יעקב חרותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יעקב חרותי (נולד ב-1927), עורך דין ואיש מחתרות.

תוכן עניינים 1 רקע 2 פעילותו בלח"י 2.1 בבריטניה 2.2 שובו לארץ 3 מחתרת צריפין 3.1 המשפט 4 אחרי מלחמת ששת הימים 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] רקע

יעקב חרותי נולד בשנת 1927 בתל אביב. אמו, יהודית, עלתה עם הוריה מפולין בשנת 1923. אביו, מרדכי ולקר, היה ממייסדי תנועת "השומר הצעיר" בפולין, ועלה ארצה בשנת 1920 ושינה את שמו ל"חרותי" (חרות ישראל). מרדכי חרותי נמנה על אנשי הקבוצה הראשונה שנשלחה לביתניה. אולם לאחר מכן שינה את זיהויו הפוליטי והצטרף למפא"י. הוא גם היה סגן נשיא בית הדין הצבאי לערעורים.

[עריכה] פעילותו בלח"י

יעקב למד בגימנסיה הרצליה והתגייס למשטרת היישובים העבריים, ואז ללח"י. כאיש המחתרת היה חבר במחלקה הטכנית ועסק בהכנת חומרי נפץ. אחת הפצצות שיצרה המחלקה הוטמנה במבנה המשטרה הבריטית בשרונה בתל אביב באפריל 1947 והרסה אותו כליל. בהתפוצצות נהרגו קצין ושלושה שוטרים. חצי שנה מאוחר יותר נשלח חרותי לבריטניה כדי להקים שם סניף של הלח"י ולגייס אנשים לארגון. במקביל, הוא החל ללמוד משפטים באוניברסיטת לונדון.

[עריכה] בבריטניה

על סניף הלח"י בבריטניה הוטלו מספר משימות על ידי הנהגת הארגון, ביניהן חיסול שלושה אנשים: שר החוץ ארנסט בווין, מפקד הכוחות הבריטיים לשעבר בארץ, גנרל אוולין יו בארקר, שנחשב לאנטישמי וחתם על גזרי דין מוות לאסירי המחתרות, ורוי פאראן, ששירת בארץ כקצין משטרה, והועמד לדין על מעורבותו במעצרו ובהריגתו של הנער חבר לח"י אלכסנדר רובוביץ', שנתפס בעת שהדביק כרוזים של המחתרת, אך זוכה במשפט. הפקודה לחיסול בווין בוטלה בהוראת המפקדה בארץ. החבילה שהכילה את הפצצה ששלח הארגון לברקר עוררה את חשדה של אישתו, שהזעיקה את המשטרה שנטרלה אותה. ואילו חבילת הנפץ שנשלחה לפאראן נפתחה על ידי אחיו, רקס, שנהרג בפיצוץ.

[עריכה] שובו לארץ

לאחר שפרצה מלחמת העצמאות חזר חרותי מלונדון והצטרף לשורות לוחמי הלח"י. הוא השתתף בניסיון הפריצה לעיר העתיקה בירושלים - מבצע משותף של ההגנה, האצ"ל והלח"י שנכשל - ואף סייע לחלץ פצוע של ההגנה תחת אש (מעשה שנזקף לזכותו מאוחר יותר במשפטו על חברות בארגון טרור). לאחר ההתנקשות של אנשי הלח"י ברוזן השבדי פולקה ברנדוט הורה ראש הממשלה דוד בן גוריון לראש השב"כ איסר הראל לפרק את ארגון הסורר. הראל עצר רבים מאנשי הארגון בבית מעצר ביפו, אך לאחר בריחה המונית של העצורים הוקם עבורם מחנה מעצר בכפר הערבי הנטוש שייח' מוניס. חרותי התגורר עם משפחתו בכפר במשך כמה שנים, והיה פעיל בחוג שריכז סביבו ד"ר ישראל אלדד ופרסם את כתב העת "סולם".

[עריכה] מחתרת צריפין

ערך מורחב – מחתרת צריפין

בחורף 1952 הקימו חרותי וידידו איש הלח"י שמעון בכר את הקבוצה שנודעה בשם "מלכות ישראל" או "מחתרת צריפין".

