ארתור קסטלר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארתור קסטלר (5 בספטמבר 1905 - 3 במרץ 1983) - סופר, הוגה דעות פוליטי ופילוסוף חברתי, אשר כתב ספרים רבים המתייחסים למגוון נושאים, החל מאכזבתו מן הקומוניזם וכלה במוצאה של יהדות אשכנז. קסטלר זכה לפרסום בינלאומי, והיה, בין היתר, מזכירו האישי של זאב ז'בוטינסקי.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
קסטלר נולד בבודפשט, הונגריה כ"ארתור קצלר", למשפחה הונגרית יהודית דוברת גרמנית. אביו, הנריק, היה תעשיין וממציא, אך המצאותיו הראו לעתים על חוסר שיקול דעת. לדוגמה - סבון רדיואקטיבי.
קסטלר למד מדע ופסיכולוגיה באוניברסיטת וינה שם נתפס לרעיון הציונות. לאחר סיום הלימודים החל לעבוד ככתב. בין 1926 ו 1929 התגורר בארץ ישראל, שימש כמזכירו האישי של זאב ז'בוטינסקי, וכתב בעתון הירושלמי "דואר היום", בזמן שז'בוטינסקי היה עורכו הראשי (1928-1929). בזכרונותיו מספר קסטלר כי בתקופה זו היה בין היתר ממציאו של התשבץ העברי הראשון. על תקופה זו כתב את ספריו "חץ בשמי התכלת" ו "גנבים בלילה".
בשנת 1931 הצטרף קסטלר אל המפלגה הקומוניסטית. בתקופה זו היה פעיל פוליטי קומוניסטי בגרמניה, שהייתה בימיה האחרונים של רפובליקת ויימר, ולאחר מכן בתחילת שלטון המפלגה הנאצית. כיהודי, נאלץ קסטלר לעזוב את גרמניה, ויצא לטיול ארוך בברית המועצות. בתקופה זו טייל בברית המועצות, והגיע למקומות רחוקים כהר אררט וטורקמניסטן שם פגש את הסופר האמריקני לנגסטון יוז. לאחר שחווה על בשרו את הטיהורים הגדולים של סטלין, עזב את הקומוניזם. במהלך עזיבתו את הקומוניזם ניסח קסטלר מכתב לסטלין ומברק לתובע הכללי במשפטי הטיהורים אנדרי וישינסקי, שעל שניהם חתמו שלושה מחתני פרס נובל, בהם ביקשו השלושה לשחרר את אלכסנדר וייסברג ציבולסקי, פיזיקאי יהודי שבא לברית המועצות מתוך אמונה בקומוניזם הסובייטי ורצון לתרום מהידע המדעי שלו לברית המועצות, ונאסר באשמת שוא על ריגול. המכתב והמברק לא נענו מעולם.
במהלך סיקור מלחמת האזרחים בספרד הוא נתפס והוחזק מספר חודשים על ידי הפלנחיסטים בעיר מאלגה עד ששוחרר בידי משרד החוץ הבריטי. חוויות אלו תועדו בספרו "עדות מספרד" והוא השתמש בהם כבסיס לספרו "אפילה בצהריים".
בעת מלחמת העולם השנייה שהה בצרפת. לאחר שבילה זמן מה במחנה מעצר בצרפת של וישי, הצטרף ללגיון הזרים, אך נמלט ממנו לאנגליה והצטרף לצבאה. הוא שירת בצבא הבריטי בין 1941 - 1942 והועסק על ידי הBBC בעת המלחמה. אירועים אלו היקנו לו אזרחות בריטית בשנת 1945. הוא שב לצרפת והיה לידידו של ז'אן פול סארטר.
לאחר המלחמה חזה קסטלר מראש מספר מגמות בתרבות העולם. הוא היה בין הראשונים שניסו את הסם LSD (באופן מדעי במעבדה), ובין הראשונים שקראו לפירוק העולם מנשק גרעיני. הוא כתב על מיסטיקה יפנית והודית בספרו "הלוטוס והרובוט" בשנת 1960. לאחר מכן עבר ללונדון שם התפרנס מכתיבה והרצאה. הוא זכה לתואר CBE ("אביר האימפריה הבריטית") בשנות השבעים.
