פרשת ההצבעות הכפולות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרשת ההצבעות הכפולות היא כינוי לאירוע שהתרחש בכנסת במהלך אישור חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל ב-2003, כשהסתבר שמספר חברי כנסת הצביעו יותר מפעם אחת.
תוכן עניינים |
[עריכה] האירועים
ב-28 במאי 2003 דנה הכנסת בהצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003. הצעת חוק זו, שיזם שר האוצר, כללה תיקוני חקיקה רבים, במתכונת של חוק ההסדרים, במטרה לקצץ בהוצאות המדינה עקב המשבר הכלכלי ששרר בישראל באותה תקופה. הדיון בקריאה השנייה של הצעת החוק נמשך זמן רב, עקב פיליבסטר שערכו סיעות האופוזיציה, וההצבעות נגררו לשעות הלילה. בסופו של דבר אישרה הכנסת את החוק, ודחתה את כל ההסתייגויות שהגישו חברי הכנסת מהאופוזיציה.
זמן קצר לאחר אישור החוק, טען חבר הכנסת יעקב ליצמן כי ראה חבר כנסת מצביע במקומה של חברת הכנסת ענבל גבריאלי, שלא נכחה בהצבעה. ליצמן סירב להגיש תלונה במשטרה או לוועדת האתיקה, ואף לגלות במי מדובר, אך עד מהרה נפוצו שמועות שמדובר ביותר מחבר כנסת אחד שהצביע שלא במקומו.
[עריכה] החקירה
בעקבות התפתחויות אלה, הקים יושב ראש הכנסת, רובי ריבלין, ועדת בדיקה שכללה את קצין הכנסת ואת היועצת המשפטית לכנסת. בבדיקה הושוו צילומי הטלוויזיה מהמליאה עם מערכת ההצבעות האלקטרונית, והממצאים העלו חשד כי 5 חברי כנסת הצביעו פעמיים (יחיאל חזן, מיכאל גורלובסקי, ואסל טאהא, סגן השר יעקב אדרי והשר אברהם פורז) וכי 3 אחרים הצביעו לא ממקומם (אלי בן מנחם, מיכאל איתן ואלי אפללו).
חבר הכנסת גורלובסקי הודה, מיוזמתו, כי הצביע גם במקומו של חבר הכנסת גלעד ארדן. ועדת האתיקה החליטה להשעותו מדיוני המליאה והוועדות לתקופה של 4 חודשים וחצי.
במקביל, הורה היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, על פתיחת חקירה משטרתית. חוקרי המשטרה גבו עדויות מחמשת חברי הכנסת החשודים, מיו"ר הכנסת, ומחבר הכנסת ליצמן. ליצמן עמד בתחילה בסירובו לגלות מי היה חבר הכנסת שאותו ראה מצביע במקום חברת הכנסת גבריאלי, אך לאחר שנועץ ברבנים, הודיע בסופו של דבר כי היה זה חבר הכנסת חזן.
שלושה מחברי הכנסת שנחקרו לא הועמדו לדין בסופו של דבר. השר פורז הודה כי הצביע גם במקומו של השר ישראל כץ, אך טען כי עשה זאת בשוגג וכי ביקש מיו"ר הכנסת לבטל את הצבעתו מייד לאחר שעשה זאת. חבר הכנסת טאהא נראה במלצמות הטלוויזיה כשהוא רוכן לעבר לחצני ההצבעה של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אך לא נקלטה הצבעה כפולה במערכת. היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את התיק נגדם מחוסר אשמה. לגבי סגן השר אדרי, שנראה כשהוא מצביע גם במקומו של חבר הכנסת אהוד יתום, החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות.
לעומתם, כנגד חבר הכנסת חזן עמדה עדותו של חבר הכנסת ליצמן, ואילו כנגד חבר הכנסת גורלובסקי עמדה הודאתו הוא. ב-3 בדצמבר הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי החליט להגיש כתבי אישום נגד השניים, בעבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים.
