סחלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה ערך זה איננו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

סחלין (ברוסית: Сахали́н) הוא אי ארוך וצר בצפון האוקיינוס השקט, הנמצא בין קווי האורך 45° 50' ו 54° 24' N. אי זה הוא האי הגדול ביותר בפדרציה הרוסית, ועיר הבירה שלו היא יוז'נו-סחלינסק (ברוסית: Ю́жно-Сахали́нск). האי הוא חלק ממחוז סחלין (סחלינסקיה אובלסט), הנמצא במזרח הרחוק וכולל גם את האיים הקוריליים הסמוכים לסחלין. יפן טוענת שהאיים שלה, או שהיו שלה בעבר, ותמיד התייחסה אל האזור הזה כאל "הצפון הרחוק היפני".

השם האירופאי מבוסס על אי-הבנה של השם המנצ'י sahaliyan ula angga hada, שמשמעותו: "שיא הפה של נהר אמור". סחליאן בשפה המנצ'ית משמעותו "שחור", וזהו השם שהמקומיים העניקו לנהר אמור. שמו של האי באינו, קָרַפּוּטוֹ, הוחזר לאי על ידי היפנים כאשר אלה שלטו בחלקו הדרומי של האי בין השנים (1905-1945)

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 גאוגרפיה 3 כלכלה 4 דמוגרפיה 5 אקלים 6 תחבורה 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

האי מאוכלס מאז תקופת האבן החדשה. המתיישבים הראשונים הם שבטי הקסיאנבי והחזא שחיו מדייג. בזמן שושלת מינג, קראו סינים לאי בשם קואי ואחרי כן, קואה. על פי ספר השנגמו, סין שלחה 400 חיילים לסחלין ב-1616, אך מאוחר יותר, החיילים הוחזרו כיוון שנראה היה כי אין נשקפת לסין סכנה רבה מצד האי. אימפריית צ'ינג טענה שהאי שייך לה וסחלין הייתה תחת שלטון סיני החל משושלת ג'ין והלאה. למרות זאת, כיוון שלסין לא הייתה נוכחות צבאית באי, כוחות יפניים וכוחות רוסיים ניסו לכבוש את האי מהסינים. עיירה יפנית באוטומרי נוסדה ב-1679. היפנים ציירו מפות של האי וקראו לו קיטה-אזו ("אזו הצפונית" ביפנית, איזו הוא שם עתיק להוקאידו, האי הצפוני של יפן). לפי הסכם נרצ'ינסק בין רוסיה וסין, שנחתם ב-1686, סחלין הייתה שייכת לסין. למרות זאת, החלה רוסיה לכבוש את האי, החל מהמאה ה-18, על ידי צבא שהורכב מפושעים.

[עריכה] גאוגרפיה

סחלין הוא אי באוקינוס השקט בין ים אוחוטסק לים היפני וחלקו הצפוני המיצר הטטרי, שמפריד אותו מהיבשת. מיצר לפרוז מפריד אותו מהאי חוקידו של יפן. האי סחלין הוא הגדול ביותר בשטחו ברוסיה עם שטח של 78,000 קמ"ר, 948 ק"מ אורך ורוחב בין 25 ל-170 ק"מ.

את האי חוצות 2 שרשרות הרים מצפון לדרום. גובה ההרים נע בין 600 ל-1,500 מטרים. בשרשרת ההרים המערבית ההר הגבוה ביותר הוא איצ'רה המתנשא לגובה 1,481 מטרים, ובשרשרת המזרחית ההר הגבוה ביותר הוא לופטין המתנשא לגובה 1,609 מטרים. עמק טים-פורוניסקי מחלק את שתי שרשרות ההרים.

[עריכה] כלכלה

[עריכה] דמוגרפיה

[עריכה] אקלים

[עריכה] תחבורה

באי עובר כביש ראשי בארך כ-560 ק"מ. הוא מקשר בין מס' יישובים עיקריים באי (מסודרים מצפון לדרום):

• אליקסנדרבסק (ברוסית - סבליינסקי), שוכנת על מיצר טטר. מכאן מטפס הכביש כ-60 ק"מ, בקרבת ההר הגבוה באי (הר לופטין, גובהו-1,609 מ') ולאחר שהוא יורד חזרה למישור, הוא נוסע כ-130 ק"מ (בקרבת מסילת ברזל), עובר את העיירה פובידיינו, ומגיע אל פורניסק, השוכנת בחופו המזרחי של האי, על מפרץ טירפניה. מכאן הכביש נוסע עוד כ-260 ק"מ, ובדרכו עובר לייד העיירה מקרוב, השוכנת גם היא על פני מפרץ טירפניה, ועובר גם ליד העיירה איליינסקי. אז הוא מגיע לדוליינסק, ממשיך לעיר הגדולה יוז'נו סבליינסק (מעל 100,000 תושבים), ומסיים בעיר קורבקוב, השוכנת לחופו מפרץ אנייבה, המפרץ הדרומי שבאי.

-לגבי מסילת הברזל, המוזכרת בקטע זה - אורכה 127 ק"מ והיא חוצה אזורי ביצות.

[עריכה] קישורים חיצוניים