קסטלר היה תמיד חסיד של המתת חסד. מכיוון שבסוף ימיו סבל ממחלת פרקינסון, התאבד ביחד עם אשתו השלישית סינטייה, בהיותו בן 78.
[עריכה] שליטתו של קסטלר בשפות
קסטלר דבר את השפות הונגרית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, מעט עברית ורוסית, וייתכן שאף יידיש. ידע זה היה תוצאה מהרקע המשפחתי שלו, ומהיותו נע ונד ברחבי העולם, בתחילה כתוצאה מנסיבות, ולאחר מכן מרצון. בימי חייו גר בהונגריה, אוסטריה, גרמניה, ארץ ישראל, אנגליה, ווילס, צרפת וארצות הברית. כן בילה זמן רב בברית המועצות.
קסטלר היה מסוגל לעבוד במגוון לשונות, אך עיקר עבודתו הייתה באנגלית. הוא כתב את ספריו הידועים בשלוש שפות שונות. "הגלדיאטורים" בהונגרית, "אפילה בצהריים" בגרמנית ו"הגעה ועזיבה" באנגלית. כעיתונאי כתב כתבות בגרמנית, עברית, צרפתית ואנגלית. כאמור, לטענתו הינו ממציאו של התשבץ העברי הראשון. קסטלר היה מתומכי זניחת האלפבית העברי לטובת האלפבית הלטיני.
[עריכה] קסטלר והנשים
קסטלר נישא שלוש פעמים: לדורותי אשר (1935 - 1950) ממאין פאג'ט (1950 - 1952) וסינטייה ג'פריס (1965 - 1983). כן היה למאהבה של הפילוסופית סימון דה בובואר, דבר שיצר טינה בינו ובין סארטר. ביוגרפיה משנת 1998 טוענת כי קסטלר היכה ואנס מספר נשים, בין היתר את הבמאית ג'יל קרייגי. לאחר מחאות, הוסר פסלו שהיה מוצג באוניברסיטה של אדינבורו. כן נמתחה ביקורת על ברית ההתאבדות שלו עם אשתו. למרות שהוא היה חולה אנוש, אשתו נראתה בריאה, ויש הטוענים כי היא הובלה אל מותה בידי מניפולציה רגשית של קסטלר.
[עריכה] קסטלר כעיתונאי
קסטלר עבד עבור מגוון של עיתונים בשפות שונות, בתחילה ככתב מדעי עבור "Vossische Zeitung" ולאחר מכן ככתב חוץ עבור "B.Z. am Mittag". כן עבד עבור עיתונו של ז'בוטינסקי "דואר היום". בתחילת שנות השלושים עבד ככתב עצמאי (פרילנסר) בשפה הצרפתית, וערך עיתון אנטי-נאצי ואנטי-סטליניסטי בשפה הגרמנית בשם "Zukunft" שמקום מושבו היה בפריז. לאחר שחרורו משביו בספרד עבד קסטלר במיוחד באנגלית עבור העיתון "News Chronicle" והעיתון "The Sunday Telegraph".
[עריכה] יצירתו
עבודתו של קסטלר הייתה לרוב מנוגדת לזרם המרכזי של הדעות הרווחות. לא רק שהגיע למסקנות משלו בנוגע לשאלות נפוצות, אלא שאף ניסה לענות לשאלות חשובות שאיש לא שאל. התוצאה של מקוריות זו הינה פרץ של רעיונות בנושאים שונים, בעלי ערך שהינו לעתים מוטל בספק, הנע בין השרלטני לגאוני.
[עריכה] קסטלר והיהדות
על אף שהיה כל חייו אתיאיסט רקעו המשפחתי של קסטלר היה יהודי. ספרו "השבט השלושה עשר" קידם את הרעיון המוטל בספק כי מוצאה של יהדות אשכנז אינו מן העברים הקדומים כי אם מן הכוזרים. קסטלר הצהיר כי מטרתו בספר זה הייתה לשלול את בסיסה של האנטישמיות, באמצעות שלילת הקשר בין היהודי האירופי, והיהודי המקראי לו מיוחסת על ידי האנטישמים רציחתו של ישו. באופן אירוני, אומצה תאוריה זו על ידי קבוצות אנטישמיות דווקא. אוהדיהם של הפלסטינים ניסו להשתמש בה על מנת לשלול את זכותם על היהודים על ארץ ישראל. המדע המודרני שלל תיזה זו בבדיקות DNA, אשר גילו קירבה בין יהודים אשכנזים ויהודים שאינם אשכנזים.
