דינוזאורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
הסיבה שניתנה לכך היא כתיבה לא אנציקלופדית. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

דינוזאוריה
שלדים של דינוזאורים בתצוגה.
מצב שימור
מצב שימור: נכחד (EX)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	ארכוזאוריה
על־סדרה:	דינוזאוריה
שם מדעי
Dinosauria

דינוזאורים (שם מדעי: Dinosauria) היו על-סדרה של זוחלים או דמויי-זוחלים שהתקיימו בתקופה המסוזואית ונכחדו לפני כ-65 מיליון שנים.

הדינוזאורים הם היצורים הנכחדים הידועים ביותר, ובעקבות ממדיהם, תפוצתם והמסתורין שאפף את הכחדתם עניינו את האדם מאז גילויים.

[עריכה] מהם דינוזאורים?

הדינוזאורים היו בעלי חיים יבשתיים, בעלי מאפיינים המזכירים זוחלים. כולם היו, ככל הנראה, מטילי ביצים. עם גילויים, הייתה הסברה כי היו בעלי דם קר, אך עם הזמן, החלו החוקרים לתמוה כיצד יצורים כה גדולים הצליחו להתנועע ביעילות ביבשה, ללא חילוף חומרים גבוה (הבא בד בבד עם, אנדותרמיה, דם חם). ב1994 נתגלה בארצות הברית לב מאובן של דינוזאור. בדיקה של הלב גילתה שהיה בעל מבנה של ארבעה חדרים, מבנה לבם של חמי הדם (כיום: יונקים ועופות). כמו כן, הטענה השלטת כיום היא שהעופות הנם צאצאיהם הישירים של הדינוזאורים, או אף יכולים להיחשב לדינוזראורים בעצמם.

עובר מאובן של דינוזאור בתוך ביצה

הדינוזאורים תפסו גומחות אקולוגיות רבות על פני כדור הארץ, במשך כ-150 מיליוני שנים. הדינוזאורים הראשונים התקיימו כבר לפני כ-210 מיליוני שנים.הראשונים שביניהם היו קטנים וזריזים ונעו על רגליהם האחוריות, בדומה לעופות קרקע של היום. רק כעבור מיליוני שנים הופיעו גם דינוזאורים ההולכים על ארבע גפיים. עם הזמן הם איכלסו את כל הסביבות היבשתיות: יערות, מדבריות, ערבות, הרים וכו'. תוך כדי כך עברו הם אבולוציה שאיפשרה להם להסתגל לסביבות השונות וגרמה להבדלים חיצוניים והתנהגותיים משמעותיים בין המינים. חלק מהטורפים הקטנים, שהיו הדינוזאורים בהתחלה, התפתחו אט-אט לצמחוניים ענקיים, השונים מאוד במראם מאבותיהם הולכי השתיים. נראה שעצמותיהם היו חלולות וברגליהם היו שלוש אצבעות קדמיות ואצבע אחת אחורית. זנבם בדרך כלל היה חזק וכבד וסייע להולכים על שתיים בהשגת שיווי משקל בעת תנועה. לאלה היו גפיים אחוריות הגדולות בהרבה מאשר גפיהם הקדמיות ובידיהם נעזרו הם לאחוז בטרף או לעקור צמחים ממקומם.

מבחינה טקסונומית שייכים הדינוזאורים לשתי סדרות נפרדות:

בעלי אגן דמוי לטאה (Saurischia, זאורישיה) - אגן ירכיים תלת קרני כשל הלטאיים.
בעלי אגן דמוי עוף (Ornithischia, אורניתישיה) - אגן ירכיים ארבע קרני כשל הציפורים.

