ג'ורדנו ברונו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ורדנו ברונו (1548 - 17 בפברואר 1600) היה מדען, פילוסוף ואסטרונום איטלקי מתקופת הרנסאנס.
ברונו הציג תאוריה אסטרונומית שסתרה את אמונת הכנסייה הקתולית והביאה להוצאתו להורג.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדות והתבגרות
ברונו נולד בקרבת העיר נולה שבאיטליה (בשל כך נודע גם בשמות ברונו נולנו או ברונו מנולה) לאב חייל. בלידתו נקרא פיליפו, אולם בשנת 1565 הפך לנזיר דומיניקני ואימץ את השם ג'ורדנו. ב־1572 הוסמך לכמורה.
ברונו התעניין בפילוסופיה, זכרון, כתב ספרים על שימוש בקיצורים לשיפור הזיכרון. התעניין במיתולוגיה מצרית, שהייתה פופולרית בזמנו. ברונו הושפע מרעיונותיהם של קופרניקוס ואפלטון, שספריו התגלו מחדש באותה התקופה. בשנת 1576 ברח מנאפולי מפני האינקויזיציה ועבר לרומא. שיקולים דומים גרמו לו לעזוב את המסדר הדומיניקני, ולבסוף גם לעקור מרומא ולעבור לגנואה. בגנואה הצטרף לזמן מה לקלוויניסטים, שם נודע בשל דבקותו ברעיונותיו של קופרניקוס, אך לבסוף נאלץ לעבור לצרפת.
[עריכה] מגורים בצרפת
בשנת 1579 הגיע לטולוז בדרום צרפת, בה עסק בהוראה. הוא התפרסם בשל הדגמות של זיכרונו. אולם, היו גם מי שייחסו את זכרונו לכוחות מיסטיים כלשהם. במשך שבע שנים נהנה מחסותם של פטרונים צרפתיים רבי עוצמה, ביניהם אנרי השלישי. באותה תקופה פרסם 20 ספרים, ביניהם ספרים על אימון הזיכרון. בספרו "Cena de le Ceneri" (ארוחת הערב של יום רביעי של האפר (השם מתייחס לחג הפסחא) 1584) הגן על תורתו של קופרניקוס, אם־כי לא באופן מוצלח.
בספר "De l'Infinito, Universo e Mondi" (על אינסוף יקומים ועולמות 1584) הוא טען כי הכוכבים, הנראים בשמים הם שמשות, היקום הוא אינסופי ומכיל עולמות רבים. כמו־כן, הוא טען כי ישנם גזעים תבוניים רבים ביקום (ראה נוסחת דרייק). שני ספרים אלו כונו "הדיאלוגים האיטלקיים" של ברונו.
הדיאולוגים היו כתובים כאלגוריה, ובהם האלים מחליטים לגרש את המזלות מהשמים ולהחליפם במידות הטובות - חוכמה, אמת וכדומה. בדיאלוגים הללו לעג ברונו לדת והציג את מעשי הנסים המתוארים בהן כטריקים דוגמת קסמי הבמה בתיאטרון. גישה זו רק הוסיפה לעוינות הכנסייה כלפיו.
[עריכה] מעבר לאנגליה וגרמניה
בשנת 1583 עבר לאנגליה. למרות מכתב המלצה מאנרי השלישי, הוא לא קיבל משרת הוראה באוקספורד או בכל אוניברסיטה אחרת. היו שמועות, כי בין השנים 1583 - 1586 שימש ברונו כמרגל בנציגות הצרפתית בבריטניה אולם שמועות אלו לא בוססו מעולם. בשנת 1585 חזר לפריז. בעקבות טענותיו נגד התפיסה המדעית של אריסטו, ופרסומיו נגד פברציו מונדטה, מתמטיקאי מהכנסייה הרומית קתולית, סר חינו בעיני הבריות. בשנת 1586, לאחר מריבה אלימה "על ציוד מדעי", עזב לגרמניה.
