הירוהיטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הירוהיטו, (裕仁) כפי שהוא נקרא בארצות המערב, או הקיסר שוֹבַה (昭和天皇) כפי שהוא מכונה ביפנית (29 באפריל 1901 - 7 בינואר 1989), קיסר יפן ה-124 במספר, אשר שלט על יפן משנת 1926 ועד למותו ב-1989. תקופת שלטונו הייתה תקופת שלטון יחיד הארוכה ביותר בהיסטוריה של יפן וכן התקופה בה עברה החברה היפנית את אחד השינויים הגדולים בתולדותיה.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 חייו המוקדמים 1.2 עלייתו לשלטון 1.3 שנות השלטון המוקדמות 1.4 מלחמת העולם השנייה 1.5 ימיה האחרונים של המלחמה 1.6 תקופת השלטון שלאחר המלחמה 2 ראו גם

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] חייו המוקדמים

הירוהיטו נולד כבנם הראשון של יורש העצר ולימים הקיסר יושיהיטו ונקרא עם לידתו מיצ'י נו מיאה (הנסיך מיצ'י). עם מות סבו, הקיסר מייג'י, ב30 ביולי 1912 הוא הפך ליורש העצר הקיסרי בעוד אביו מוכתר לקיסר. הכתרתו הרשמית כיורש העצר התקיימה ב2 בנובמבר 1916.

את שנות לימודיו העביר יורש העצר הירוהיטו בבית הספר המיוחד לבני המשפחה הקיסרית. בשנת 1921 החל לתפקד כעוצר של יפן - תפקיד בעל סמכויות רבות, וזאת לאור מצבו הבריאותי הירוד של אביו. בשנת 1922 הוא לקח חופשה בת שישה חודשים מתפקידו כעוצר ונסע למסע תיירות בבריטניה וארצות אירופה, בכך הופך ליורש העצר היפני הראשון שיצא את תחומי הקיסרות.

בשנת 1924 התחתן הירוהיטו עם דודניתו הרחוקה הנסיכה נאגאקו, ויחד איתה הביא לעולם שבעה ילדים:

1. הנסיכה טֶרוּ (טֶרוּ נוֹ מיאַה שיגֶקוֹ) (9 בדצמבר 1925 - 23 ביולי 1961)
2. הנסיכה היסַה (היסַה נוֹ מיאַה סאצ'יקוֹ) (10 בספטמבר 1927 - 8 במרץ 1928)
3. הנסיכה טאקה (טאקה נוֹ מיאַה קאזוּקוֹ) (30 בספטמבר 1929 - 26 במאי 1989)
4. הנסיכה יוֹרי (יוֹרי נוֹ מיאַה אטסוּקוֹ) (נולדה: 7 במרץ 1931)
5. הנסיך, יורש העצר, אקיהיטו, שהפך לקיסר יפן אחרי אביו. (נולד: 23 בדצמבר 1933)
6. הנסיך היטאצ'י (היטאצ'י נו מיאה מאסהיטו) (נולד: 28 בנובמבר 1935)
7. הנסיכה סוּגה (סוּגה נו מיאה טאקאקוֹ) (נולדה: 2 במרץ 1939)

[עריכה] עלייתו לשלטון

ב25 בדצמבר 1926, עם מותו של אביו יושיהיטו, עלה הירוהיטו לכס הקיסר ביפן וקיבל את הכינוי שוֹבַה ("שלום נאור"). טקס ההכתרה הרשמי שלו נערך בקיוטו ב10 בנובמבר 1928. עם עלייתו לשלטון היה הקיסר הירוהיטו לקיסר הראשון מזה מאות שנים שאמו הביולוגית הייתה אשתו הרשמית של אביו.

[עריכה] שנות השלטון המוקדמות

חלקה הראשון של תקופת שלטונו של הירוהיטו (1945-1926) נמשך כאשר המערכת הפוליטית הלכה והושפעה יותר ויותר על ידי אנשי הצבא במדינה, הן בדרכים חוקיות והן בדרכי מרמה. מאז שנת 1900 הייתה לראשי הצבא והצי הקיסריים זכות וטו אל מול החלטות הקבינט, וההתנגשויות בין ראשי הצבא לראשי המערכת הפוליטית האזרחית לוו לא פעם באלימות פיזית של ממש.

מקרה אחד שכזה היה ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה המתון טסויושי אינואקי בשנת 1932, אירוע שסימן את סופה של המרות שהייתה לפרלמנט על מעשיו של הצבא. בשנת 1936 בוצע נסיון להפיכה צבאית, בהנהגת קציני צבא זוטרים, על רקע איבוד כוחה של סיעת הצבא בפרלמנט היפני. נסיון ההפיכה הביא להרצחם של מספר חברי ממשלה וקציני צבא בכירים, אך הוא דוכא לבסוף בעזרת התערבות זועמת של הקיסר.

