יושב ראש הכנסת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יושב-ראש הכנסת - ראש הרשות המחוקקת בישראל, מנהל את ענייני הכנסת, מייצג אותה כלפי חוץ, שומר על כבודה, על סדר ישיבותיה ועל קיום תקנונה.
יושב-ראש הכנסת נבחר על-ידי מליאת הכנסת בהצבעה גלויה. מעת כינון כנסת חדשה ועד בחירת היושב ראש הקבוע, יושב בראש הכנסת חבר הכנסת הוותיק ביותר שאינו חבר ממשלה. עד שנת 2003 החוק קבע שבמקרה כזה ישב בראש הכנסת זקן חברי הכנסת.
סגניו של יושב-ראש הכנסת נבחרים אף הם על-ידי מליאת הכנסת. היושב-ראש, או אחד מסגניו, יושב בראש הישיבות בכנסת, מנהל אותן, מעמיד שאלות להצבעה וקובע את תוצאותיה וכן את תוצאות כל הבחירות המתקיימות בכנסת. יושב-ראש הכנסת וסגניו מהווים את נשיאות הכנסת, והיא המאשרת את הגשתן של הצעות חוק פרטיות ודחיפותן של הצעות לסדר היום.
בהיעדר נשיא המדינה מישראל, וכאשר נבצר מנשיא המדינה למלא את תפקידו, ממלא יושב-ראש הכנסת את תפקידו. בתוקף תפקידו כממלא מקום נשיא המדינה, יו"ר הכנסת הינו האדם השלישי בחשיבותו ובמעמדו בממשל של מדינת ישראל, לאחר נשיא המדינה וראש הממשלה.
על פי המסורת, פותח יושב ראש הכנסת את חגיגות יום העצמאות בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל אשר בירושלים.
יו"ר הכנסת, מתוקף תפקידו, מוזמן לכל האירועים והטקסים הממלכתיים ורשאי לנאום בהם אם ברצונו בכך. הוא מקבל משלחות וראשי מדינות בכנסת כאשר הם מגיעים ומברך אותם במליאת הכנסת בעת שהותם, נוסע לכנסים ברחבי העולם ומשמש כנציג הכנסת והמדינה הבכיר ביותר במשלחת.
[עריכה] תנאי יו"ר הכנסת
 |
| נשיא המדינה |
| ממשלת ישראל |
הכנסת - משכן הכנסת
|
| בתי המשפט בישראל |
| הבחירות בישראל |
| פורטל - הממשל בישראל |
יו"ר הכנסת נחשב במעמדו מבחינת שכר לשר בממשלה. הוא זכאי להעסיק שלושה עוזרים פרלמנטריים בנוסף לרל"ש ומזכירות שהוא מקבל מהמשכן. יו"ר הכנסת מקבל רכב שרד ונהג צמוד, זכאי לשירותי אבטחה מטעם המדינה ורשאי לקבל דירה מטעם המדינה בירושלים אם הוא אינו תושב העיר או סביבתה הקרובה. ליו"ר הכנסת לשכה פרלמנטרית בכנסת בקומה השנייה בה הוא מקבל אורחים מהארץ וחו"ל.
יו"ר הכנסת מקבל מיד עם התמנותו לתפקיד חלקת קבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
[עריכה] היסטוריה
באופן קבוע נבחר יו"ר הכנסת מהסיעה הגדולה בכנסת ונתמך לרוב על ידי סיעות הקואליציה ולעתים קרובות אף מסיעות אחרות. בחלק מן הכנסות יו"ר הכנסת נבחר פה אחד עקב מועמדות יחידה וללא מתנגדים או נמנעים.
חריג אחד לבחירת יו"ר הכנסת היה נחום ניר-רפאלקס, אשר היה יו"ר הכנסת היחיד מאז הקמת המדינה אשר לא היה ממפלגת השלטון ונבחר על ידי קואליציית ניר אשר התאגדה כקואליציית אד הוק לצורך בחירתו, בניגוד לרצון מפלגת השלטון, מפא"י.
בשנת 2006, לראשונה מאז הקמת המדינה, נבחרה אישה לכהן כיו"ר הכנסת, דליה איציק ממפלגת קדימה, אשר נבחרה ברוב גדול של 107 חברי-כנסת.
[עריכה] יושבי ראש הכנסת
| שם | מפלגה | תקופת כהונה |
|---|---|---|
| יוסף שפרינצק | מפא"י | 1949 - 1959 |
| נחום ניר | אחדות העבודה - פועלי ציון | 1959 |
| קדיש לוז | מפא"י - המערך הראשון והשני - העבודה | 1959 - 1969 |
| ראובן ברקת | המערך (השני) | 1969 - 1972 |
| ישראל ישעיהו-שרעבי | המערך (השני) | 1972 - 1977 |
| יצחק שמיר | הליכוד | 1977 - 1980 |
| יצחק ברמן | הליכוד | 1980 - 1981 |
| מנחם סבידור | הליכוד | 1981 - 1984 |
| שלמה הלל | המערך (השני) | 1984 - 1988 |
| דב שילנסקי | הליכוד | 1988 - 1992 |
| שבח וייס | מפלגת העבודה | 1992 - 1996 |
| דן תיכון | הליכוד | 1996 - 1999 |
| אברהם בורג | ישראל אחת ואחר כך העבודה-מימד | 1999 - 2003 |
| ראובן ריבלין | הליכוד | 2003 – 2006 |
| דליה איציק | קדימה | 2006 - היום |
