גרטה גרבו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרטה גרבו (18 בספטמבר 1905 - 15 באפריל 1990), שחקנית ראינוע וקולנוע שבדית שזכתה להצלחה רבה בהוליווד, אך בשיא תהילתה פרשה מעולם הקולנוע.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת
גרבו נולדה בסטוקהולם כ"גרטה לואיזה גוסטפסון", כצעירה משלושת ילדיהם של קרל אלפרד גוסטפסון ואנה לואיזה יוהאנסון, משפחה ענייה ממעמד הפועלים בשכונת עוני של סטוקהולם.
כאשר הייתה בת 14 מת אביה, אליו הייתה מאוד קשורה, והיא נותרה עם אמה, שיחסיה עמה היו מתוחים. היא נאלצה לעזוב את בית הספר ולעבוד לפרנסת המשפחה. תפקידה הראשון היה עוזרת במספרה, ולאחר מכן קופאית בחנות כולבו. במסגרת תפקידה התבקשה לדגמן בגדים ממלאי החנות למודעות מקומיות, ולאחר מכן הופיע בסרטון פרסומת קצר שפרסם הכולבו. הסרטים תפסו את עינו של הבמאי אריק פטשר.
פטשר הכיר בכשרונה של הנערה הנאה, וליהק אותה לתפקידה הראשון בראינוע, קומדיית סלפסטיק בשם "פטר הנווד" (1922).
בין 1922 ל-1924 למדה גרבו באקדמיה לתיאטרון בסטוקהולם. בעודה לומדת פגשה את הבמאי מוריץ סטילר, מהגר יהודי מרוסיה אשר היה הבמאי המוביל בשבדיה באותם הימים. הוא לימד אותה כיצד להופיע מול מצלמה, וליהק אותה לתפקיד ראשי בסרטו "סיפורה של גוסטה ברלינג", מול הכוכב הפופולרי ביותר בשבדיה לארס האנסון. הוא שהעניק לה את שם הבמה "גרטה גרבו".
גרבו הופיעה בשני סרטים נוספים בשבדיה, ואחד בגרמניה, יצירתו המפורסמת של גיאורג וילהלם פאבסט "רחוב העצב" (1925) (המפורסם כיום גם בשל הופעתה הקצרצרה של מרלן דיטריך כניצבת, העומדת בתור לאוכל), ולאחר מכן נסעה עם סטילר לארצות הברית על מנת לעבוד עם חברת MGM. סטילר הוזמן לעבוד עבור החברה, והוא התעקש כי ייחתם חוזה גם עם גרבו. כאשר הגיעו השניים להוליווד פרחה הקריירה של גרבו, בעוד שהקריירה של סטילר דישדשה עד לפיטוריו בשנת 1928. הוא שב לשבדיה ומת שם לאחר זמן קצר.
יש המשווים את גרבו בתקופה זו לגלאטיאה, העוברת תהליכים של שינוי בידי סדרה של פיגמליונים. תמונותיה מראות את השינוי מנערת החנות הביישנית, שהתבצע דרך המנגנון של האולפנים הגדולים, עד למה שנקרא בסלנג ההוליוודי "הקרחון השבדי", הפנים שהונצחו באין ספור צילומים, והיו לאחד מסמלי התרבות של הקולנוע בראשיתו.
[עריכה] החיים בהוליווד
סרטיה הראשונים בהוליווד היו "השיטפון" (1926), "הבשר והשטן" (1927) ו"אהבה" (1927), כאשר בשני האחרונים הופיעה מול השחקן הפופולרי באותה התקופה ג'ון גילברט. על אף סלידתה ממערכת יחסי הציבור של האולפנים, ורצונה לשמור את חייה הפרטיים לעצמה, נקשר שמה לשמו של גילברט ברומן שנודע לשימצה לקהל הצופים של אותה תקופה. הרכילות מסרה כי לאחר שגילברט הציע לה נישואין שלוש פעמים, ולאחר שכבר נקבע מועד לחתונתם, שינתה את טעמה, והותירה את גילברט המאוכזב עומד ליד המזבח בכנסייה.
דווח כי היו לה מספר מאהבות לסביות וביניהן השחקנית לואיז ברוקס ואשת החברה מרסדס דה אקוסטה, כמו גם יחסים עם הצלם הבריטי ססיל ביטון, לו התארסה לזמן קצר. אחרי הכל, מעולם לא נישאה.