בעלי אגן הלטאה התחלקו לשתי קבוצות:

תרופודה(Theropoda)- כללו את כל הדינוזאורים הטורפים (מאורך 30 ס"מ לאורך 14 מטרים) וכמה שלא היו טורפים. קבוצה אחת, צלורוזאוריה, הולידה את העופות. חלק מאותם צלורוזאורים היו בעלי נוצות או כסות דמויית פרווה.
זאורופודה (Sauropoda)- היו הדינוזאורים הגדולים ביותר (2 עד 30 מטר לאורך). הם נודעו בצווארם הארוך ובמוחם הקטן. פריחת הקבוצה הגיעה בעידן היורה. המפורסם בין המינים הוא האפאטוזאור, שנודע בשמו האחר, ברונטוזאור.

בעלי אגן העוף התחלקו לשלוש קבוצות:

צראפודה (Cerapoda)- היו צמחוניים בינוניים וקטנים (1-8 מטרים לאורך). נראה שכולם היו מסוגלים ללכת על רגליהם האחוריות, אם כי הגדולים שביניהם, נהגו ללכת רוב זמנם על ארבע (כמו הקנגורו האדום של ימינו). מין מפורסם הוא האיגואנודון.
מרגינוצפליה (Marginocephalia)- היו צמחוניים בינוניים וקטנים (1-6 מטרים לאורך). הגדולים שביניהם הלכו על ארבע, בעוד הקטנים יותר, היו ביפדליים (הולכים על שתיים). רוב המינים בקבוצה התהדרו בגידולים שונים על ראשיהם: קרניים, לוחות גרמיים ובליטות אחרות. המפורסם שבמיניהם הוא הטריצרטופס בעל שלושת הקרניים. פריחת הקבוצה הגיעה בעידן הקרטיקון.
תיראופורה(Thyreophora)- היו קבוצה של צמחוניים קטנים ובינוניים (1-6 מטרים לאורך) שרוב חבריה הלכו על ארבע. הם נודעו בלוחות הגרמיים שגדלו על גבם, ביוצרם שריון, בכמה מינים, ובאחרים, רכס. המפורסם בין מיני הקבוצה הוא הסטגוזאור בעל הלוחות על גבו.

אין לבלבל את הדינוזאורים עם קבוצות אחרות של זוחלים קדומים אשר התקיימו באותה תקופה בה חיו אלה עם אלה (פטרוזאורים, פלזיוזאורים, איכתיוזאורים ואחרים). מבחינה אבולוציונית, מרבית מיני הדינוזאורים נכחדו בלא שיתמיינו מהם מינים אחרים בשלשלת האבולוציונית אולם הרעיון כי העופות הם הצאצאים של סוג אחד או יותר של דינוזאורים קונה לו אחיזה במחשבתם של לא מעט חוקרים.

שלד של טירנוזאורוס רקס, מגדולי הטורפים שחיו אי-פעם ואולי הנודע ביותר מבין הדינוזאורים.

[עריכה] עידן הדינוזאורים

העידן המסוזואי החל לפני כ250 מליון שנה. "יריית הפתיחה" של תקופה זו, הייתה היכחדות גדולה, אשר הביאה לסיומה את התקופה הקודמת, התקופה הפליאוזואית (הזמן מסוף עידן החיים הראשון,[ הפרקמבריום,שנמשך עד לפני 542 מיליון שנה] ועד ההיכחדות הגדולה האמורה מעלה). עם תחילת התקופה המסוזואית, אוכלסה היבשה במינים רבים של זוחלים. אף אחד מאלה לא היה דינוזאור.

