חנינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חנינה (pardon) היא צעד שבו הגוף המוסמך (על-פי רוב ראש מדינה - דהיינו, נשיא או מלך) סולח לאדם שנאשם או הורשע בפלילים ומבטל בכך כל הליך משפטי רלוונטי - בין של חקירה, משפט או מאסר. בדרך כלל החנינה מאפשרת לאסיר לצאת מהכלא, אך לעתים היא כוללת רק הקטנה של גודל העונש (clemency). לעתים החנינה כוללת לא רק ביטולו של עונש אלא אף את ביטולה של העבירה ומחיקתה מהרישום הפלילי. על-פי רוב זכותו של ראש המדינה לתת חנינה היא מוחלטת, סופית, ולא נתונה לערעור; מסיבה זו במדינות רבות מגבילים אותה על-ידי כך שמחייבים גם את הסכמתה של ועדה מיוחדת או של שר המשפטים (או שניהם). במדינות פדרטיביות, הנשיא נותן חנינה למי שעברו על חוקים פדרליים, ואילו המושלים נותנים חנינה על כל פשע אחר. חנינה המונית נקראית אמניסטיה (amnesty).

[עריכה] חנינות מפורסמות

ריצ'רד ניקסון: התפטר מתפקיד נשיא ארצות הברית עקב חשד של עבירות חמורות בשימוש במנגנון הממשל נגד יריבים פוליטיים. הנשיא ג'רלד פורד חנן את ניקסון עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום.
מארק ריץ': נאשם בעבירות מס בארצות הברית ב1983, ברח לשווייץ, וקיבל חנינה מהנשיא ביל קלינטון ב-2001. החנינה הייתה שנויה במחלוקת מפני שלא נהוג לתת חנינה למי שברח ולא ריצה את עונשו.
רוג'ר קלינטון: אחיו החורג של ביל קלינטון, הואשם בעבירות סמים. החנינה זכתה לביקורת על כך שיש בה נפוטיזם.
הפסקת עונשי המוות באילינוי, 2003: לפני סוף כהונתו, מושל אילינוי, ג'ורג' ראיין, נתן חנינה לכל האסירים שנידונו למוות במדינתו. ל-164 מהאסירים המתיק המושל את העונש למאסר עולם, ולשלושה הוריד המושל את העונש ל40 שנה [1]. מכיוון שהחנינה ניתנה לכל האסירים ללא בחינה אישית של כל אסיר, היא עוררה סערה ציבורית. מעריציו של ראיין החלו בקמפיין למתן פרס נובל לשלום לריין [2].
מעורבי פרשת קו 300: ראש השב"כ, אברהם שלום, ושלושה פעילי שב"כ אחרים, כולל אהוד יתום, קיבלו חנינה מהנשיא חיים הרצוג לפני שהוגשו נגדם כתבי אישום על חלקם בפרשת קו 300.

[עריכה] חנינות שלא ניתנו

לסלי ואן הוטן: הצטרפה לכנופיה של צ'ארלס מנסון בצעירותה, ותחת השפעתו של מנסון, רצחה את הזוג לה-ביאנקה בלוס אנג'לס באוגוסט 1969. לאחר שנים בכלא, ואן הוטן הביע חרטה על הרצח וביקורת קשה על צ'ארלס מנסון. למרות זאת, אף מושל מדינת קליפורניה לא הסכים לחון אותה.

[עריכה] חנינה בישראל

בסעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה נאמר: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם". בדרך כלל מעניק הנשיא חנינה לפי המלצתה של ועדת שחרורים שמונתה בהתאם לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001. קציבת עונשו של אסיר עולם, כלומר המרת עונש זה ממאסר עולם למאסר שמספר שנותיו קצוב, נעשית בהתאם להמלצתה של ועדת שחרורים מיוחדת.

בשנת 2001 תוקן בישראל חוק שחרור על-תנאי ממאסר, ונקבע בו שוועדת השחרורים לא תמליץ על קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי-אידאולוגי, ולא תמליץ על מתן חנינה לאסיר כזה. כדי שלא לפגוע בכבוד הנשיא, לא נפגעה סמכותו לקצוב את העונש או לחון את האסיר, אך הנשיא משה קצב התחייב שלעולם לא יחון או יקצוב את עונשו של יגאל עמיר, שמעשה הרצח שביצע הביא לחקיקת תיקון זה.

[עריכה] חנינה כללית

חנינה כללית, או אמניסטיה (amnesty) היא מתן חנינה גורפת למספר רב של אסירים בכל בתי הכלא. היא ניתנת בארצות רבות בעולם עקב אירועים לאומיים ופוליטיים יוצאי דופן. בדרך כלל נלווה אליה הרצון לפתוח דף חדש במערכת החברתית וביחסים בין האוכלוסייה לשלטון. בניגוד לחנינה אישית שמוענקת על-ידי ראש המדינה, החנינה הכללית מוענקת בחוק.

גם בישראל החנינה הכללית איננה בסמכותו של נשיא המדינה, אלא נקבעת בחוק של הכנסת. עד כה הוענקו שתי חנינות כלליות : פק' החנינה הכללת, התש"ט- 1949 לרגל כינונה של המדינה; וחוק החנינה, התשכ"ז – 1967 לרגל הניצחון במלחמת ששת הימים. בחנינות אלו לא נכללו אסירים שנשפטו על ביצוע פשעים חמורים כגון רצח.

מאז עלה רעיון החנינה הכללית לדיון ציבורי פעמים אחדות (כמו בשנת היובל להקמת המדינה), אך לא הבשיל לכדי החלטה.