גרבו הייתה אחת השחקניות שביצעו את המעבר מן הראינוע לקולנוע בצורה חלקה. היא השהתה מעבר זה זמן רב, והאולפנים הביעו דאגה מכך, והיה חשש כי תדמיתה כ"ספינקס השבדי" תישבר ברגע שתפתח את פיה. אך משעשתה כן, הסתבר כי נחנה בקול נמוך ומפתה, בעל מבטא שבדי בולט, שאך הוסיף לכוח משיכתה. סרטה המדבר הראשון "אנה כריסטי" על פי המחזה של יוג'ין או'ניל (1930) זכה למסע פרסום בכותרת "גרבו מדברת". הסרט היה להצלחה גדולה, על אף שגרבו לא הייתה מרוצה מהופעתה.
ידידה של גרבו, גילברט, לא הצליח לשחזר את הצלחתו מימי הראינוע. בניגוד לגרבו הוא נחן בקול גבוה וצפצפני. נסיונם לדחוף את הקריירה שלו בהופעתם המשותפת בסרט "המלכה כריסטינה" (1933) נכשל.
נראה כי כל הגברים שהופיעו מול גרבו נדונו לכך שהופעתם תחוויר מול הופעתה. כוכבי הראינוע והקולנוע ג'ון בארימור, פרדריק מארץ', רוברט טיילור ואף קלארק גייבל נראו כדבורים ממין זכר המבצעים מחול הערצה אל מול מלכתם.
בשנות השלושים נהנתה גרבו ממעמד שאין שני לו בהוליווד. תדמיתה הייתה של אשת מסתורין בלתי ניתנת להשגה, הנמצאת מעל לשאר כוכבי הקולנוע. כאשר הצטלמה לסרט, די היה בכך שתרמוז "אחזור לשבדיה", על מנת שראשי האולפנים יספקו את כל דרישותיה. הצילומים נערכו במקומות סגורים למבקרים. פרט לצוות ההפקה המפורסם, לא יכל איש לצפות בה בעבודתה.
בשנת 1931 הופיעה בתפקיד המרגלת המפתה מאטה הארי בסרט בשם זה. הצנזורים התלוננו על תלבושתה החושפנית בפוסטרים שקידמו את הופעת הסרט. תפקידה הבא היה כחלק מצוות של כוכבים בסרט "גראנד הוטל" (1932), אשר זכה לפרס האוסקר כסרט הטוב ביותר, והציג את גרבו כבלרינה רוסיה, האומרת את השורה המפורסמת "אני רוצה להיות לבד" שהפכה למוטו של גרבו גם בחייה האישיים.
ב-1935 הופיעה בתפקיד הראשי בסרט "אנה קרנינה" על פי ספרו של טולסטוי, תפקיד בו הופיעה בעבר בסרט האילם "אהבה" (1927) שהיה עיבוד חופשי לרומן המפורסם. לאחר מכן, בשנת 1936 הופיעה באופן מרשים כנערת החצר שנדונה לכליון בסרט "קאמיל". הופעתה זו נחשבה באותם הימים להופעה הנשית המרשימה ביותר בקולנוע מאז ומעולם. סצינת המוות שלה לצידו של השחקן רוברט טיילור כבשה את לב הקהל.
בשנת 1939 הופיעה בסירטו של הבמאי ארנסט לוביטש "נינוצ'קה". הופעתה זו הייתה הופעתה הראשונה בקומדיה, ובפעם הראשונה נראתה גרטה גרבו על המסך, כשהיא צוחקת. בסצינה מפורסמת מנסה השחקן מלווין דאגלס להצחיק את גרבו, המשחקת קומיסרית רוסיה מאובנת וקשוחה, עד שהוא נופל בטעות מן הכיסא, ואז היא פורצת בצחוק. הסרט זכה להצלחה רבה.
גרבו הייתה מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידיה בסרטים "אנה כריסטי" (1930), "רומאנס" (1930), "קאמיל" (1937) ו"נינוצ'קה" (1939), אך מעולם לא זכתה בו בשנות הקריירה הקולנועית שלה.
