עמנואל עמירן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עמנואל עמירן-פוגצ'וב (8 באוגוסט 1909 - 18 בדצמבר 1993), מלחין ישראלי.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 פירוט יצירותיו 2.1 יצירות לפסנתר 2.2 יצירות לתזמורת 2.3 מוזיקה ווקאלית 2.4 מוזיקה לכלי נשיפה ופסנתר 2.5 מוזיקה למחזות וסרטים 2.6 ספרות הדרכה

[עריכה] ביוגרפיה

עמנואל פוגצ'וב נולד בורשה בשנת 1909, להורים ילידי אוקראינה. אביו, שניאור-זלמן פוגצו'ב, הקים וניהל בורשה בית ספר עברי ראשון.

ב-1914 חזרה המשפחה לרוסיה, שם המשיך האב בעבודתו החינוכית-עברית, ביסדו את בית ספר "תרבות" במוסקבה. השפה העברית, התנ"ך וכן יסודות התרבות היהודית היוו את המהות החינוכית של בני המשפחה משחר ילדותם.

את הנגינה בפסנתר וכן ראשית לימודי המוזיקה החל עמירן במוסקבה בגיל 10 לערך, וקיבל עידוד רב לכך על-ידי הפרופסור דוד שור והמלחינים אנגל וויינברג. את המוזיקה ל"בת יפתח", אשר חיבר בגיל 12, השמיע עמירן למשורר חיים נחמן ביאליק בעת התארחו בבית הוריו.

בשנת 1921, לאחר סגירת בית הספר "תרבות" על-ידי היבסקציה ושחרורם של הציונים שנאסרו בעת אספתם הארצית בדירת פוגצ'וב, עזבה המשפחה את מוסקבה מתוך רצון להגיע לארץ ישראל. בדרכה לארץ ישראל שהתה המשפחה כשנה בורשה ולאחר מכן שלוש שנים בברלין, שם המשיך עמירן את לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון.

עם עלות המשפחה לארץ ישראל עבד עמירן במטעי הטבק במזכרת בתיה, כפועל בנין בתל אביב ובבית חרושת ביפו. תוך כדי לימודיו הכלליים המשיך גם בלימודי המוזיקה.

בשנים 1928-1930 השתלם עמירן אצל פרופסור שלמה רוזובסקי בירושלים, לשם עלה מדי שבוע במכוניות שהובילו כדי חלב מעמק יזרעאל, שם עבד ב"כפר ילדים" בגבעת המורה, אותו יסד וניהל אביו. ב"כפר ילדים" שימש עמירן הן כמורה למוזיקה והן כשומר בלילות. מ-1930 הורה עמירן בתל אביב, בבתי ספר ובגני ילדים וכן בסמינר "גבעת השלושה" ובבית המדרש לגננות שבהנהלת יחיאל הלפרין. במוסד זה המשיך את מפעלו המוזיקלי של קודמו - יואל אנגל.

הפסקה בעבודתו המוזיקלית והחינוכית חלה עם נסיעתו ללונדון להשתלמות נוספת בקומפוזיציה ובחינוך מוזיקלי ב"קולג' טריניטי למוזיקה" (Trinity College of Music) אצל סר גרנוויל בנטוק ואלק רוליי, וב"קולג' טוניק סולפה" (Tonic Solfa College).

ב-1945 יסד וניהל יחד עם פרופסור ליאו קסטנברג את "המדרשה למחנכים למוזיקה" בתל אביב. ב-1948, בשמשו כקצין אחראי על נושא המוזיקה בצה"ל, הקים את תזמורת התותחנים, ויחד עם רב-סרן יעקב נעים יסד את תזמורת צה"ל (התרועות "הנפת הדגל" ו"אבל" הן מנגינותיו).

ב-1949 נתמנה למפקח-מרכֵז ראשון על החינוך המוזיקלי במשרד החינוך והתרבות. בתפקידו זה פעל בהתמדה לארגון ושיפור הוראת המוזיקה בגני הילדים ובבתי הספר, בקונסרבטוריונים ובאקדמיות למוזיקה.

עמירן פעל למימוש יוזמתו של מפקד הגדנ"ע דאז, עקיבא עצמון, בהקמת תזמורת הגדנ"ע, ואף קבע את שמה. כן המריץ את הקמת תנועת "הנוער המוזיקלי" בישראל ושימש כיו"ר הנהלתה שנים רבות.

החל משנת 1951 הנהיג עמירן את כינוסי המקהלות השנתיים בבתי הספר בכל הארץ – מפעל חינוכי שקידם את תרבות הזמרה; כמו כן את ימי "ההשתלמות והנופש" בזכרון יעקב (בית דניאל) למורי המוזיקה, כולל מורי נגינה וריתמיקה.

