מנזר סנטה קתרינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במנזר; לערך העוסק במדינת-המחוז הברזילאית, ראו סאנטה קטרינה.

מנזר סנטה קתרינה (ביוונית: Μονὴ τῆς Ἁγίας Αἰκατερίνης) הוא מנזר נוצרי יווני אורתודוכסי שנמצא במרכזו של חצי האי סיני שבמצרים, בסמוך למקום הנחשב על פי האמונה הנוצרית להר סיני והמכונה "ג'בל מוסה". המנזר נחשב נחשב לאתר הנזירות העתיק ביותר שפועל ברציפות והוא הוכר כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו. בתרבות הישראלית התפרסם המנזר כיעד תיירותי בתקופת השלטון הישראלי בסיני.

שמו האמיתי של המנזר הוא "מנזר ההתגלמות" (Monastery of the Transfiguration), אולם הוא ידוע כיום כמנזר קתרינה הקדושה, על שמה של קתרינה מאלכסנדריה, מרטירית וקדושה נוצרית שחיה כנראה בראשית המאה ה-4. לפי המסורת הנוצרית, גופה של קתרינה, אשר עונתה וראשה נכרת, נלקחה על ידי מלאכים אל הר סיני. בסביבות שנת 800 לספירה נמצאו שרידיה של קתרינה על ידי הנזירים בהר.

כתב יד המיוחס לצליינית נוצרייה מן המאה ה-4 לספירה בשם אגריה, מתאר את הביקור בהר סיני ומציג אותו כאתר צליינות גם טרם בניית המנזר:

	בשבת, בשעה מאוחרת, הגענו אל ההר, ובאנו אל כמה תאי נזירים. הנזירים הגרים שם קיבלו אותנו יסבר פנים יפות, וגילו כלפינו אדיבות רבה. יש שם גם כנסייה ובה פרסביטר. [...] במקום ההוא יש עתה כנסייה לא גדולה, מאחר שהמקום ההוא, כלומר פסגת ההר, אינו גדול דיו. אך הכנסייה עצמה רבת חן היא. [...] אזי החילותי לבקשם שיראו לנו כל מקום ומקום. מיד הואילו הקדושים הללו להראות כל אחד ואחד. הם הראו לנו את המערה שבה היה משה הקדוש, כאשר עלה בשנית בהר האלוהים כדי לקבל שוב את הלוחות, לאחר שאת הקודמים שיבר בשל חטאי העם. ואת שאר המקומות, את אלה אשר חפצנו אנו [לראות] ואת אלה אשר היטיבו הם עצמם לדעת, הואילו להראות לנו. [1]

תוכן עניינים 1 מבנה המנזר 2 כנסיית המנזר 3 אוצרות המנזר 4 הערות שוליים 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] מבנה המנזר

שלב הבנייה הממוסד הראשון במקום היה, לפי המסורת, בשנת 330 לספירה. הלנה, אימו של קונסטנטינוס הגדול הקימה כנסייה קטנה או קפלה ותאי נזירים במקום בו נגלה למשה הסנה הבוער. המבנה הוקדש לכבוד הבתולה הקדושה, היא מריה, אם ישו.

המנזר עצמו הוקם בין השנים 527-565 בידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון. הוא נבנה כמבצר תחת השגחתו של הארכיטקט בשם סטפאנוס מאיילה (Stephanos of Aila) מאבני גרניט גדולות. למבנה צורה מלבנית בעלת צלעות לא שוות, בהתאם לתווי השטח. אורכן של חומות המנזר נע בין 75 מטרים ועד ל-89 מטרים. גובהן של החומות הוא בין 8 מטרים בדרום המתחם לבין 35 מטרים בצפון. הקיר הדרומי של חומות המנזר, הפונה לכיוון הר סיני הוא השמור ביותר והוא נושא סימנים של צלבים עתיקים המגולפים באבני החומה. תאי הנזירים, בנוסף לחדרים נוספים, ניבנו לאורכן של חומות אלו. השטח יושר בעזרת מערכת של קשתות וקימרונות חבית^[2].

על פי המסורת המקומית, מסמך השמור בכנסייה ואשר נטען כי נחתם בידי מוחמד, מעניק הגנה למנזר מפני פוגעים מוסלמים. מסורת זו טוענת כי הנביא המוסלמי הסתתר במנזר מאויביו. מסגד אשר הוקם במקום, כנראה במאה ה-12, נתן תוקף להגנה זו על מבנה המנזר גם תחת השלטון המוסלמי. יחד עם זאת עדויות שונות מגלות את דילדול אוכלוסית הנזירים במקום תחת השלטון המוסלמי.

חדר האוכל של המנזר בנוי בעזרת קשתות מחודדות בסגנון גותי. על אבנים באולם מופיעות כתובות וסמלים המזוהים עם הצלבנים. מבנים נוספים הכלולים הם מבנה כנסייה גדול, מגדל פעמונים, גלריית איקונות וחדר אוצר, קפלות שונות, בית חולים, ארכיון, גת לדריכת זיתים ועוד.

[עריכה] כנסיית המנזר

הכנסייה של המנזר אשר מכונה בשם 'קאתוליקון' (Katholikon), נבנתה בשנת 557, לאחר מותו של יוסטיניאנוס. על כך מעידות כתובות המפוזרות במקומות שונים בכנסייה ואשר מזכירות את הקיסר ואישתו תיאודורה. אישור נוסף לתאריך בנייתה של הכנסייה נמצא בכתביו של קוסמאס אינדיקופלאוסטס (Cosmas Indicopleustes), נזיר יווני יליד אלכסנדריה, אשר חי בסיני וחיבר בסביבות שנת 550 חיבור העוסק בשם "הטופוגרפיה הנוצרית" (Christian Topography) ובו הזכיר את המנזר הנוצרי בפראן, אך לא את המנזר בהר סיני.