שמו של התור הראשון בתקופה המסוזואית היה תור הטריאס. בזמנו, היה כדור הארץ מקום חם ויבש, באופן כללי. הוא היה יבש בהרבה, יחסית לתור הפרם, שקדם לו. בעלי חיים היו במירוץ להסתגלות לתנאים החדשים. בין קבוצות בעלי החיים הרבות שאכלסו אותה עת את היבשה, בלטו שתיים: הסינפסידים והארכוזאורים. הראשונים, ששלטו במגוון צורות בעידן הפרם ובתחילת הטריאס, התמעטו עם הזמן, עקב תחרות עם הקבוצה השנייה, הארכוזאורים. הארכוזאורים הוכיחו עצמם כקבוצה מאוד מוצלחת, מבחינה אבולוציונית. הם פיתחו מינים רבים, מגוונים בגדלם וצורתם. חלק מהארכוזאורים היותר פרימיטיביים היו גדולים ושוכני מים. קבוצה אחת שלהם, התנינים, שרדה את מבחן הזמן. ארכוזאורים אחרים, דמו לתנינים, אך שכנו על היבשה וצוידו ברגליים ארוכות וחזקות משל קרוביהם המימיים. מהם גם היו קטנים, ביפדליים. חלק מהאחרונים הפכו לדינוזאורים, שתחילה נבדלו אך מעט (בעיקר במבנה השלד) מאבותיהם. לקראת סוף הטריאס, תפסו הדינוזאורים נישות רבות שהיו שייכות לפני כן לסינפסדים והארכוזאורים. קבוצת הזאורישיה הייתה הראשונה להתפתח. התרפודים, הדינוזאורים הטורפים, שמרו תחילה על הצורה הבסיסית שירשו מהארכוזאורים, אך לקראת סוף הטריאס, התפתחו מהם הזאורופודים ארוכי הצוואר, שלא דמו לשום חיה שהתקיימה לפניהם.

התור השני במסוזואה היה תור היורה. הוא החל לפני כ200 מליון שנה, בשינוי אקלים נוסף. כדור הארץ הפך למקום טרופי לח ומיוער. פריחת הדינוזאורים החלה. ביורה הגיעו דינוזאורים מסוימים לגדלים אליהם לא הגיע אף בעל חיים יבשתי אחר. קבוצת האורניתישיה התפתחה והורכבה בעיקר מאוכלי צמחים קטנים וזריזים. בנוסף לדינוזאורים, התפתחו היונקים, מסינפסידים קטנים. היונקים עתידים להישאר קטנים ודמויי עכבר, כמעט עד סוף עידן הדינוזאורים. קרוביהם של הדינוזאורים, הפטרוזאורים, התפתחו גם הם מארכוזאורים קטנים, אך התמחו בתעופה ולא בריצה דו-רגלית. בעלי חיים מעופפים אחרים שהופיעו בעידן היורה, היו הציפורים. אותה עת, הן לא היו שונות ממינים אחרים של דינוזאורים קטנים ובעלי נוצות. הנוצות, שנועדו תחילה לשמירת חום הגוף ולתצוגה (בחיזור, קרבות וכדומה) איפשרו לקבוצה הזאת לגלוש באוויר. זוחלים רבים, שלא היו דינוזאורים, אכלסו את הימים. רובם המכריע נכחד בסוף התקופה המסוזואית. צבי הים, שהיו אחת מקבוצות הזוחלים האלה, שרדו.

התור השלישי במסוזואה היה הקרטיקון. תחילתו הייתה לפני כ145 מיליון שנה והוא היה הארוך ביותר, אם כי גם האחרון בעידני שלטון הדינוזאורים. אפיונו היה אקלים חם ויבש למחצה, דומה יותר לאקלים של היום, מאשר זה של עידן היורה. יערות דלילית, ערבות שיחים וחורש שלטו בנוף. כמו כן, היו מדבריות רבים. האורניתישייה הגיעה לשיא גודלה ותפארתה. בשונה מהזאורופודים, ששלטו בין הצמחוניים של תקופת היורה, הדינוזאורים באורניתישיה היו מסוגלים ללעוס את מזונם ולהפיק ערך תזונתי גבוה יותר מתוך היערות המדוללים של הקרטיקון. הדינוזאורים האורניתישיים מעולם לא הגיעו למערך הגדלים של הזאורופודים, אך הפכו למגוונים בהרבה. לרבים מהם היו קרניים ובליטות גרמיות אחרות על ראשם. בו זמנית, החלו להתפתח תרופודים (דינוזאורים טורפים) שהיו אינטיליגנטיים במובהק מהאחרים. נטען כי לולא נכחדו, יכל סוג יחיד שלהם (Troodon) להתפתח לדמוי אנוש. בקרב העופות והיונקים של הקרטיקון ניתן היה למצוא כבר בעלי חיים מוכרים (שקנאים, קורמורנים, פרימטים ראשוניים, חיות כיס ואחרים) לצד עופות בעלי שיניים ומגוון רחב של יונקים מטילי ביצים.

