פרויקט איטר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרויקט איטר (Iter) הוא פרויקט בינלאומי לבניית כור היתוך גרעיני נסיוני, להפקת אנרגיה. בעבר נקרא הפרויקט בראשי-תיבות - International Thermonuclear Experimental Reactor. אך כיום הוא נקרא כשם המילה הלטינית שפירושה - "הדרך".
לשם הפקת אנרגיה מהיתוך גרעיני יש צורך לחמם את המימן לטמפרטורה גבוהה ביותר. בטמפרטורה זו החומר הופך לפלזמה, שזהו מצב צבירה בו האלקטרונים נפרדים מגרעיני האטומים. הבעיה היא איפה לאחסן את החומר החם הזה. כמובן שכל דבר שיבוא איתו במגע יותך מיד. הפתרון הוא, להחזיק את הפלזמה בתוך מקום מרוקן מאויר, באמצעות אלקטרומגנט ענק ששומר שהפלזמה תהיה במרכז הריק.
מתקנים נסיונים הצליחו לעמוד בתנאים הנ"ל בתנאי מעבדה, אבל לא להפיק אנרגיה יעילה. הסיבה לכך היא שלצורך יצירת התנאים הללו יש צורך בהשקעה רבה ביותר של אנרגיה.
כדי ליצור כור שיהיה יעיל, כלומר שיפיק יותר אנרגיה מהמושקעת בו, הוא חייב להיות כור ענק. עלות פיתוחו ובניתו מגיעות למליארדי דולרים, מחיר שאפילו מדינות עשירות מתקשות לעמוד בו. לכן נוצרה יוזמה בינלאומית של בנית כור נסיוני כזה, אשר אם יצליח יהיה אבטיפוס לבאים אחריו.
מדינות שותפות בפרויקט: סין, האיחוד האירופי, יפן, קוריאה, רוסיה, הודו וארצות הברית. בנובמבר 2006 השותפות החליטו רשמית על מימון הפרויקט בסכום של כ-10 מיליארד יורו, למשך שלושים שנה (עשר שנות בנייה ועשרים שנות תפעול). הכור הניסיוני יבנה במרכז המחקר הגרעיני שדרש בדרום צרפת. לפי התכנון, הכור יחל לפעול בשנת 2016. לכור יהיה הספק של כ-500 מגה-ואט של אנרגיה תרמית למשך עד כ-500 שניות, אך אנרגיה זו לא תנוצל להפקת אנרגיה חשמלית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פרויקט איטר, האתר הרשמי.