כשלונו של נסיון ההפיכה לא ביטל את המעמד שצברו אנשי הצבא בקרב מקבלי ההחלטות ביפן, ועם הכוח הפוליטי שהיה בידיהם הם הובילו את יפן להשתתפות במלחמת סין-יפן השנייה ומאוחר יותר גם במלחמת העולם השנייה.

[עריכה] מלחמת העולם השנייה

מיד עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, האמינו רבים שהקיסר הירוהיטו היה המוח השטני שעמד מאחוריה, בעוד אחרים טענו שהוא היה לא יותר מסמל שלטוני חסר כוח ממשי, שתומרן על ידי הצבא למטרותיו. רבים מאזרחי סין, טיוואן, קוריאה ומדינות אחרות בדרום מזרח אסיה שסבלו בתקופת המלחמה מהכיבוש היפני רואים בו את היטלר של מזרח אסיה, ואף מרגישים כי היה עליו להשפט בעוון ביצוע פשעי מלחמה. שאלת מידת ההשפעה שהייתה להירוהיטו על מהלכיה הצבאים של ארצו בשתי המלחמות, עדיין עומדת בעינה. ההשקפה שהוצגה הן על ידי החצר הקיסרית והן על ידי כוחות הכיבוש האמריקאים, מיד לאחר המלחמה, הייתה שהקיסר נהג לפי הנוהג המקובל, ונשאר מרוחק כראוי מתהליך קבלת ההחלטות במדינה בשעת המלחמה. לעומת זאת, הרברט ביקס, פרופסור אמריקאי להיסטוריה, הציג לאחרונה מספר רב של ראיות לכך שהקיסר, בעזרת רשת מתווכים, היה בעל השפעה ענפה על הצבא ובכך היה המשפיע העיקרי על מהלכיה הצבאים של יפן בשתי המלחמות.

ב4 בספטמבר 1941, התכנסו נציגי הקבינט היפני לדון בתכניות המלחמה שהוכנו על ידי המטה הכללי של הצבא הקיסרי, והחליטו כי:

האימפריה היפנית תשלים את הכנותיה למלחמה, וזאת למטרות הגנה ושימור עצמיים...(האימפריה)...עומדת על דעתה הנחושה לצאת למלחמה כנגד ארצות הברית, בריטניה והולנד אם יוכח הצורך בכך. עם זאת, האימפריה תשקיע בו זמנית את מירב מאמציה הדיפלומטיים מול ארצות הברית ובריטניה כדי שיכירו בדרישותיה ... והיה כי דרישותינו יושבו ריקם ולא תתגלה כל היענות לגביהן במישור הדיפלומטי עד לתום עשרת הימים הראשונים לחודש אוקטובר, תקבל האימפריה באופן מיידי את ההחלטה לנקוט בפעולות התקפיות כנגד ארצות הברית, בריטניה והולנד.

ה"דרישות" היפניות המוזכרות בציטוט המובא כאן, היו ברורות ומוגדרות:

1. מתן יד חופשית ליפן להמשך כיבושיה בסין ודרום-מזרח אסיה.
2. שימור ואי תגבור מאזן הכוחות האמריקאים והבריטיים בזירת האוקיינוס השקט.
3. שיתוף פעולה מצד מדינות המערב ב"רכישת סחורות להן זקוקה האימפריה היפנית".

ב5 בספטמבר, יום לאחר התכנסות הקבינט, העביר ראש ממשלת יפן דאז, פומימארו קונונה, את טיוטת ההצהרה לידיעתו של הקיסר, וזאת יום אחד בלבד לפני התכנסות הוועידה הקיסרית בה יכשירו את ההצהרה כרשמית. לפי ההשקפה המסורתית (ושוב, בסתירה למחקרו של הרברט ביקס), הקיסר היה מודאג ביותר מההחלטה להציב את ההכנות למלחמה ראשונות ורק לאחריהן את ביצוע המגעים הדיפלומטיים, והכריז על כוונתו לשבור את קוד ההתנהגות הקיסרי בן מאות השנים ולהופיע בפני הוועידה הקיסרית ביום המחרת כדי לחקור בעצמו את ראשי הצבא והצי על כוונותיהם, מעשה לא צפוי בעליל. ראש הממשלה קונונה הצליח לשכנע את הקיסר לזמן את ראשי הצבא לפגישה אישית עימו, פגישה בה הוא דרש מהם למצות ככל הניתן את האפשרות הדיפלומטית לפני המעבר לפעולות צבאיות.