בסופו של הקרטיקון נשמדו רוב בעלי החיים והצמחים שהיו קיימים. הפלזיאוזאורים, האיכתיוזאורים, המוזוזאורים, הפטרזאורים וקבוצות אחרות נשמדו כליל. מהדינוזאורים (כולל העופות), היונקים והארכוזאורים, שרדו מינים בודדים.

אזי החל עידן הקנוזואיקון הוא עידן היונקים.

[עריכה] גילוי הדינוזאורים

ראשוני המאובנים של הדינוזאורים נתגלו בשנות העשרים של המאה ה-19 על ידי גדעון מנטל. ריצ'רד אואן הוא אשר טבע את שמם בשנת 1842 והפירוש ביוונית עתיקה הוא לטאות-אימים. מאז נמצאו מאובנים של מינים רבים מאורך של 91 ס"מ עד 39 מטר וההערכה היא כי מדובר בכמה מאות סוגים שונים של דינוזאורים שהתקיימו בעבר. חקר הדינוזאורים הוא רב תחומי ומשתתפים בו מדענים מקטגוריות שונות. מאובנים של דינוזאורים או דגמים משוערים שלהם מוצגים לקהל הרחב במוזיאונים רבים ובשנים האחרונות חוברו ספרים ותסריטים רבים אודותיהם ולכן, למרות שזה רק מכבר נחשפו מאובניהם הראשונים והנה נדמה כי קמו לתחייה של ממש בימינו אנו ואפילו אנשי דת מציעים הסברים לעובדה שאינם מוזכרים בתנ"ך.

[עריכה] כיצד מחפשים שרידים?

מציאת המאובנים היא עבודה לא פשוטה והיא דורשת מיומנות רבה. תחילה, במקום שבו יש חשד כי קיימים מאובנים, מסלקים אדמה וסלעים - לרוב עבודה זו נעשית בידי מחפרים ודחפורים, אך כאשר מתחילים להתגלות המאובנים, עוברים לעבוד עם כלים עדינים יותר כגון אתים ומקדחים. לאחר שמוציאים את העצמות, לעתים מתגלה כי חלקן רכות ועשויות להישבר מאוד בקלות. לכן, עוטפים אותן בגבס. לאחר שהגבס מתקשה, מכניסים את העצם לתוך תיבה מרופדת והיא נשלחת היישר למעבדה.

עד כה נתגלו קרוב ל900 מיני דינוזאורים. רוב המינים נקבעו על סמך מציאת עצם יחידה, או עצמות בודדות. השוואה של העצמות, לעצמות מינים אחרים, ששלדם שלם יותר, מאפשרת לקבוע את שיוכו המיוני של הדינוזאור וכן את שחזור (אם כי לא תמיד באופן מדויק) מראהו של הדינוזאור. מאובנים של דינוזאורים קטנים מאוד, יכולים להימצא בשלמותם על פני שכבת סלע יחידה. במאובנים כאלה, ניתן לעתים למצוא גם שרידי נוצות, איברים פנימיים ואף את ארוחתו האחרונה של היצור.