[עריכה] הסרת החסינות
ב-22 בדצמבר דנה ועדת הכנסת בבקשת היועץ המשפטי לממשלה להסיר את חסינותו של חבר הכנסת חזן. חזן עצמו ביקש מהוועדה שתאשר את הבקשה, על מנת שיוכל להיאבק על חפותו, אך חברי כנסת טענו כי מאחורי הקלעים פעל חזן על מנת לסכל את המהלך [1]. באורח נדיר, נדחתה הבקשה להסרת חסינות, ברוב של 8 מול 7. למחרת, דחתה הוועדה גם את הבקשה להסיר את חסינותו של גורלובסקי, ברוב של 11 מול 5.
התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ נגד החלטות ועדת הכנסת. במהלך הדיונים הודיע חזן לבית המשפט כי ייזום דיון מחודש בוועדת הכנסת, וב-26 בינואר 2004 הוסרה חסינותו. העתירה כנגד אי הסרת חסינותו של גורלובסקי נותרה בעינה. עמדת המדינה הייתה כי מאחר שגורלובסקי כבר נענש על ידי ועדת האתיקה, החלטת ועדת הכנסת עומדת במתחם הסבירות, ועל כן אל לו לבג"ץ להתערב בהחלטה זו. ב-23 במרץ 2005 קיבל הרכב מורחב של 7 שופטים את עתירתה של התנועה לאיכות השלטון, בהחלטה שנתקבלה פה אחד. בפסק הדין נקבע כי שיקול הדעת של ועדת הכנסת בדיון על הסרת חסינות מוגבל רק לבחינת שיקוליו של היועץ המשפטי לממשלה, ומאחר שהוועדה שקלה שיקולים אחרים שאינם בסמכותה, החלטתה בטלה. בעקבות פסיקת בג"ץ, התכנסה ועדת הכנסת לדון פעם נוספת בהסרת החסינות, אך גם הפעם דחתה את הבקשה, ברוב של 10 מול 6. התנועה לאיכות השלטון עתרה בשנית לבג"ץ, והיועץ המשפטי לממשלה הודיע כי לא יגן הפעם על החלטת ועדת הכנסת. בינתיים, תוקן חוק החסינות, והעתירה התייתרה.
[עריכה] ההליכים הפליליים
[עריכה] יחיאל חזן
מרגע שנחשפה הפרשה ובמהלך כל משפטו טען חזן לחפותו. ב-26 באפריל 2006, זמן קצר לאחר שהסתיימה כהונתו של חזן בכנסת, הרשיע אותו בית משפט השלום בירושלים בעבירות בהן הואשם. בית המשפט קבע שגירסתו של ליצמן אמינה מגירסתו של חזן, והצביע על כך שבניגוד לעמדתו הנחרצת בבית המשפט, במספר ראיונות בתקשורת לא שלל חזן באופן מוחלט את האפשרות שהצביע במקומה של חברת הכנסת גבריאלי. בית המשפט גם שלל את טענותיו של חזן, לפיהן ייתכן ואירעה תקלה במערכת ההצבעה, שבשלה נרשמה בטעות הצבעתה של גבריאלי, וקבע, על סמך עדויות מומחים, כי תקלה כזו אינה אפשרית.
ב-20 ביוני נגזרו על חזן 4 חודשי מאסר בפועל, שהומרו בעבודות שירות, ועוד חודשיים על תנאי. בית המשפט קבע כי "פגיעה במעשה ההצבעה על ידי הטיית תוצאותיה במירמה, היא פגיעה בציפור נפשו של בית המחוקקים, והפרה ממשית של אמון הציבור בו", אך מנגד התחשב בעברו הנקי של חזן, ובמחיר הציבורי הכבד ששילם מאז נחשפה הפרשה.
חזן ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ב-17 בינואר 2007 דחה בית המשפט את ערעורו, וקבע שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום, לא לגבי הכרעת הדין ולא לגבי גזר הדין.