בגרמניה, נכשל ברונו בניסיון לקבל משרת הוראה במרבורג, אך הצליח ללמד בויטנבורג, שם לימד על אריסטו במשך שנתיים. לאחר ש"האקלים האינטלקטואלי" השתנה, הוא לא היה רצוי שם וב־1588 עבר לפראג, בה קיבל סכום כסף מרודולף השני אך לא משרה. במשך זמן קצר היה פרופסור בהלמסדט, אך הוא נאלץ להימלט בשל רדיפות הלותרנים.
בשנת 1591 היה בפרנקפורט. ככל הנראה, במהלך יריד הספרים בפרנקפורט, קיבל הזמנה לוונציה בידי זאון מוקינגו, שביקש לפתח את זכרונו. כמו כן שמע על משרת הוראה למתמטיקה בפדואה. לאחר מותו של האפיפיור השמרן סיקטוס החמישי, ברונו חשב, כי האינקויזיציה איבדה מכוחה. בעקבות טעות חמורה זו חשב, כי שיבתו לאיטליה תיהיה בטוחה.
ברונו לימד זמן מה בפדובה, אולם מישרתו ניתנה לגלילאו והוא עבר לוונציה. במשך זמן מה לימד את זאון מוקינגו, שהתאכזב ללמוד את מערכת הקיצורים במקום שיטות קסם. כאשר רצה לעזוב את ונציה, שיסה בו האחרון את האינקויזיציה. ברונו נעצר ב-22 במאי 1592 ונשלח להשפט ברומא בשנת 1593.
[עריכה] משפטו והוצאתו להורג
ברונו נכלא במשך שש שנים לפני שנשפט. הוא ניסה לקבל מחילה מהאפיפיור קלמנט השמיני בתמורה להכחשה חלקית של טענתיו. במשפטו תבע האינקוויזיטור, הקרדינל רוברט בלמירן, הכחשה מלאה לה ברונו סרב. ברונו הוכרז כופר והועלה על המוקד ב-17 בפברואר 1600. האינקויזיציה גילתה רחמים כלפי ברונו וקשרה שקית אבק שריפה לצווארו בעלותו על המוקד, כדי לקצר את ייסוריו. אך עם זאת, לשונו מוסמרה ללסתו כדי למנוע ממנו להמשיך ולדבר.
ברונו הואשם למעשה בדוקטיזם, אמונה בכך שלישו לא היה גוף פיזי ומה שנראה כך היה למעשה אשליה. למרות זאת, העולם המדעי רואה בברונו קדוש מעונה, שמת בשל רעיונותיו. כמו גלילאו, לתמיכתו בקופרניקוס היה משקל רב במשפטו. להבדיל מגלילאו, ברונו סירב לחזור בו. במהלך משפטו אמר: "אולי אתם, שופטי, מפחדים ממשפט זה יותר ממני".
[עריכה] הקוסמולוגיה בתקופתו של ברונו
ערך מורחב – מבנה היקום
אפלטון היה תיאורטיקן של המופשט ולדעתו כל הגופים השמימיים חייבים לנוע במעגלים וחייבים להיות כדורים שלמים. עם זאת, היקום האמיתי היה פחות מושלם ולכן התצפיות לא תאמו את התאוריה.
אריסטו, תלמידו של אפלטון המשיך לפתח את התאוריה. אריסטו חשב כי היקום בנוי מספרות מושלמות עליהן יושבים הכוכבים כאשר כדור הארץ נמצא במרכז. סביבו, נמצאים היסודות הנאצלים, אדי האדמה, המים, האוויר והאש. אחריהם באים כוכבי הלכת במסלולם. מעל לכל, תחום ההרמוניה האלוהית היוצרת את התנועה הסיבובית של מערכת השמיים. תצפיות על שינוי בבהירות הכוכבים ומה שנראה כתנועת הכוכבים לאחור (אסטרולוגים רואים בנסיגת ונוס דוגמה למקרה כזה) לא תאמו לתאוריה. בשל כך התאוריה הורחבה לכזו בה הכוכבים נמצאים על ספרות השוכנות על הספרות המרכזיות. בתאוריה של אריסטו היה שימוש ב 55 ספרות.