[עריכה] היכחדות הדינוזאורים

בעבר, רבים תלו את היכחדות הדינוזאורים ב"פרימיטיביות" שלהם, בגורסם כי לא היו "מפותחים" או "מותאמים" מספיק כדי לשרוד. בברית המועצות רווחה הדעה כי דמם לא היה יכול להתקרש והם מתו מדימום. רבים ציינו בגאווה שהיונקים הראשונים (שהיו קטנים ודמויי חולדה) אכלו את ביצי הדינוזאורים כולן. רעיונות אלה אינם תקפים, כי, עלינו לזכור, טרם נכחדו ועברו מעולמנו, חיו הדינוזאורים בעולם במשך 150 מליון שנה לערך. הם היו אחת הקבוצות המוצלחות ביותר על פני האדמה. מה שעושה את היעלמותם לאף יותר מסתורית.

השערות שונות הוצעו לגבי נסיבות הכחדתם של הדינוזאורים. הרווחת שבהן, אשר הועלתה בשנת 1980 על ידי הפיזיקאי לואיס אלוורז ובנו הגאולוג וולטר אלוורז, היא:
פגיעת מטאוריט ענק, ככל הנראה שבר של כוכב שביט, בחצי האי יוקטן שבמקסיקו לפני כ-65 מיליון שנה, בסוף תקופת הקרטיקון ותחילת השלישון. הפגיעה גרמה להעלאת ענן אבק עצום לאוויר, ענן שכיסה את כדור הארץ וחסם את קרני השמש במשך חודשים. להשערה זו תימוכין בגילוי המכתש בקרבת חצי האי יוקטן בשנת 1991 ובמציאת מתכות נדירות הנפוצות באסטרואידים, כגון אירידיום, בשכבות גאולוגיות המתוארכות כסמוך למועד היעלמותם של הדינוזאורים.

בעקבות פגיעת המטאוריט מתו מרבית הצמחים עקב מחסור באור, ותוך זמן קצר רוב היצורים בעלי חילוף החומרים הגבוה, אלו שנזקקו לכמויות גדולות של מזון, מתו מרעב. לעומתם, יצורים בעלי חילוף חומרים נמוך (קרי דם, כגון זוחלים) היו מסוגלים לעבור את תקופת החושך הזאת עם מעט מאוד מזון. בעלי חיים שהיו מסוגלים לחרוף, או כאלה בעלי כסות מחממת, היו בעלי סיכוי טוב יותר לשרוד. משנגמרה תקופת החושך, רוב הדינוזאורים חלפו מבלי להותיר צאצאים, יחד עם כ-85%-60 מהמינים על כדור הארץ. סביר להניח, כי מלבד העופות, עברו גם כמה דינוזאורים יבשתיים קטנים את המשבר, אך נכחדו מסיבות אחרות תוך מיליונים ספורים של שנים.

השערות נוספות הן:

טענה רווחת אחרת אומרת כי בתקופת הדינוזאורים לא היה חורף, כל השנה שרר אקלים טרופי חם. באיזשהו שלב, האקלים הזה התחלף בעונות השנה שאנו מכירים היום. הדינוזאורים לא עמדו בקור וקפאו למוות. הטיעון כנגד טענה זו הוא שבמקרה כזה לא היו נכחדים הדינוזאורים החיים באזורים חמים.

חלק מהמדעניים טוענים כי הדינוזאורים מתו מהרעלה. דינוזאורים רבים היו אוכלי-צמחים (לא בהכרח צמחוניים), ייתכן כי סוג חדש של צמח היה רעיל וכך כל דינוזאור שאכל ממנו הורעל. מובן כי הדינוזאורים אוכלי-הבשר הורעלו גם הם לאחר שאכלו את הדינוזאורים המורעלים. אולם סטיבן ג'יי גולד דוחה תאוריה זו בספרו חיוך הפלמינגו, וכותב כי הצמחים מכוסי הזרע התפתחו כעשרה מיליון שנים לפני הכחדת הדינוזאורים ולפיכך לא מדובר באירועים חופפים.