תקרית נוספת שליוותה את משפטו של חזן אירעה בנובמבר 2005. חזן צולם כשהוא נכנס למחסן שבו אוחסנו חלקים ממערכת ההצבעה שבה השתמשו בליל ההצבעות הכפולות. מאוחר יותר התברר כי 4 ממערכות ההצבעה נעלמו. חזן מסר מספר גירסאות לנסיבות הימצאותו במחסן [2]. בתחילה טען כי סגן מזכיר הכנסת אישר לו להיכנס למחסן, על מנת שיוכל לבדוק את מערכות ההצבעה לצורכי משפטו, וכי הניח את המערכות בפינת המחסן, ולכן לא נמצאו. מאוחר יותר טען כי כלל לא היה במחסן. לאחר שהתברר לו כי מצלמות האבטחה תיעדו אותו נכנס למחסן, הודיע כי לקח רק את ה"פאנל" של מערכות ההצבעה, אך את ה"מוח" השאיר במחסן. לבסוף, החזיר חזן את המערכות ליושב ראש הכנסת. בעקבות אירועים אלה, נפתחה נגד חזן חקירה נוספת, בחשד לשיבוש הליכי משפט. ב-28 בדצמבר המליצה המשטרה על הגשת כתב אישום.
[עריכה] מיכאל גורלובסקי
בשל התמשכות הליכי הסרת החסינות, החל משפטו של גורלובסקי מאוחר יותר. כתב האישום נגדו הוגש ב-30 באפריל 2006, ימים ספורים לאחר הכרעת הדין במשפטו של חזן וזמן קצר לאחר שחדל מלכהן כחבר כנסת.
במסגרת עסקת טיעון, הודה גורלובסקי בעבירה של הפרת אמונים, ויתר סעיפי האישום (זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות ומרמה) נמחקו.
כאשר ניתן פסק הדין, ב-12 בינואר 2007, היווה גזר דינו של חזן נקודת מוצא לקביעת עונשו של גורלובסקי. בית המשפט קבע כי יש מקום להקל עם גורלובסקי, בהשוואה לחזן, משום שבניגוד אליו הודה באשמתו ונטל אחריות למעשיו ומשום שכבר נענש על ידי ועדת האתיקה. בית המשפט גזר עליו שני חודשי עבודות שירות בפועל ועוד שניים על תנאי.
[עריכה] השלכות הפרשה
הכנסת ה-16 סבלה מתדמית ירודה, ופרשת ההצבעות הכפולות הייתה לאחד מסממניה. לא רק על עצם הפרשה נמתחה ביקורת, אלא גם על האירועים שנלוו לה - ההחלטה שלא להסיר את חסינותו של חבר הכנסת גורלובסקי, ההתעלמות מפסיקת בג"ץ בעניין ולקיחת פאנל מערכת ההצבעה על ידי חבר הכנסת חזן.
חברי הכנסת היו ערים לביקורת, ופעלו במספר מישורים למזעור הנזקים, הן במישור הנורמטיבי - באמצעות הקמת ועדה להכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת ותיקון חוק החסינות והן במישור הטכני - באמצעות החלפת מערכת ההצבעה.
חברי הכנסת חזן וגורלובסקי לא הצליחו להתברג במקומות ריאליים בבחירות המקדימות שנערכו במרכז הליכוד לקראת הבחירות לכנסת ה-17 והם נותרו מחוץ לכנסת.
[עריכה] הקמת ועדה להכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת
זמן קצר לאחר חשיפת הפרשה, ב-6 ביולי 2003, החליט יו"ר הכנסת ריבלין על הקמת ועדה להכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת, וב-24 באוגוסט מינה את חבריה, בראשות השופט בדימוס יצחק זמיר. הוועדה הגישה את המלצותיה בראשית 2007.
