מלכות ישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במחתרת של יוצאי הלח"י. לערך העוסק בממלכה הצפונית בארץ ישראל בזמן הבית הראשון, ראו ממלכת ישראל.
מחתרת צריפין הייתה מחתרת יהודית לאומית של יוצאי לח"י לשעבר, שפעלה בישראל בראשית שנות החמישים.
המחתרת קמה על רקע האירועים האנטישמיים והאנטי ישראליים שהתרחשו בגוש המזרחי בשנים 1952 ו-1953, ששיאם היו משפטי רודולף סלנסקי ומרדכי אורן בפראג.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת המחתרת
בשנת 1952 נפגש יעקב חרותי, חבר הלח"י לשעבר, עם ידידו איש הלח"י שמעון בכר על ספסל ברחוב שדרות ח"ן בתל אביב. חרותי מספר: "התחלנו לדבר על כך שהערבים רוצחים ויורים והמדינה לא מגיבה ... אמרנו שצריך להקים ארגון". פגישה זו הובילה להקמתה, בחורף 1952, של הקבוצה שנודעה בשם "מלכות ישראל".
המחתרת שמה לעצמה שתי מטרות:
- לפגוע בנציגויות של ברית המועצות וצ'כוסלובקיה, במחאה על הדיכוי האנטישמי.
- להגיב בירי ולהרוג חיילים של הלגיון הירדני כל אימת שאלה יירו על יהודים בירושלים המחולקת.
[עריכה] פעילות
חרותי ובכר גייסו כמה עשרות מחבריהם לשעבר בלח"י והקימו גם ארגון של צעירים, מעין תנועת נוער. חרותי מספר על הארגון: "היינו עשרות בכמה רמות... היו כאלה ששימשו מודיעים וסיפקו מידע. אחרים עשו מעשים פשוטים של העברת הודעות. היו כאלה שנתנו את דירתם לפגישה. אחרים סיפקו אוכל. והיו מעטים שיצאו לפעולות".
בין חברי המחתרת היו גם כאלו שהיו חברים במקביל במחתרת הדתית הקיצונית ברית הקנאים. אנשי מלכות ישראל שלפו נשק וחומרי חבלה שהטמינו אנשי הלח"י במערות באזור ירושלים עוד בימי מלחמת העצמאות. המחתרת פעלה עד יוני 1953.
[עריכה] סופה של המחתרת
ב-26 במאי 1953 נעצרו בירושלים בחורי ישיבה שנמצאו אצלם חומרי נפץ. נתברר כי נתכוונו לפגוע במשרד החינוך כמחאה נגד חוק חינוך ממלכתי שהיה אז בשלבי חקיקה. נתגלה כי הם חלק ממחתרת שמטרתה כפולה: דתית ולאומית.
רוב העצורים נמנו עם חברי לח"י לשעבר. בישיבת ממשלה ב-8 ביוני 1953 הכריזה הממשלה על מחתרת זו כעל ארגון טרור על פי פקודת מניעת טרור שנתקבלה במועצת המדינה הזמנית אחרי רצח הרוזן פולקה ברנדוט.
חברי המחתרת הועמדו לדין בפני בית דין צבאי, שבראשו עמד השופט בנימין הלוי, אז שופט בית המשפט המחוזי בירושלים ולימים שופט בית המשפט העליון. התובע היה היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן. מושבו של בית הדין היה במחנה צריפין ולמחתרת ניתן הכינוי "מחתרת צריפין". על הנאשמים הגן עורך הדין שמואל תמיר, לימים שר המשפטים.
פסק הדין ניתן ב-28 באוגוסט 1953. בית הדין קבע כי הוכח קיומו של ארגון טרור והרשיע את הנאשמים בהנחת פצצה בצירות צ'כוסלובקיה, בהטלת פצצה במערכת השבועון "העולם הזה", בהצתת איטליזים לא כשרים ובהצתת מכוניתו של הציר הסובייטי. בסעיף אישום עיקרי ביחס לפיצוץ שארע בשגרירות הסוביטית (שבעקבותיו נתקה ברית המועצות את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל), זוכו הנאשמים. העונשים שהוטלו על הנאשמים השונים נעו בין שנת מאסר אחת לבין עשרים שנות מאסר. בשנת 1955 העניק שר המשפטים דאז פנחס רוזן חנינה לאסירים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- איסר הראל בטחון ודמוקרטיה. הוצאת עידנים, 1989.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שהצעירים יעבדו קצת - ראיון של יוסי מלמן עם יעקב חרותי, ממייסדי מחתרת צריפין, ב"הארץ"
