צ'לסטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

צֶ‏'לֶסטָ‏ה (Celesta) היא כלי הקשה אידיופוני המופעל באמצעות מקלדת. הקלידים מחוברים לפטישים המכים במערכת של לוחות מתכת (בדרך כלל פלדה), והלוחות מעבירים את תנודותיהם לגופי תהודה. דוושה (פדל) משמשת להחזקה ולעמעום של הצליל.

צ'לסטה, דגם צרפתי בעל ארבע אוקטבות

צליל הצ'לסטה דומה לצליל הגלוקנשפיל, אך בעל גוון רך יותר. אף שאינו עשיר בטונים עיליים רבים, הוא מצטיין באיכות טהורה במיוחד שהקנתה לכלי את שמו, לפי המילה הצרפתית celeste שפירושה "שמימי".

הצ'לסטה היא כלי בטרנספוזיציה - הצליל שהיא מפיקה גבוה באוקטבה אחת מהצליל הכתוב בתווים. בכלי הצרפתי המקורי היו חמש אוקטבות, אך צליל האוקטבה הנמוכה ביותר לא נחשב מוצלח, והיא הושמטה בדגמים מאוחרים יותר. כיום מוחלפת הצ'לסטה בחלק מהתזמורות סימפוניות בדגם גרמני גדול יותר, בעל חמש אוקטבות. אף שמקובל לשייך את הצ'לסטה לקבוצת כלי ההקשה בתזמורת, מנגנים בה בדרך כלל פסנתרנים. התווים כתובים בשתי חמשות.

[עריכה] היסטוריה

הצ'לסטה הומצאה בשנת 1889 על ידי אוגוסט מוּ‏סטֶ‏ל בפריז. קדם לה הטיפוֹ‏פון או הדוּ‏לציטון שהמציא אביו של מוסטל, ויקטור מוסטל, ב-1860. במקום לוחות מתכת היו בטיפופון קולנים, אך עוצמת הכלי הייתה נמוכה מכדי שישתתף בתזמורת.

צ'ייקובסקי היה אחד הראשונים שהשתמשו בכלי זה ביצירה לתזמורת מלאה; הצ'לסטה מופיעה בפואמה הסימפונית האחרונה שלו, "ווֹ‏יֵווֹ‏דָ‏ה", ובחלקים מהבלט האחרון שלו, מפצח האגוזים (1892), בין השאר ב"ריקוד פיית הסוכריות".