אולם, על אף הפגישה בין הקיסר לראשי הצבא היו כל הדוברים בוועידה הקיסרית מאוחדים בנטייתם לטובת המלחמה ולא לביצוע מהלכים דיפלומטיים. יושימיצ'י הארה, ראש הוועידה הקיסרית ונציגו של הקיסר בוועידה, שהביע את התנגדותו של הקיסר לדעת הוועידה, התעמת עם ראשי הצבא והביאם לכדי הצהרה שצעדים תוקפניים יהיו המוצא האחרון בו הם ינקטו.

בנקודה זו, הפתיע הקיסר את כל הנוכחים בפניתו האישית לוועידה, בניגוד לעמדת יועציו הקרובים שהמליצו לו שלא לשבור את קוד ההתנהגות הקיסרי המונע ממנו להגיע לכינוסים מסוג זה. הירוהיטו הדגיש בפני צירי הוועידה את הצורך הממשי למציאת פתרון של שלום לבעיותיה הבינלאומיות של יפן, נזף בשרי הממשלה שנכשלו בתשובותיהם לשאלותיו של נציגו הארה, והקריא שיר שנכתב על ידי סבו, הקיסר מייג'י:

דומני כי כל יושבי תבל אחים המה, עם כך

מדוע הגלים והרוח אינם שוקטים בימינו?

לאחר שהתאוששו מתדהמתם, הביעו השרים את נכונותם לדבוק בעמדת הקיסר ולהגביר את המאמצים הדיפלומטיים ככל שניתן. ההכנות למלחמה נותרו על כנן והמשיכו ללא שינוי. בתוך שבועות הוחלף ראש הממשלה קונונה, שהיה לא לוחמני מספיק לדעת הפרלמנט בגנרל הקיצוני הידקי טוג'ו, אשר נבחר בידי הירוהיטו. ב8 בדצמבר (7 בדצמבר שעון הוואי) 1941, הנחיתו הכוחות היפנים מתקפה מתואמת היטב על הצי האמריקאי בפרל הארבור והחלו פולשים במקביל לדרום-מזרח אסיה. זו הייתה נקודת האל-חזור לגבי מעורבותה של יפן במלחמה.

תהיה מעורבותו של הקיסר ביציאה למלחמה אשר תהיה, עם הרתמותה של האומה היפנית ללחימה, החל הקיסר להתעניין בהתקדמות צבאותיו ועשה ככל שביכולתו כדי להעלות את המורל בקרב בני עמו וצבאו. בששת החודשים הראשונים למלחמה, נחלו היפנים הצלחות כבירות בכל ההתקפות שאותן ביצעו, והחדשות שהגיעו לאוזני הקיסר היו חדשות טובות בלבד. מספר חוקרים טוענים כי כשהחל הגלגל להסתובב והכוחות היפנים החלו מפסידים בקרבות (לקראת סוף 1942 ותחילת 1943) החלו הידיעות הזורמות לארמון הקיסרי להיות פחות ופחות קשורות למציאות, כאשר אחרים טוענים כי הקיסר עבד בצמידות לראש הממשלה והיה מעודכן בכל פרטי מצבה הצבאי של המדינה בכל רגע נתון, עד ליום הכניעה. כאשר החל הצבא היפני להפסיד בקרבות, המשיך הציבור לשמוע בחדשות כי הצבא מנחיל תבוסות משפילות לאויב, אך אט אט החלה מחלחלת ההכרה אצל האזרחים באיי המולדת לגבי מצבה העגום של יפן מול אויבותיה. הפצצות חיל האוויר האמריקאי על הערים היפניות, שהחלו בשנת 1944, שמו ללעג מוחלט את הידיעות שנשמעו ממקלטי הרדיו בדבר הנצחונות הכבירים של הצבא היפני על האויב.