[עריכה] פרישתה מהמסך
"נינוצ'קה" היה הצלחה כבירה, והביא לשבירת תדמיתה הקפואה של גרבו. נסיון נוסף ליצור קומדיה קלילה היה "אישה דו פרצופית" משנת 1941, סרט בו גרבו רקדה, ואשר ניסה להפוך אותה ל"אישה רגילה". הסרט, בבמויו של ג'ורג' קיוקור נכשל. הייתה זו הופעתה הקולנועית האחרונה של גרבו.
כבר משנת 1935 הפכה גרבו לבררנית יותר בתפקידיה, ולעתים חלפו שנתיים בטרם תסכים להופיע בסרט. היא לא הודיעה על פרישה מעולם הסרטים, אך לאחר סרט זה הפסיקה לקבל תפקידים, ולטענתה מלחמת העולם השנייה שינתה את העולם לנצח. כשלון "אישה דו פרצופית" ואירועי השעה, הביאו להסתגרותה בביתה.
בשנת 1949 הצטלמה למבחן בד שנחשב לכרטיס כניסה בחזרה לעולם הקולנוע, אך לא מימשה את הרעיון, ומעולם לא הופיעה עוד בפני מצלמה. היא עברה לניו יורק וסירבה להופיע בציבור. עד ליום מותה נחשבה למתבודדת, וצלמי הפאפארצי נאבקו על תמונותיה הנדירות.
[עריכה] שנות הפרישה
בשנת 1951 קיבלה גרבו אזרחות אמריקנית, ובשנת 1954 קיבלה פרס אוסקר על מפעל חייה.
היא התגוררה בניו יורק, ולעתים הייתה יוצאת לבלות עם אנשי חוג הסילון המפורסמים שהגיעו לעיר כאריסטוטלס אונאסיס, אך פרט לכך היו חייה מבודדים למדי. היא בילתה את זמנה בגידול פרחים וירקות בגינתה, ונהגה לטייל ברחובות ניו יורק כשהיא חבושה במשקפי שמש גדולות שיסתירו את פניה המפורסמות.
את ימיה האחרונים בילתה בבדידות מוחלטת. היא השקיעה בתבונה את הכסף שהרוויחה בימי הקריירה הקולנועית שלה, והייתה לאישה עשירה. בגיל 84 מתה בניו יורק. את כל רכושה הורישה לאחייניתה, ולא הותירה דבר לאישה בשם קלייר, אשר חיה עמה וטיפלה בה במשך שנים רבות. אפרה טמון בסטוקהולם.
בשנת 2005 הוציא הדואר האמריקני בול לזכרה.
[עריכה] תדמיתה הציבורית
השורה המפורסמת מהסרט "גראנד הוטל" - "אני רוצה להיות לבד" (הנאמרת במבטא שבדי כבד - "I Vont to be Alone" הפכה למוטו של גרבו בחייה הפרטיים. היא הייתה מפורסמת בכך שהתרחקה מן הפרסום. פרט לימים ספורים בראשית הקריירה שלה, לא העניקה גרבו ראיונות, לא השתתפה בפרמיירות ולא ענתה לדואר ממעריציה.
חייה הפרטיים, שכפי הנראה היה בהם אלמנט ביסקסואלי, לא היו מקובלים בציבוריות האמריקנית באותה התקופה, ורצונה של גרבו בפרטיות תאם את רצונם של האולפנים להסתיר צדדים אלו מהציבור המעריץ. על פי מכתבים פרטיים שפורסמו בשבדיה בשנת 2005 במלאת מאה שנה להולדתה, נבעה התרחקותה מן הפרסום גם בשל ביישנות עזה, ודיכאון, שמקורם היה כפי הנראה בבושה במשלח ידו של אביה. מכתבים אלו מספרים גם כי העובדה שלא מצאה בן זוג קבוע בארצות הברית נבעה מהתאהבותה רבת השנים בשחקנית מימי פולאק, שלמדה איתה בימי נעוריה בבית הספר לדרמה בסטוקהולם.
שמה נקשר באופן רומנטי גם בשחקניות מרלן דיטריך, קלודט קולברט, ג'ואן קראופורד, לואיז ברוקס, אונה מונסון ובסופרת סלקה וירטל, ובין 1931 ל-1944 ניהלה מערכת יחסים ממושכת עם המשוררת מרסדס דה אקוסטה אשר הסתיימה באופן גרוע.
[עריכה] לקריאה נוספת
- גרונוביץ' אנתוני. גארבו. תל אביב, ספריית מעריב, 1990.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גרטה גרבו |