יחסו של קסטלר למדינת ישראל היה אוהד, והוא שלל את הגלות. בראיון שערך בזמן כינון המדינה הצהיר כי כל היהודים צריכים להגר לישראל או להתבולל. קסטלר שהה זמן מה בארץ ישראל בצעירותו, ואף גר בקיבוץ. חוויותיו אלו תיאר בספר "גנבים בלילה".
[עריכה] קסטלר והמדע
קסטלר כתב ספרים רבים על מדע ועל הפרקטיקה המדעית. מבקריו מתעלמים לרוב מן האופי הפוסט מודרני של רעיונותיו המדעים, והוא היה זר לקהילה המדעית. נסיונותיו להגיע להבנה של תהליכי האבולוציה, הגיעו אף לכדי עניין בתורתו של למארק, שקדמה לתורתו של דרווין, בספרו משנת 1971 "המקרה של הקרפדה המיילדת".
עניינו במיסטיקה היווה גורם בעל משמעות ביצירתו ובחייו. הוא הוריש חלק ניכר מרכושו לאוניברסיטת אדינבורו, על מנת שזו תערוך מחקר בפאראפסיכולוגיה. סיפרו "שורשי המקריות" מתייחס לתורת הקוונטים, למקריות ולסינכרוניזם בהקשר של תורותיו של קרל גוסטב יונג. כן התעניין בריחוף ובטלפתיה.
המוזיקאי סטינג הינו קורא אדוק של כתביו המדעיים של קסטלר, ושני תקליטים של להקתו "פוליס" נושאים שמות הלקוחים מכתבי קסטלר, "הרוח במכונה" ו"סינכרוניסיטי". קסטלר עצמו זכה לראות כיצד יצירתו זוכה לקרדיט בלתי צפוי זה, והתייחס לכך בשעשוע.
[עריכה] קסטלר והפוליטיקה
קסטלר החזיק בדעות פוליטיות מגוונות בימי חייו החל מציונות וכלה בקומוניזם. הוא יצא במסע כנגד עונש המוות, אך תמך בהתאבדות ובהמתת חסד. כן היה ממתנגדי החימוש הגרעיני.
ספרו "האל שהכזיב" הינו וידוי אישי מרתק על התאכזבותו מן הקומוניזם. הספר, שיצא בשנת 1950 הינו אנתולוגיה בה תרם קסטלר את הסיפור הארוך והמרכזי, ובה השתתפו סופרים נוספים כאנדרה ז'יד, סטיבן ספנדר וריצ'רד רייט. לספר תפקיד חשוב בהתפקחותם של אנשי השמאל במערב מתמיכתם בקומוניזם הסטליניסטי.
[עריכה] ספריו שהופיעו בעברית
- היוגי והקומיסר. הוצאת ערי ז'בוטינסקי, 1946.
- דו שיח עם המוות - סיפור חיים. הוצאת מסדה, 1946.
- גנבים בלילה - רשומותיו של ניסוי. הוצאת ערי ז'בוטינסקי, 1947.
- אפלה בצהרים. הוצאת ערי ז'בוטינסקי, 1947.
- הבטחה והגשמה: ארץ ישראל 1949 - 1917. הוצאת אחיאסף, 1950.
- אספרטקוס. הוצאת קרני, 1952.
- האל שהכזיב. הוצאת פלס, 1953.
- בכבלי המערב - הדרך אל הציונות וממנה. הוצאת אגודת חשמונאי, 1984.
- חץ לשמי התכלת - אוטוביוגרפיה. הוצאת קרני, 1953.
- יוהאנס קפלר - האיש ופועלו. הוצאת דביר ועם עובד, 1970.
- האמנם צירוף מקרים - הפאראפסיכולוגיה לאור הפיזיקה החדשה. הוצאת עם עובד, 1975.
- השבט השלושה עשר - ההיסטוריה הכוזרית ומורשתה. הוצאת מאזנים, 1999.
- פני רוסיה לאן ?. מבוא שכתב קסטלר בשנת 1953 למהדורה העברית של ספרו של אלכסנדר וייסברג ציבולסקי "קשר השתיקה - רוסיה בכור ההיתוך של הטיהור".