[עריכה] תיקון חוק החסינות
ב-25 ביולי 2005 תיקנה הכנסת את חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, לפי הצעת ועדת הכנסת. עד לאישורו של התיקון, היה על היועץ המשפטי לממשלה לפנות לוועדת הכנסת בבקשה להסיר את חסינותו של חבר כנסת, לצורך הגשת כתב אישום. התיקון הפך, למעשה, את נטל ההוכחה. כיום, רשאי היועץ המשפטי לממשלה להגיש את כתב האישום ולחבר הכנסת הנאשם ניתנים 30 ימים שבהם הוא רשאי לבקש מוועדת הכנסת להעניק לו חסינות.
החוק החדש גם מפרט את רשימת העילות שבהתקיימן רשאי חבר הכנסת לפנות לוועדת הכנסת:
- העבירה נעברה בעת מילוי תפקידו או לשם מילוי תפקידו ולכן הוא נהנה מחסינות מהותית.
- כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך אפליה.
- הכנסת עצמה כבר נקטה אמצעים נגד חבר הכנסת, ואי ניהול הליך פלילי, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי.
- ייגרם נזק של ממש בשל ניהול ההליך הפלילי, לתפקוד הכנסת או ועדה מוועדותיה או לייצוג ציבור הבוחרים, ואי ניהול הליך כאמור, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה, לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי.
[עריכה] החלפת מערכת ההצבעה
ב-22 ביולי החליטה ועדת הכנסת על החלפת מערכת ההצבעות במערכת המופעלת באמצעות טביעת אצבע.
[עריכה] תוקפו של חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל
מיד לאחר שנמסרו ממצאי ועדת הבדיקה ליושב ראש הכנסת, אסף חבר הכנסת דוד אזולאי 50 חתימות של חברי כנסת בדרישה לקיים הצבעה חוזרת. ריבלין סירב לעשות כן, משום שההליך אינו מעוגן בתקנון הכנסת ומשום שלא היה בכך בכדי לשנות את תוצאות ההצבעה.
ב-31 ביולי 2003, דחה בג"ץ עתירה שהגיש חבר הכנסת ליצמן, שדרש להורות על בטלותו של חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל. בפסק הדין, כתב הנשיא אהרון ברק, כי ההצבעה הפסולה פגעה בערכי היסוד של המשטר הדמוקרטי, כמו עקרון הייצוג והשוויון, וכי חברי הכנסת הפרו את חובת הנאמנות שלהם. עם זאת, מאחר שלהצבעתם לא הייתה השפעה על הרוב הנדרש לאישור החוק, לא נפגע עקרון הכרעת הרוב, ולכן אין צורך בהתערבות דרסטית כמו ביטול החוק, ויש להסתפק בהליכים נגד חברי הכנסת המעורבים בדבר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- בג"ץ 11298/03 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ועדת הכנסת ואח' - פסק הדין בעתירה הראשונה שהוגשה נגד אי הסרת חסינותו של חבר הכנסת גורלובסקי
- בג"ץ 5372/05 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ועדת הכנסת ואח' - פסק הדין בעתירה השנייה שהוגשה נגד אי הסחרת חסינותו של חבר הכנסת גורלובסקי
- בג"ץ 5131/03 ח"כ יעקב ליצמן, יושב ראש סיעת יהדות התורה נ' יושב ראש הכנסת ואח' - העתירה שהגיש חבר הכנסת ליצמן לביטול חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל
- ת"פ 2214/06 מדינת ישראל נ' מיכאל גורלובסקי - פסק הדין בעניינו של חבר הכנסת גורלובסקי
- ת"פ 4324/04 מדינת ישראל נ' יחיאל חזן - הכרעת הדין בעניינו של חבר הכנסת חזן
- ת"פ 4324/04 מדינת ישראל נ' יחיאל חזן - גזר דינו של חבר הכנסת חזן
- ע"פ 30595/06 יחיאל חזן נ' מדינת ישראל - פסק הדין בערעורו של חבר הכנסת חזן
- סיקור פרשת ההצבעות הכפולות באתר וואלה
