האיחוד הפולני ליטאי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האיחוד הפולני ליטאי, הידועה גם כ"רפובליקת שני העמים", היא מדינה שהתקיימה בין השנים 1569-1795 והשתרעה בימי תפארתה על פני השטחים השייכים בימינו למדינות פולין, ליטא, לטביה, בלארוס וחלקים נרחבים של אוקראינה ואסטוניה. האיחוד הפולני ליטאי הוקם בעקבות ההסכם של איחוד לובלין לאחר קרוב למאתיים שנים בהם ממלכת פולין ודוכסות ליטא היו מדינות נפרדות תחת הנהגה של מלך אחד מהשושלת היגלונית. האיחוד הפולני היה מהמדינות הגדולות ביותר והמאוכלסות ביותר באותה תקופה. במשך מעל מאה שנים הצליחה המדינה המאוחדת שגשגה והצליחה לעמוד בפני אויביה הרוסים, השבדים והעותמנים. אולם בחצי השני של תקופת קיומו ידע האיחוד תבוסות צבאיות, אנרכיה והפיכת דלת העם לצמיתים.
בימינו, פולין רואה את עצמה כהמשך של האיחוד הפולני ליטאי, בעוד ליטא מעדיפה להתרחק מזיהויה עם איחוד זה אשר לא נחשב כטוב לליטאים.
רשמית נחשבו שתי המדינות כבעלות מעמד שווה באיחוד, למרות שלמעשה פולין הייתה הרבה יותר דומיננטית. השלטון במדינה המאוחדת הייתה במשטר של דמוקרטית אצילים אשר התנהלה על פי החוקה השנייה שהותקנה באירופה.
האיחוד הפולני ליטאי הגיע על קיצו בחלוקה השלישית של פולין, לאחריה איבדו פולין וליטא את עצמאותן. רוב שטח האיחוד נכלל בתחום האימפריה הרוסית.
[עריכה] חלוקה למחוזות
המדינה חולקה לשלוש פרובינצית: פולין גדול, פולין קטן שכללה את דרום פולין של היום ובירתה הייתה קראקוב ודוכסות ליטא.
דוכסות ליטא כללה את המחוזות הבאים:
- מחוז סמוגיטה
- מחוז ברסט ליטבסק
- מחוז מציסלאו
- מחוז מינסק
- מחוז נובוגרוד
- מחוז פולטסק
- מחוז סמולנסק
- מחוז טרוקי
- מחוז וילנה
- מחוז ויטבסק