המחתרת שמה לעצמה שתי מטרות:

1. לפגוע בנציגויות של ברית המועצות וצ'כוסלובקיה, במחאה על הדיכוי האנטישמי.
2. להגיב בירי ולהרוג חיילים של הלגיון הירדני כל אימת שאלה יירו על יהודים בירושלים המחולקת.

חרותי ובכר גייסו כמה עשרות מחבריהם לשעבר בלח"י והקימו גם ארגון של צעירים, מעין תנועת נוער. בין חברי המחתרת היו גם כאלו שהיו חברים במקביל בברית הקנאים. המחתרת פעלה עד יוני 1953. ב-26 במאי נעצרו שני בחורי ישיבה אנשי ברית הקנאים ובידם חומר נפץ בדרכם להטמינו במשרד החינוך. אחד הבחורים היה אחראי על מחסן נשק של "מחתרת צריפין" והוא נשבר בחקירתו ומסר מידע שהוביל למעצר רוב אנשי המחתרת, שהוכרזה על ידי הממשלה ב-8 ביוני כארגון טרור.

[עריכה] המשפט

חרותי וחבריו נשפטו בבית דין צבאי מיוחד בראשות השופט בנימין הלוי ונידונו לתקופות מאסר שונות. חרותי עצמו נידון לעשר שנות מאסר. בערעור שהוגש על פסק הדין, ושנדון על ידי שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט המליץ אגרנט להפחית מעונשו בשל אותה הצלת איש "ההגנה" בקרב הפריצה הכושל לעיר העתיקה. חרותי וחבריו נשלחו למאסר בכלא תל מונד ולאחר שנתיים זכו כולם בחנינה מידיו של ראש הממשלה ושר הבטחון דאז דוד בן גוריון בהמלצת שר הדתות יהודה לייב פישמן מימון והרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג והראשון לציון יצחק נסים. בזמן מאסרו השלים חרותי את לימודי המשפטים.

בעקבות רצח ישראל קסטנר ב-1958 נעצרו חרותי וכמה מחבריו בחשד לחברות בארגון טרור. חרותי זוכה מההאשמה בניהול בארגון טרור, אך הורשע בהפצת כרוזים נגד אחד השופטים במשפטו של קסטנר נגד מלכיאל גרינוולד. (ערעור פלילי 49/58 פד"ע י"ב ע' 1541). הוא נידון לשנה וחצי מאסר, ומאחר שכבר בילה שנה במעצר שוחרר מיד, בניכוי שליש מעונשו.

[עריכה] אחרי מלחמת ששת הימים

לאחר התקופה הסוערת הצטננה מעט רוחו של חרותי, והוא פנה לעיסוקו כעורך דין ואיש משפחה. אולם, עם כיבוש יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים מצא שוב את יעודו האידאולוגי ושילב אותו עם הכשרתו המקצועית. הוא הכיר היטב את דיני המקרקעין, המבוססים על החוק העותמני ועל החוק המנדטורי, שעליהם התבססו גם חוקי ירדן שחלו על הגדה המערבית ועל כן מונה לייעץ בענייני קרקעות ליועץ המשפטי של המינהל האזרחי. עיסקת הקרקעות הראשונה שבה היה מעורב הייתה רכישת קרקע בגוש עציון. הוא עשה זאת לבקשת "הימנותא" - חברת-בת של הקרן הקיימת לישראל, שעסקה בעניין זה בסודיות רבה. הוא המשיך לפעול למען רכישת קרקעות, במיוחד לאחר המהפך בשנת 1977 והיה עורך דינם גדולי הסוחרים שרכשו קרקעות בשטחים, שעליהן הוקמו אחר כך יישובים כאלקנה, גבעת זאב, ושערי תקווה.

כיום (2005) הוא פעיל במכללת יהודה ושומרון באריאל, מעורב בפעילויות של חוגי הימין ומתנגד לפינוי ההתנחלויות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• יוסי מלמן, שהצעירים יעבדו קצת, בעיתון הארץ