בזמן קרב קורסק, עד אוגוסט 1943 הוא הגיע ל-50 הפלות ובאותו החודש הוא הוסיף עוד 48 הפלות לרקורד שלו. הוא קיבל קידום להאופטמן (סרן) ובאוגוסט 1943 הוא נפל בשבי הסובייטי לאחר שמטוסו הופל, אך הוא הצליח לברוח משובייו ולחזור לקווים הגרמנים. באוקטובר אותה שנה הוא הפיל עוד 33 מטוסים סובייטים וקיבל את צלב האבירים, אחרי שהוא צבר 148 הפלות. עד סוף השנה מניין ההפלות שלו יעמוד על 159.
במרץ 1944 מניין ההפלות של הרטמן הגיע ל-202. הפיקוד הסובייטי שם פרס על ראשו והטייסים הסובייטים הכירו את הכינוי שלו "קרייה אחד" במערכת הקשר. על מטוסו היה מצויר צבעוני שחור והטייסים הסובייטים, שהכירו את סמל המטוס, החלו לברוח מקרבות האוויר כשראו אותו. מסיבה זו המטוס הוקצה לטיסה לטייסים צעירים.
הרטמן השיג את ההפלה ה-300 שלו ב-24 באוגוסט 1944, לאחר שבאותו היום הוא הפיל 11 מטוסים. אחרי ההישג הזה הוא קורקע על ידי מפקד הלופטוואפה, הרמן גרינג, שפחד מהאפקט השלילי על מוראל הטייסים אם הרטמן יופל במהלך קרב אווירי, אולם עקב מחאותיו הוא הצליח לחזור לשירות כטייס קרבי.
בתחילת 1945 הוצע להרטמן להצטרף לטייסת הסילון הגרמנית הראשונה על ידי אדולף גאלאנד אך הוא סירב בגלל העדפתו להישאר ביחידתו הנוכחית. בסוף המלחמה הרטמן ויחידתו נכנעו לצבא ארצות הברית.
[עריכה] לאחר המלחמה
לאחר נפילתו בשבי, נמסר הרטמן לסובייטים על ידי האמריקאים. הוא הואשם ונשפט על ביצוע פשעי מלחמה וסבל יחס קשה בשבי, למרות זה הוא סירב להודות באשמתו (שחלק מהם בוטלו). ניסיונות השלטונות הסובייטים לעבירו למחנה הקומוניסטי נכשלו. במהלך הזמן שהעביר בשבי, בנו בן השלוש שהוא מעולם לא פגש - נפטר.
בשנת 1955, אחרי עשר וחצי שנים בשבי הסובייטי, שוחרר הרטמן וחזר למערב גרמניה. הוא הצטרף לחיל האוויר המערב גרמני שהוקם מחדש, ושירת בטייסת הגרמנית הראשונה שכללה רק מטוסי סילון. כדי לרענן אות כישוריו ולהתאמן במטוסים האמריקאים החדשים של חיל האוויר הגרמני, הוא נשלח לתקופת אימונים בארצות הברית.
הרטמן החשיב את המטוס שחיל האוויר הגרמני בחר להשתמש בו, לוקהיד F-104, כפגום מיסודו והתנגד לשימושו על ידי חיל האוויר של ארצו. למרות שהזמן הוכיח את נכונות טענותיו, הממונים עליו לא אהבו את הביקורת הגלויה שהשמיע והוא פרש מחיל האוויר בשנת 1970 בדרגת אוברסט (אל"מ).
בשנת 1996, שלוש שנים אחרי פטירתו, זוכה הרטמן על ידי רוסיה מאשמות של פשעי המלחמה וצויין שהרשעתו לא הייתה חוקית.
