אלכסנדר לוקשנקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אלכסנדר לוקשנקו


למניין:	נשיא ה-1
מנהיג קודם:	אין
מנהיג הבא אחריו:	{{{מנהיג הבא אחריו}}}
תחילת כהונה:	10 ביולי 1994
סוף כהונה:	{{{סוף כהונה}}}
מקום לידה:	קופיס, מחוז ויטבסק
תאריך לידה:	30 באוגוסט 1954
תאריך פטירה:	{{{פטירה}}}
תאריך המוות:	{{{מוות}}}
מקום פטירה:	{{{מקום פטירה}}}
מקום המוות:	{{{מקום מוות}}}
מקום קבורה:	{{{מקום קבורה}}}
מפלגה:	{{{מפלגה}}}
בן זוג:	{{{בעל}}}
בת זוג:	גלינה לוקשנקו
שם בשפת אם:	{{{שם בשפת אם}}}
חתימה:	{{{חתימה}}}

אלכסנדר גריגורייביץ' לוקשנקו (לפי איות רוסי: Алекса́ндр Григо́рьевич Лукаше́нко) או אלכסנדר ריהורביץ' לוקשנקה (לפי איות בלארוסי: Алякса́ндар Рыго́равіч Лукашэ́нка), נשיא בלארוס מאז שנת 1994.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
- 1.1 שנים ראשונות
- 1.2 קריירה פוליטית מוקדמת
2 נשיאות בלארוס
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] שנים ראשונות

לוקשנקו נולד ב-30 באוגוסט 1954 בעיירה קופיס (Ко́пысь) במחוז ויטבסק. למד הוראת היסטוריה במכון להכשרת מורים באוניברסיטה הממלכתית של מוהילב בשנים 1971-1975; בהיותו סטודנט היה מזכיר הקומסומול בבית ספר תיכון בעיר שקלוב. מ-1975 עד 1977 שירת בצבא הסובייטי, בקג"ב ובמשמר הגבול של ברית-המועצות בתפקיד פוליטרוק. בשנים 1977-1978 שימש כמדריך קומסומול במכללה מקצועית במוהילב.

ב-1980 חזר לשרות בטחוני. ב-1982 מונה למזכיר סובחוז.

[עריכה] קריירה פוליטית מוקדמת

בשנת 1990 החל את הקריירה הפוליטית כאשר נבחר לסובייט העליון של בלארוס שעוד הייתה חלק מברית המועצות. במסגרת פעילותו בסובייט הקים קבוצת צירים בשם "קומוניסטים בעד דמוקרטיה", שדגלה בהמשך צורת השילטון הקומוניסטי בברית המועצות תוך כדי שילוב של רעיונות דמוקרטיים. טען שהיה הציר היחיד בסובייט שהצביע בהצבעה החשאית נגד פירוק ברית המועצות, אך הדבר אינו ודאי. עם פירוק ברית המועצות חזר לתפקידו בסובחוז. בשנת 1993 מונה ליושב ראש הוועדה הפרלמנטרית למלחמה בשחיתות. בתפקיד זה יצא בעיקר נגד יושב ראש הפרלמנט סטניסלב שושקביץ' וראש הממשלה, ויאצ'סלב קביץ'.

[עריכה] נשיאות בלארוס

[עריכה] קדנציה ראשונה

בשנת 1994 התקבלה החוקה אשר קבעה את תפקיד הנשיא בבלארוס. בבחירות הנשיאותיות הראשונות בבלארוס העצמאית התמודדו שישה מועמדים, ביניהם לוקשנקו, זיאנון פזניאק, שושקביץ' וקביץ', שנחשב לבעל הסיכויים הטובים ביותר. לוקשנקו רץ עם מצע פופוליסטי שהבטיח מלחמה בשחיתות והעלאת משכורות לעובדי מדינה (שהיו הרוב המוחלט) והיכה את התחזיות, כאשר זכה ל-45 אחוזי תמיכה בסיבוב הראשון ובסיבוב השני הביס את קביץ' כאשר זכה ב-80 אחוז.

כנשיא פעל לייצוב הכלכלה הבלארוסית, שסבלה מצמיחה שלילית עקב הכישלון בהתמודדות עם סוף עידן הכלכלה הקומוניסטית המתוכננת. הוא הכפיל, כמובטח, את המשכורות וביטל כמה מהרפורמות הקפיטליסטיות שהנהיג המשטר הקודם, אך לא הצליח לבלום את האינפלציה. ב-1995 עורר מחלוקת בינלאומית כאשר בראיון לעיתון הגרמני "האנדלסבלאט" (Handelsblatt) הביע תמיכה בשלטון נשיאותי חזק הנוקט יד קשה והשווה בין עצמו לבין אדולף היטלר שתחתיו "גרמניה הגיעה לשיא פריחתה".