[עריכה] ימיה האחרונים של המלחמה

בתחילת שנת 1945, עם הכשלון הצורב בקרב על איי לייטה, החל הקיסר בסדרת פגישות אישיות עם שרי ממשלה בכירים, פגישות שבהן נידון הצורך בהמשך הלחימה. כל השרים, מלבד אחד, יעצו להמשיך ולהלחם. יוצא הדופן היה ראש הממשלה לשעבר, קונונה, שחשש מפני הפיכה קומוניסטית יותר מאשר חשש להפסיד במלחמה. לאחר סבב השיחות נקט הירוהיטו בעמדה כי השלום הכרחי להמשך קיום האומה היפנית, אך כוחות הצבא יהיו חייבים לספק הישג צבאי מרשים, כדי להביא את יפן לעמדת פתיחה טובה יותר במשא ומתן על השלום. ככל שחלף הזמן, הלך ופחת הסיכוי של צבא יפן לספק ניצחון שכזה, במיוחד לאור תבוסתה של גרמניה, בת בריתה הקרובה של יפן, במאי 1945. ביוני של אותה השנה, התכנס הקבינט היפני לדון באסטרטגיית הלחימה שלו, התכנסות שתוצאותיה היו החרפת הלחימה "עד לנפילת החייל האחרון". החלטה זו אושרה רשמית בהתכנסות החטופה של הוועידה הקיסרית, התכנסות אשר הקיסר הקשיב לה בפנים מאובנות.

ביום שלאחר מכן, הכין אחד מפקידי הממשל טיוטה המסכמת את מצבה הצבאי האומלל של יפן והציע לפתוח במשא ומתן להסדר. לפי מספר מקורות, הקיסר אישר את המסמך בחשאי, והתיר לפקיד לבדוק בקרב חברי הפרלמנט הפחות ניציים האם ניתן ליישמו. מקורות אחרים מעידים כי הקיסר הביע עמדה לא החלטית, ושהרוח המשתנה שנשבה מהארמון הקיסרי גרמה לדחיית תהליך החתירה לשלום, דחייה שגבתה עשרות אלפי קורבנות בשני הצדדים הנלחמים. באמצע חודש יוני התקבלה ההחלטה בקבינט לאפשר לברית המועצות לנהוג כמתווכת בין הצדדים, החלטה שהתקבלה לאחר תחילת פלישת בנות הברית לחופיה של יפן.

ב22 ביוני שבר הירוהיטו את המסורת בפעם השנייה, כאשר נאם בפני שרי הממשלה ואמר שבדעתו לסיים את המלחמה בהקדם. אולם, הנסיון למשא ומתן בתיווך הסובייטי נכשל עקב נחישותם של בעלות הברית להביא את יפן למצב של "כניעה ללא תנאים", ועקב התנאי היחיד שהציבו היפנים במשא ומתן: השארת הקיסר ומורשתו בקרב החברה היפנית על כנם.

[עריכה] תקופת השלטון שלאחר המלחמה

ב15 באוגוסט 1945, לאחר ההפצצה הגרעינית על הירושימה ונגסאקי, וכניסתה של ברית המועצות למלחמה נגד יפן, החליט הירוהיטו לבטל את התנאי של שמירה על מעמדו כקיסר, והכריז על כניעתה חסרת התנאים של יפן בשידור רדיו. חרף הלחצים הבינלאומיים להעמידו לדין בעוון ביצוע פשעי מלחמה (לחצים שאותם הוביל נשיא ארצות הברית דאז, הארי טרומן), החליט הנציב האמריקאי ביפן, דאגלאס מקארתור, שהירוהיטו ישאר על כיסאו כסמל להמשכיות ולאיחוד העם היפני המוכה. הירוהיטו ניצל מהמשפט וחזר לכס הקיסר, אך הוא הוכרח לבטל בפומבי את הטענה כי הקיסר הוא אל חי וצאצא ישיר של אלת השמש אמאטראסו.

למרות ויתורו הרשמי על מעמדו כאל, נשאר מעמדו של הירוהיטו מעומעם בכוונה. הסיבות לכך היו שמקארתור האמין כי על ידי קיסר אלוהי הוא יוכל לכפות את הכיבוש האמריקאי ביתר קלות על העם היפני מצד אחד, ומצד שני עמדו נסיונותיו של ראש הממשלה המכהן לסכל את רצונו של מקארתור להעמיד את הירוהיטו כמונארך בסגנון ארצות אירופה.

בין כה וכה, עד למותו בשנת 1989, היה הירוהיטו דמות ציבורית וסמל חשוב לחברה היפנית, כאשר בבעלותו תפקידים רבים אותם ממלא ראש המדינה שאינו שליטה בפועל (כמו הנשיא במדינת ישראל). הקיסר ומשפחתו הקפידו על מעמדם בקרב הציבור היפני ונהגו בדומה למלכים במדינות אירופה בנוהגם לברך את העם בחגים הלאומיים ולהראות בטקסים ממלכתיים חשובים.

הירוהיטו מילא גם תפקיד חשוב ביותר בשיקום תדמיתה הדיפלומטית של יפן בקרב הקהילה הבינלאומית, ויצא למסעות הידברות עם מנהיגי העולם ביניהם מספר נשיאים אמריקאים ושליטים אירופאים.

[עריכה] ראו גם

• תקופת שווה

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הירוהיטו