מבנה הכנסיייה ממוקם בחלק הצפוני של מתחם המנזר. היא נבנתה במתכונת של בזיליקה ואורכה הוא כ-40 מטר. מאחורי האפסיס הוקמו שלוש קפאלות המעניקות לכנסייה מבנה בעל שלושה אפסיסים. מבנה משולש כזה אופייני גם לבזיליקות נוצריות אחרות מן התקופה בארץ ישראל כגון הכנסייה הדרומית ששבטה או בעבדת. לפני הכנסייה הוקם נרתקס. שינויים במבנה נערכו במאה ה-17 ובמאה ה-18 ברצפת הכנסייה ובעיטורים שבה. במאה ה-18 גם כוסה גג הכנסייה המקורי בכדי להגן עליו.

מן העיטורים המקוריים של הכנסייה אנו מוצאים כמה פסיפסים ביזנטיים. גם בדוגמאות אלו מן ההאמנות הביזנטית אנו מוצאים נטייה לשטיחות בתיאור הרקע. אולם, לעומת פסיפס הטרנסיגורציה בכנסיית סנט אפולינרה אין קלאסה, מציג הפסיפס בכנסייה של מנזר סנטה קטרינה גישה נראטיבית יותר לתיאור הנושא. ^[3] במרכז הפסיפס, הנמצא באפסיס, מופיע ישו כאדם צעיר עטור בזקן שחור קצר העולה לשמיים, כשמסביב לגופו הילה אובאלית. דמוייות השליחים אשר מופיעות בסצנה מציגות את רגשותיהן ומביעות את הדרמה של המאורע המתואר. לצד ישו מופיעים אליהו ומשה. גם בקטע פסיפס המציג את משה לצד הסנה הבוער מורגשת הנטייה הנראטיבית בעיצוב תנוחתו של משה, המתואר כשרגלו האחת מונחת על אבן והוא מסיר את סנדלו. התיאור מציג עומק בהסתרה של היד מאחורי הרגל הכפופה ובעזרת קפלי הבגד של משה. בשל איכותן הנדירה של הפסיפסים הללו, המהווים את אחת הדוגמאות הבולטות לאמנות מונומנטאלית בשטחים המזרחיים של האימפריה הביזנטית, נטען כי מקורם של פסיפסים אלו הוא בקונסטנטינופול. אולם, העובדה כי גם ארדיכל המבנה היה מקומי עשוייה לסתור הנחה זו ^[4].

דלתות הבזיליקה מתוארכות למאה ה-11. הן מעוטרות בארבע תבליטים ועליהם תיאורים של ציפורים, חיות, צמחים ועלים. מעליהן מופיעה כתובת ביוונית המצטטת את ספר תהילים פרק קיח, 20: "זה-השער ליהוה צדיקים יבאו בו"

[עריכה] אוצרות המנזר

ספריית המנזר מכילה את האוסף השני בגודלו העולם של כתבי יד וקודקסים יקרי ערך. האוסף הגדול, המישני רק לזה של הותיקאן, מכיל חיבורים ביוונית, לטינית, עברית, סורית, ערבית ועוד. כתב היד המפורסם ביותר שנמצא בה היה ה"קודכס סינאיטיקוס", תרגום השבעים מהמאה ה-4 או מהמאה ה-5. הקודקס נמכר בשנת 1859 לרוסיה ובשנת 1934 נמכר שוב למוזיאון הבריטי.

אוסף יצירות האמנות הגדול של המנזר מכיל כמה מתמונות האיקונין המוקדמות ביותר. הוא מכיל כאלפיים עבודות אמנות. בין יצירות אלו, ישנן המתוארכות למאה ה-5 או ה-6, אולם מרבית האיקונות נעשו בין המאה ה-9 למאה ה-13. בין העבודות נמצא דיוקן של פטרוס, עשוי בטכניקה של ציור בשעווה, המתוארך למאה ה-6. ציור מפורסם אחר, מן המאה ה-16, מציג את מריה אוחזת בבנה ישו. חלקם הגדול של הציורים נעשו על ידי נזירים תושבי המנזר אשר פיתחו סגנון ציור בעל מאפיינים מקומיים.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ "מסע אגריה", 3, בתוך: לימור, אורה, מסעות ארץ הקודש, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1998, עמ' 56-59.
2. ^ על התיאור הארכיטקטוני ראו: [1].
3. ^ ראו: מבט פנורמי על האפסיס.
4. ^ ראו: Rodley, Lyn, Byzantine Art and Architecture, An Intreduction, Cambridge University Press, Cambridge, 1994, pp. 88-89.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מנזר סנטה קתרינה

• אתר ובו מבט פנורמי על המנזר
• מנזר סנטה קתרינה וההיסטוריה שלו - אתר מפורט על המנזר. (באנגלית)
• מנזר סנטה קתרינה ואתריו - אתר מפורט על המנזר (באנגלית)
• דף המנזר באתר המורשת העולמית של ארגון אונסק"ו. (באנגלית)
• האיקונות של מנזר סנתה קתרינה (בצרפתית)