בתקופה הקצרה שלפני הכחדת הדינוזאורים, גובה פני הים ירד בצורה משמעותית. הימים הרדודים שכיסו חלק נרחב באותה תקופה, נעלמו.

אי אפשר להתייחס להכחדת הדינוזאורים כאל אירוע מבודד, משום שבו זמנית הוכחדו בעלי חיים רבים ובהם מינים רבים החיים בים, וכל מי שמבקש לטעון טענה הקשורה להכחדת הדינוזאורים חייב שהיא גם תסביר מדוע נכחדו משפחות שלמות של מיני בעלי חיים ולא רק הדינוזאורים. אנו זקוקים להסבר מתואם של מערכת מאורעות הכוללת את הכחדת הדינוזאורים כאחד מרכיביה. ההסבר המספק היחיד הוא הסבר המטאוריט. כן התגלה כי בתולדות כדור הארץ היו לפחות חמש הכחדות גדולות ועד כמה שהטכנולוגיה מאפשרת, גם באתרים הקשורים אליהם התגלו שרידי אירידיום, המעידים על נפילת גוף גדול מהחלל.

[עריכה] בתרבות

על אף שחיו שנים רבות מאוד לפני האדם ומעולם לא נראו בעיניים אנושיות, מהשנה שנתגלו ( הרבה לפני המצאת הדמיית המחשב), החלו לעלות ולצוץ חדשות לבקרים אגדות נוספות אודותיהם. נראה שגודלם הכביר של הדינוזאורים והמסתורין שאפף את דבר היעלמותם מן העולם כובשים את דמיונם של בני כל התרבויות בכל הגילאים. כבר במאה ה19, עסקו אינספור ספרים ותערוכות באירופה ביצורים אלה. נסיונות לשיחזור מראם, באמצעים של ציור ופיסול, נעשו פעם אחר פעם. המפורסם שבסופרים שכתבו על דינוזאורים, הוא סר ארתור קונאן דויל. בספרו, "העולם האבוד", הוא תיאר מקום מבודד על פני כדור הארץ, בו יצורים רבים ( ביניהם גם דינוזאורים) שרדו הכחדות והגיעו לימי האדם. המקום שתיאר היה בדיוני, אך הספר ורעיונותיו הציתו את דמיונם של בני דור שלם וכן המושג "עולם אבוד" נכנס לשפה העולמית כמונח למקום שחמק מעוולות הזמן. סופר מודרני, שהחדיר בציבור תודעה חדשה בעניין הדינוזאורים הוא מייקל קרייטון. בספרו, "פארק היורה" (יצא ב1989), תיאר קרייטון אי שאוכלס באופן מלאכותי על ידי דינוזאורים. אלה נוצרו בטכנולוגיה של שיבוט, כאשר את המקור לחומר הגנטי סיפקו תאי דם של דינוזאורים, שנמצאו בקיבותיהם של חרקים משומרים בענבר מהתקופה המסוזואית. העולם, נוכח האפשרות, לכאורה, לייצר דינוזאורים, הגיב בתדהמה. הסרט, שיצא בשנת 1993, הפיץ את הרעיון לקהל רחב אף יותר. אך הוא עשה אף יותר מזה: הוא הציג לראשונה שחזורים אמינים של מיני דינוזאורים רבים, שנוצרו בהדמיית מחשב. לראשונה, לא נראו בעלי חיים אלה כבובות מסורבלות, אלא כבעלי חיים רגילים (אם כי גדולים מאוד). בזכות הסרט הזה וסרטים מאוחרים רבים אחרים, ש"יצרו" דינוזאורים בדרך זו, בשביל רבים, הדינוזאור נראה אמיתי וחי יותר אפילו מבעלי חיים מודרניים מסוימים, שאינם זוכים לכיסוי תקשורתי דומה. לספר ההמשך ל"פארק היורה" קרא קרייטון "העולם האבוד", כמחווה לספרו של קואנן דויל.