בשנת 1996 הפרלמנט ניסה להדיחו, אך בסיוע מתווכים מטעם ממשלת רוסיה ההדחה בוטלה. ב-24 בנובמבר באותה שנה נערך משאל עם שבו הוחלפו שוב הדגל והסמל של המדינה לסמלים בצבעי אדום-ירוק שהיו נהוגים בתקופה הסובייטית (בהשמטת סמל הקומוניזם - הפטיש והמגל), רוסית הוכרזה כשפה הרשמית, והחוקה שונתה כך שסמכויות הנשיא הורחבו, ובין היתר ניתנה לו הזכות לפזר את הפרלמנט. הצעות אלה של לוקשנקו זכו במשאל, אם כי אחוז ההצבעה היה נמוך ומשקיפים בינלאומיים טענו כי היו בו זיופים. לוקשנקו ניצל מיד את הסמכויות החדשות ופיזר את הפרלמנט. לפרלמנט החדש הורשו להתמודד רק תומכים של לוקשנקו. תנועות אופוזיציה הוצאו מחוץ לחוק; חלק ממנהיגיהן נאסרו, חלק עזבו את בלארוס וכמה אישים אף נעלמו ללא עקבות. רוב אמצעי התקשורת העצמאיים הולאמו.

כמו-כן, לוקשנקו החל בתהליך מחודש של "רוסיפיקציה" של בלארוס. הסמלים הלאומיים של בלארוס הוחלפו בסמלים סובייטיים, והשימוש בלשון הרוסית הורחב על חשבון הבלארוסית בכל תחומי החיים - ממשל, חינוך, תקשורת ועסקים. תנועות למען החייאת התרבות הבלארוסית העצמאית דוכאו. מרבית נאומיו של לוקשנקו מוקראים בשפה הרוסית; אתר האינטרנט שלו מוצג ברוסית ואנגלית, ולא בבלארוסית.

ממשל לוקשנקו הביע תמיכה פומבית וקיים קשרים כלכליים ובטחוניים עם משטרים אנטי-מערביים של עיראק, איראן, סודאן וסרביה. לאור זאת וכן לאור הגבלת הדמוקרטיה וחופש הביטוי הופנתה נגד לוקשנקו ביקורת קשה מצד האיחוד האירופי וארצות הברית והוא זכה לכינוי "הדיקטטור האחרון באירופה". רוסיה, לעומת זאת, קיימה קשרים טובים עם משטר לוקשנקו, ושתי המדינות אף הקימו ברית קונפדרטיבית שבמסגרתה שתי המדינות שמרו על עצמאות פוליטית אך ניסו לבצע אינטגרציה חלקית בתחומי הכלכלה ויחסי החוץ. למרות קיום הברית הזאת, לוקשנקו לא מיהר לבצע הפרטה ורפורמות קפיטליסטיות כפי שנעשו ברוסיה ושמר על כלכלה מתוכננת שסגנונה לא השתנה בהרבה מהתקופה הסובייטית.

[עריכה] קדנציה שניה

בשנת 2001 לוקשנקו זכה בבחירות לקדנציה נוספת; מועמד האופוזיציה המוביל היה ולדימיר הנצ'ריק. תוצאות הבחירות הוכרו רק על-ידי רוסיה ומספר מדינות אנטי-מערביות. מצע הבחירות והסגנון השלטוני של לוקשנקו לא השתנו הרבה בקדנציה שנייה זו.

ב-17 באוקטובר 2004 באותו יום עם הבחירות לפרלמנט נערך משאל עם על נושא ביטול הגבלת כהונת הנשיא לשתי קדנציות. על-פי התוצאות הרשמיות 79 שתיים אחוז מהמצביעים תמכו בהסרת המגבלה והדבר סלל את דרכו של לוקשנקו להתמודדות נוספת על נשיאות.

[עריכה] קדנציה שלישית

בשנת 2006 לוקשנקו התמודד שוב לנשיאות. הבחירות היו אמורות להיערך בחודש יולי, אך הוקדמו ל-19 במרץ, בניגוד לחוקה. מול לוקשנקו התמודדו מועמדי האופוזיציה אלכסנדר מילינקביץ' ואלכסנדר קאזולין וכן סיארהיי היידוקביץ' שנחשב ל"מעמד-דמה" שהביע תמיכה בלוקשנקו; ביום הבחירות לוקשנקו עצמו אמר כי הצביע בעד היידוקביץ'. על-פי התוצאות הרשמיות לוקשנקו זכה לתמיכה של כ-80 אחוז מהמצביעים. מילינקביץ' וקאזולין ערכו מספר הפגנות המוניות בבירה מינסק אך בתוך פחות מחודשיים שניהם נעצרו על-ידי המשטרה. מילינקביץ' שוחרר לאחר 15 ימים ואילו קאזולין נשלח לכלא לחמש וחצי שנים.