תלמי העמיד את הארץ במרכז היקום, וסביב לה את גרמי השמיים, לפי הסדר הבא: הירח, כוכב חמה, נוגה, השמש, מאדים, צדק ושבתאי. מעבר למסלולו של שבתאי היו קבועים בספרות כוכבי-השבת. כדי להסביר את התנועה הנראית "לאחור" של כוכבי-הלכת, טען תלמי כי כוכבי-הלכת נעים במסלול לולייני המקיף מסלול מעגלי סביב השמש. דגם שגוי זה, שנקרא המודל הגיאוצנטרי, אומץ על-ידי הכנסייה הקתולית. הכנסייה הקתולית התנגדה למחקר מדעי בכלל ולכזה, שסתר את עיקרי אמונתה בפרט. התנגדות זו הובילה לשקיעת המדע וכך החזיק המודל הגיאוצנטרי מעמד כ-1500 שנה.
בשנת 1543 קופרניקוס הציע מודל שונה, המודל ההליוצנטרי, בו השמש הייתה מרכז היקום. קופרניקוס טען כי כוכבי הלכת אינם קבועים בספרות מוצקות ותנועתם הנראית נובעת מתנועתו של כדור הארץ. התאוריה שלו לא עסקה בשאלה האם הכוכבים שוכנים על ספרה במרחק קבוע או פזורים ביקום העשוי להיות אין סופי.
ראוי לציין כי דמוקריטוס טען כי היקום מכיל עולמות מרובים, מאות שנים לפני ברונו אולם טענתו נשכחה ונדחתה בפני המודלים של אריסטו ואפלטון.
[עריכה] התאוריה הקוסמולוגית של ברונו
בזמנו, אסטרונומים מעטים קיבלו את התאוריה של קופרניקוס, שלא הייתה מרחיקת לכת כמו זו של ברונו. גלילאו וקפלר היו צעירים מדי בתקופתו של ברונו. ברונו עצמו לא היה אסטרונום במקצועו, אולם היה מהראשונים לאמץ את רעיונותיו של קופרניקוס ולדחות את תפיסת העולם הרואה את כדור הארץ כמרכז היקום.
במחצית השנייה של המאה השש עשרה, רעיונותיו של קופרניקוס החלו להתפשט באירופה. למרות שברונו לא קיבל את העדפות המתמטיקה על גבי ההשערה על ידי קופרניקוס, הוא קידם את טענתו כי כדור הארץ אינו מרכז היקום. הוא הסיק מכך כמה מסקנות, שעשויות היו להראות טבעיות כיום, אולם נחשבו למהפכניות בזמנו.
ברונו טען כי התאוריות של קופרניקוס סותרות את אלו של הספרות השמימיות הקבועות ומושלמות. ברונו החליף את המודל ההליוצנטרי, כמו במודל של פלוטינוס במאה השלישית לספירה ושל בלייז פסקל מאה שנים לאחר ברונו, מרכז היקום הוא בכל מקום וליקום עצמו אין גבול.
ברונו טען, כפי המקובל לחשוב היום, כי מה שנראה כתנועה היומית של כדור הארץ בשמים, הוא אשליה הנובעת מסיבובו של כדור הארץ על צירו. כמו כן הוא לא ראה סיבה להאמין כי היקום מוגבל בגודלו (על כך הדעות חלוקות היום), או שכל הכוכבים נעים במסלול סביב למרכז קבוע. בכך, תפיסתו הייתה דומה לזו של תומס דיגס ב"A Perfit Description of the Caelestial Orbes" מ-1576.