ביוזמתו הוקם הסניף הישראלי של IMC (International Music Council), המועצה הבינלאומית למוזיקה, המסונף לאונס"קו. במשך 10 שנים היה חבר ההנהלה העולמית של ISME International Society of Music) Educators) , ארגון בינלאומי למחנכי מוזיקה, ואף שימש שנתיים כסגן נשיא הארגון.

היה בין מייסדי אקו"ם וחבר הנהלתה במשך שנים רבות.

משנת 1950 עמד עמירן בראש ועד נאמנים, שמונה על-ידי משרד החינוך והתרבות ופעל בחסותו, אשר הפעיל את AMLI (Americans for Music Libraries in Israel), אגודה של תורמים אמריקאים. AMLI עזרה רבות בהקמת ספריות למוזיקה וסיפקה בקביעות כלי נגינה רבים למוסדות חינוך ומוזיקה. הודות לה הוקמו תזמורות – כולל תזמורת נוער – בכל חלקי הארץ.

יצירותיו של עמירן הן רבות ומסוגים שונים:

• למעלה מ-600 שירים שחלקם הפכו לנכס זמרתי, כולל עשרות שירים שהיו לריקודי עם (שאבתם מים בששון, כי מציון, דודי צח ואדום ועוד);
• מוזיקה לתיאטרון (הבימה, האוהל, המטאטא); מוזיקה לחגיגות (העדלאידע בפורים החל מ-1930, ביכורים בחיפה, שמחת בית השואבה בירושלים וכן מסכתות לקיבוצים);

[עריכה] פירוט יצירותיו

[עריכה] יצירות לפסנתר

• רפסודיה אלגית, 1935
• "להט", טוקטה לפסנתר.
• "קלידון", עשרים וששה קטעים למתחילים.
• "רון פסנתר", שישה-עשר קטעים למתקדמים.

[עריכה] יצירות לתזמורת

• "השומר", פואמה סימפונית לתזמורת מלאה, 1935
• "פרק סימפוני", עיבוד לתזמורת של הטוקטה לפסנתר, "להט".
• "מחול שבעת הצעיפים", מתוך המוזיקה למחזה "אהבת חיטרא" מאת רבינדרנת טאגור.

[עריכה] מוזיקה ווקאלית

• "סולו המסילה", קנטטה למקהלה מעורבת ותזמורת קטנה (לפסוקים מספר ישעיהו, שמה המקורי "נחמו עמי").\
• "קול קרא לי" למקהלה בשני קולות.
• שירים אמנותיים:

"אני חבצלת השרון" לקול ונבל.

"סומק חיי", מחזור שירי אהבה לקול ופסנתר לפיוטים של אנדה עמיר-פינקרפלד.

"חלמתי את שירת הזמיר" לקול ופסנתר, למילים של שאול טשרניחובסקי.

"הטלה", למילים של טשרניחובסקי.

"בוקר עם עדרים" למילים של שרה לוי-תנאי.

"אחרי מותי", לשיר של חיים נחמן ביאליק למקהלה ותזמורת.

"בכל דור ודור", לטקסט מתוך ההגדה של פסח, לבריטון, חליל, כינור, ויולה וצ'לו.

[עריכה] מוזיקה לכלי נשיפה ופסנתר

• "המחוללת", קטע לאבוב ופסנתר, 1949.
• "קינה", לקרן אנגלית ופסנתר, 1949. (שני הקטעים עובדו לכלי הסולו בליווי תזמורת כלי קשת.)

[עריכה] מוזיקה למחזות וסרטים

• "אהבת ציון", אבישר על פי אברהם מאפו, תיאטרון הבימה
• "אגדת שלושה וארבעה", לאה גולדברג על פי ביאליק, תיאטרון הבימה
• "האדמה הזאת", אהרון אשמן, תיאטרון הבימה
• "השומרים", עבר הדני, תיאטרון הבימה
• "תמר אשת ער", יגאל מוסינזון, תיאטרון האוהל
• "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", סמי גרונמן - נתן אלתרמן, תיאטרון האוהל
• לילדים: "פינוקיו", לאה גולדברג, "שלושת הדובים" ו"עלי באר", לוין קיפניס
• "עודד הנודד", "מעל החורבות", סרטי קולנוע.

[עריכה] ספרות הדרכה

• "רמזורים ותווי בחינוך המוזיקלי", מיועד למורים ולתלמידים למוזיקה.