להבדיל, דיגס חשב כי באזור האין סופי, שמעבר לכוכבים שוכנים להם האלוהים והמלאכים. הוא שמר על תפיסתו של תלמי בדבר ספרות קבועות וראה את כדור הארץ כמקום היחיד בו ייתכנו חיים, אזור ייחודי של שינוי וחוסר שלמות לעומת הספרות הקבועות והמושלמות.
ב1584 פרסם ברונו את הדיאלוגים האיטלקיים, בהם התנגד לתפיסת הספרות הקבועות. שנתיים לאחר מכן כריסטוף רוטמן התנגד אף הוא לתפיסה זו, ואילו טיכו ברהה פרסם התנגדות נוספת ב1587. היקום האין סופי של ברונו היה מלא ב"אויר טהור", אתר (רעיון האתר לא הומצא על ידי ברונו). לתפיסתו האתר לא הפריע לתנועת הכוכבים. ברבות הימים, הוכח שלא קיים חומר זה. השינוי הדרמטי היותר היה נטישת התפיסה ההיררכית של היקום. הן כדור הארץ והן השמש היו כוכבים כשאר הכוכבים.
ברונו טען כי היקום הוא הומוגני ומורכב בכל מקום מארבעת היסודות - (אדמה, מים, אוויר ואש) וכי הכוכבים אינם מורכבים מחומרים שונים. בניסוח מודרני ניתן לומר כי הוא טען כי אותם חוקי טבע תקפים בכל מקום. זמן וחלל הם אין סופיים.
ברונו ראה את מערכת השמש כרכיב בסיסי, המופיע בכל היקום. לפי ברונו, אלוהים בהכרח יצר אין סוף מערכות שמש הפזורות ביקום ומופרדות באתר, שכן ריק אינו יכול להתקיים. כוכבי שביט היו אף הם כוכבים לתפיסתו, ולא כפי שאחרים טענו - יצירות אמורפיות, מכשירים קדושים או שליחי האל. כל כוכב שביט היה עולם, ואף הוא הורכב מארבעת היסודות.
מלבד רעיונות אלו, היו עוד כמה צדדים בתאוריה של ברונו, שקוממו את הכנסייה. ביקומו היציב והקבוע של ברונו לא היה מקום למושגים הנוצריים של בריאת העולם ואחרית הימים. לאלוהים לא היה קשר לחלק אחד של היקום יותר ממשנהו. לפי ברונו, אלוהים היה נוכח בכדור הארץ כמו בשמיים, כלומר אלוהים היה קרוב ולא ישות שמימית מרוחקת.
הקוסמולוגיה של ברונו הייתה אין סופית, הומוגנית, נטולת כיוון או מרכז והכוכבים היו פזורים באופן אחיד ביקום. החומר היה אינטליגנטי ובדיד, מורכב מאטומים. תפיסות אלו והשימוש במתמטיקה כבסיס לתאוריות מדעיות היו ההבדלים הגדולים בין הקוסמולוגיה של ברונו לזו שהייתה מקובלת בתקופתו. ניצחונו של ברונו הוא שהיום מרבית תפיסותיו נראות לנו כהיגיון פשוט.
[עריכה] הכרה לאחר המוות
כל עבודותיו של ברונו לוקטו ופורסמו ב-1603.
בשנת 1899 הוקמה אנדרטה בקמפו די פיורי ברומא, מקום הוצאתו להורג של ברונו, לזכרו.
400 שנים לאחר עלותו על המוקד, במהלך כהונתו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני הכנסייה הכירה רשמית בטעות שבהוצאתו להורג והביעה על כך "צער עמוק".
ישנו מכתש בקוטר 20 ק"מ על הירח הנקרא על שם ברונו. המכתש נמצא בקורדינטות ירח ° 103 מזרח, ° 36 צפון. ככל הנראה, מכתש זה נוצר בעת התנגשות מטאוריט בפני הירח שנצפתה בשנת 1178 על ידי נזיר אנגלי.
